נמצאים אנו בימי הספירה בהם מתו תלמידי ר"ע בגלל שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות ס"ב), ובפרשת קדושים נאמר, "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט י"ח) וכתב הרמב"ן ואהבת לרעך כמוך, הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חבירו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא ר"ע ולמד חייך קודמין לחיי חבירך, (ב"מ ס"ב).
וביאר כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים להטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה, ואם יהיה אוהבו, בכל, יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה. ולא, שישוה אליו, אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל הטובה, ויצוה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו. אבל, יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו, ולא יתן שיעורין באהבה, ועל כן אמר ביהונתן כי "אהבת נפשו אהבו", בעבור שהסיר הקנאה מלבו ואמר "ואתה תמלוך על ישראל",(בספורנו כתב אהוב בעד רעך מה שהיית אוהב בעדך אם היית מגיע למקומו ויתכן שמכוון לדברי הרמב"ן).
נראה לבאר (ועל פי דברי הרמב"ן) דברי הגמרא ביבמות סב: אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבות עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום [ הדגיש "רבותינו שבדרום" כבר היו רבותינו אלא שהשריש בהם מדות טובות] ושנאה להם ר"מ ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אליעזר בן שמוע, והם העמידו תורה אותה שעה, תנא כולם מתו מפסח עד עצרת, אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רב חייא בר אבין מתו מיתה רעה מאי היא א"ר נחמן אסכרה.
ובמהרש"א כתב שלא נזהרו כל אחד על כבוד התורה של חבירו, דאין כבוד אלא תורה, ולכן מתו במדה זו, כי היא חייך, ואמרו שמתו במיתת אסכרה דאפשר שכל אחד דיבר לשון הרע והיה מספר בגנות חבירו וסימן ללשון הרע אסכרה כדאמרינן פרק ב"מ ואמרי' שמתו בין פסח לעצרת להורות שמתו בהשגחה כי הוא זמן ממוצע לבריאות וקרוב לרפואה כדאמרינן בשבת כל שקינו טמא בין דובתא לעצרתא.
בקהלת רבה פי"א ו' נאמר, י"ב אלף זוגות תלמידים היו לר"ע וכולם מתו בין פסח לעצרת עד שלקח ז' תלמידים חדשים ואמר להם הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן מיד מלאו כל הארץ תורה, ודברי המדרש הם כדברי המהרש"א שכתב שלא נזהרו בכבוד התורה של חבירו וזה מתוך שעיניהם צרה בתורה זה לזה.
ובספר אור יחזקאל (ח"ג עמ' קכב') כתב זה עונשו חמור כי נוגע בדבר בכת שונאי ה', ויסוד זה מלמדנו ר"ע שאל נא נזלזל בקטנות ונאמר שאינו חטא גמור, אלא יתכן ודברים קטנים כאי נתינת כבוד וכדומה נובע מחמת עין צרה בתורה, שהוא שונאי ה' כמבואר ברבינו יונה שער ג – קס', כי שונאי ד' יתכן אף באנשים שהם עושים מצוות ונזהרים מכל עבירה במעשה ולשון, אם נפשם רעה ובקרב לבב יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה, וירע בעיניהם בהיות בני אדם עובדים את ד' ויראים מלפניו, כאשר תאמר על האיש אשר לא יחפוץ שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדוהו כי הוא שונא את המלך, כי בגודל התורה גדול כבוד ד' וכל חיזוק שאחד מתחזק בזה מתגדל ומתגבר כבודו יתברך, ולכן כאשר עינו צרה בחבירו הרי הוא משונאי המלך.
ונראה לבאר דברי המדרש בקהלת, מה שכתב שעיניהם היתה צרה זה לזה בתורה, לפי דברי הרמב"ן שהבאנו על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" שפירושו, שאינו יכול לסבול שחבירו יצליח יותר ממנו, אף שחפץ בהצלחתו.
לפי זה יתכן ולא רצו שחבריהם יצליחו יותר מהם בלמוד תורה וזה כדברי יונה, אבל במילי דעלמא בעושר וכבוד לא היתה עיניהם צרה אף שיהיו חבריהם מצליחים יותר מהם כי הרי עסקם היה רק בתורה, ומתוך תשוקתם לתורה, נכשלו.
בספר בן יהוידע הקשה מדוע כתוב שנים עשר אלף זוגים ולא כ"ד אלף, ויתכן לפרש שכונת הדברים שהיו מחולקים לזוגות, ואף שהזוגות היו מאוחדים כיון שהכלל כולו לא היה מספיק מאוחד ועיניהם היתה צרה בזוגות אחרים בגודל הצלחתם לכן נתחיבו מיתה.
ויש להבין במד"ר קהלת מה שכתב מיד מלאו כל הארץ תורה איך שייך מיד, הרי לקח תלמידים חדשים, ועד שגדלו בתורה והפיצו תורה לקח זמן רב.
אלא נראה כי עצם הלימוד בשלימות המדות ובקדושה הוא שהשפיע על כל הארץ רוחניות ומלאו כל הארץ תורה.
נאמר במשלי כ"ז י"ט, כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, במצודות דוד, ביאר, כמו דרך המים מראה את הפנים בדומה לפנים המסתכלים בה אם שוחקות שוחקות ואם עצבות עצבות כן לב האדם לאדם אם לבו טוב על חבירו, ייטיב גם לבו ואם רעה תרע גם היא.
בספר אוצרות התורה שאל למה הביא הפסוק דוגמא ממים הרי יותר טוב להביא משל מראי, וכתב שבמים צריך האדם להשפיל את עצמו כדי להסתכל ואז דמותו נראית לו, כן צריך האדם להשפיל עצמו אל חבירו ובזה זוכה שיאהבהו, אבל אם יתרומם על חבירו ירחק ממנו.
ונראה לי כי במים אף שהמים נדים ממקומם הם נראים אל המסתכל כך לב האדם לאדם, צריך האדם לאהוב חבירו בכל מצב אף שחבירו עובר תנודות בחייו ולא תמיד קל לו להתיחס לחבירו במאור פנים, בכל אופן חבירו צריך להתיחס אליו באהבה ובהבנה למצבו הקשה, כן לב האדם לרעהו גם הוא ישתדל בכל מצב לאהבו ולכבדו, ואז נכרת האהבה האמיתית.
ויתכן שלכך נאמר לרעך ולא לחבירך, כי לשון רעך זה לשון מתרועע עמו גם כאשר רע לו או לחבירו.
בפשטות נראה לו כי מים הם בריאה של הקב"ה, ואם הקב"ה יצר את המים בצורה שפני האדם יראו במים ודאי היה לזה מטרה כדי שאדם יראה צורתו ויתחזק מכך, לכן נאמר כמים הפנים לפנים, אבל ראי זו יצירה של בנ"א ע"כ אין לה חשיבות שיזכיר שלמה המלך את הראי.
חבורת המקובלים "אהבת שלום"
בזמן שעמד הרב ר' שלום שרעבי הרש"ש בראש ישיבת "בית אל" בירושלים התאגדו שנים עשר בני עליה מחבורה זו לאגודה מיוחדת "אהבת שלום" אשר התקשרו בקשר אמיץ וכרתו ברית שותפות לחיי רוח ונפש לעד ולעולמי עולמים. חבורה זו, שבראשה עמד הרש"ש, תקנו תקנות והחתימו החברים על התקנות ובין דבריהם נאמר.
שטר התקשרות לאהבה את ה' לעבדו בלב אחד הנעשה שנת הבק"ר או"ר (תקי"ד) בין חכמי ורבני תקיפי ארעא דירושלים ת"ו, לשם יחוד קבהו"ש וכו' אנחנו החברים חברי הנפש בעוה"ז ובעוה"ב הבאים עה"ח נתוועדנו יחד בדחילו ורחימו למרס את דם אהבת החברים שלא יקרוש ובאנו להוסיף על הקודש על התנאים שבינינו בהסכמתינו הראשונה בקשר אמיץ.
ברצות ה' בתשובת השבים, רוח לבשה אותנו צעירי הצאן להיותנו כאיש אחד חברים, והכל לשם יחוד קבה"ו, לעשות נחת רוח ליוצרנו, ועל דבר זה נכרת ברית בינותנו עפ"י התנאים הללו שרירין וקימין.
ראשון הוא כולנו הח"מ שנים עשר איש כמספר שבטי יה נהיה כולנו אוהבים זה את זה אהבה רבה אהבת נפש ואהבת גוף והכל לעשות נחת רוח ליוצרנו בדביקא ברוחא חדא, אך בחלקות לענין הגשם בלבד. ואולם איש את רעהו נפשו קשורה בנפשו, שנהיה כולנו השנים עשר כנפש אחת רבת תפארת באופן שאם ח"ו יהיה איזה צער לאחד ממנו לסייעו כולנו יחד או כל אחד בפרטות ככל הבא מידו, ועיקרו של דבר להוכיח כל אחד לחבירו אם ח"ו שמע עליו איזה חטא.
עוד נתחייבנו שלא להקפיד שום איש על חבירו כלל ועיקר, בין בענין התוכחות בין בענין אחר, ואם יחטא איש לאיש ימחול לו מיד בכל לב ובכל נפש.
כל זה נתחייבנו בחיוב גמור ושלם ובקנין גמור ושלם, מיד כולנו כתקון חז"ל הסכמנו בכל האמור בהסכמה גמורה, ולאות אמת חתמנו את שמנו פעה"ק ירושלים תובב"א בסדר הנני נותן לך את בריתי שלום, שנת ה' יברך את עמו בשלום. והכל שריר וברור והנה אמת נכון הדבר וקיים.
הבאנו דברים נפלאים אלו כדי לראות כיצד שאפו גדולי ישראל לקיים "ואהבת לרעך כמוך", ולהתעלות יחד בעבודת ה', הבה נלמד מדרכם.
