חג הפסח

מצות עשה מן התורה לספר בליל חמישה עשר בניסן את הנסים והנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים, ומצוה לספר לבניו ולבנותיו הגדולים והקטנים, היודעים ושאינם יודעים. ואפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך בדברים שהיו, הרי זה משובח. ויש מפרשים כי לכך נקראת ה"הגדה" בשם זה דהוא מלשון הפסוק "והגדת לבנך ביום ההוא" (שמות י"ג ח'). 

רבינו יעקב קראנץ, המגיד מדובנא, מבאר במשל מדוע באמת "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". משל לחבורה של סוחרים שנסעה בספינה, זה הביא אתו זהב, זה הביא יהלומים, זה כלים יקרי ערך וזה בדים נדירים, והנה קמה רוח סערה, והאניה חישבה להישבר. באותו הזמן לא חשב איש על הסחורה שאתו, וכל אחד מהם רק התפלל שהספינה עם הנוסעים שבה – תינצל. שמע הקב"ה את תפלתם, הקים סערה לדממה, הגשם פסק, העבים התפזרו, החמה שוב זרחה והים שקט כמקודם. בהגיעם לחוף מבטחים סיפרו הסוחרים את הניסים והנפלאות שארעו אותם והודו לה' על חסדו, על הצלת חייהם ועל הצלת ממונם. והנה מתוך דברי ההודיה של הסוחרים ניכר היה מי מהם הביא איתו מטען יקר יותר. ככל שהיה רב יותר ערכה של הסחורה כן הרבו בעליה לשבח את הקב"ה על הצלתם. בהיותנו במצרים במים הזידונים, חישבה ספינתנו להישבר והיינו צפויים לטמיון אולם ה' הצילנו וגם מסר לנו נכסים בעלי ערך יקר: התורה, המצוות, הכרת הבורא,חכמה ומידות טובות. ככל שיהיו לאדם יותר נכסים מהסוג הנזכר כן ירבה לשבח את הקב"ה על שחננו בנכסים אלו. ובכן "אפילו כולנו חכמים" חכמים בחכמת העולם, "כולנו נבונים" מביני דבר מתוך דבר, "כולנו זקנים" בעלי נסיון וחכמת חיים, ואפילו כולנו יודעים את התורה כמשמעו גם אז מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, להודות ולהלל על כך לה' וכל המרבה לספר ביציאת מצרים מפגין בכך את הערכתו הרבה לנכסים יקרי הערך האלו שבידו, ואת הכרת התודה לה' שחננו בהם ולכן "הרי זה משובח".וכל המרבה לספר ביציאת מצרים מפגין בכך את הערכתו הרבה לנכסים יקרי הערך האלו שבידו, ואת הכרת התודה לה' שחננו בהם ולכן "הרי זה משובח".וכל המרבה לספר ביציאת מצרים מפגין בכך את הערכתו הרבה לנכסים יקרי הערך האלו שבידו, ואת הכרת התודה לה' שחננו בהם ולכן "הרי זה משובח".

היום אתם יוצאים בחדש האביב

כתב רבנו בחיי: קבעה התורה חג הפסח בזמן האביב, שהוא זמן קציר שעורים שהרי קנה השבלת נקרא אביב, מלשון אב, כי הוא המוליד גרגירי החטה, וידוע כי כל מועדי התורה תלויים בזמנים, חג הפסח בזמן האביב, חג שבועות בזמן קציר חטים חג הסוכות בזמן האסיף, לכן תקנו לנו ז"ל בתפלה ובברכות לומר מקדש ישראל והזמנים ולא המועדים כלשון הכתוב, לפי שכל המועדים תלוים בזמן, ועוד נקרא ניסן אביב לפי שהוא אב לי"ב חדשים וכן מזל טלה אב ובכור לי"ב מזלות. וכתב בפירוש ספורנו: היום אתם יוצאים בזאת השנה קרה שיהיה חדש הלבנה ביציאתכם בחדש האביב, לפיכך שמור את היום הזה ועשו עבורי השנה באופן שיהיה לעולם זה החודש באביב שבו תעשה זה החג.

פסח - חג האמונה

אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולמה לא נאמר אשר בראתיך, בחזקוני, היו יכולין להשיב הלא עשית כן לכל שאר האומות, ולמה תטיל עלינו בשביל כך עול תורתך. ברבנו בחיי, באשר הוצאתיך, ראו עיניהם האותות והמופתים הנכללים ביציאת מצרים משא"כ בריאת העולם. ועוד כי ההוצאה ממצרים כוללת בריאת עולם, שהנסים הנמשכים אחר ההוצאה ההיא רבים, וממה שנשתנה הטבע בהם יתבאר מזה חדוש העולם, כי עם ההקדמות לא ישתנה דבר מטבעו כלל ומפני זה אמר אשר הוצאתיך כי בודאי היתה ההוצאה מורה על החידוש ועל ההשגחה ועל היכולת. פסח חג החירות, כאשר נקבעת בלב בן ישראל האמונה שאין מעשיו של האדם פועלים מאומה בעולם, כאשר מתברר שאין לו שליטה גם על עצמו שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה, הוא בן חורין, ומוסר עצמו לגמרי לשמים. בזעת אפיך תאכל לחם, אינו קשור לכמה יהיה לו. וברכתיך בכל אשר תעשה. החדש הזה לכם ראש חדשים ברמב"ן שימנו אותו ישראל חודש ראשון וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בי"ב חדש כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר ועל כן אין לחדשים שם בתורה. ושמות החדשים עלו מבבל. רמב"ן שמות י"ב ב'.