נמצאים אנו בימי הספירה בהם מתו תלמידי ר"ע וסיבת מיתתם נאמר בגמרא יבמות סב. אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם העמידו תורה אותה שעה, תנא כולם מתו מפסח עד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רב חייא בר אבין מתו מיתה רעה מאי היא א"ר נחמן אסכרה. נאמר בגמרא כי סיבת מיתתם שלא נהגו כבוד זה בזה ובמדרש רבה קהלת פי"א ו' נאמר י"ב אלף זוגות תלמידים היו לר"ע וכולם מתו בין פסח לעצרת עד שלקח ז' תלמידים חדשים ואמר להם הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן מיד מלאו כל הארץ תורה. הרי שכאן נאמר שמתו מפני צרות העין בתורה זה לזה.
וצריך לומר כי הגורם לכך שלא כיבדו זה לזה בגלל צרות עין בתורה זה לזה כיון שקנאו בתורת חבריהם שגרמה להם לצרות עין בתורת חבריהם פירושו שלא רצו שחבריהם יצליחו יותר מהם בתורה הביא הדבר לחוסר כיבוד זה לזה. כמו שבארנו נאמר בפירוש המהרש"א ביבמות וזה לשונו. שלא נזהר כל אחד על כבוד התורה של חבירו, דאין כבוד אלא תורה, ולכך מתו במדה זו כי הוא חייך ואמרו שמתו במיתת אסכרה דאפשר דכל אחד דיבר לשון הרע והיה מספר בגנות חבירו וסימן ללשון הרע אסכרה כדאמרינן פרק ב"מ ואמר שמתו בין פסח לעצרת להורות שמתו בהשגחה כי הוא זמן ממוצע לבריאות וקרוב לרפואה כדאמרינן במסכת שבת.
