מעשה בר' שמעון בן יוחאי ובנו שהיו טמונים בבית המדרש בגלל גזירת המלכות ובכל יום ויום היתה אשתו מביאה להם לחם וכלי עם מים ליטול ידיהם ואכלו כן וכשהיתה גזירת המלכות הולכת ומתגברת יראו לשבת עוד בבית המדרש שלא יוודע למלכות היכן הם טמונים הלכו והחביאו את עצמם במערה ונעשה להם נס שנברא להם אילן חרוב לאכול פירותיו ומעיין מים לשתות והיו מפשיטים בגדיהם מעליהם והיו יושבים עד צוארם בחול כדי לכסות את ערותן כי הבגדים הפשיטו שלא יבלו. וכל היום יושבים ולומדים, בשעת התפלה לבשו הבגדים וכיסו את עצמן והתפללו ואחר כך מפשיטים בגדיהם מעליהם שלא יבלו במערה, כך עסקו בתורה שלש עשרה שנה בתוך המערה.
בא אליהו ועמד על פתח המערה. אמר, מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה, כאשר שמעו דבריו, יצאו מן המערה וראו אנשים חורשים וזורעים. אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהם מיד נשרף, יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם, חזרו למערתכם, חזרו וישבו שם שנה אחת אמרו משפט רשעים בגיהנום שנים עשר חודש, יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם, בכל מקום שהיה מכה ומעניש ר' אלעזר היה ר' שמעון מרפא. אמר לו בנו די לעולם שאנחנו עוסקים בתורה אני ואתה. לעת ערב בערב שבת ראו זקן אחד שהיה אוחז בידו שני חבילות של הדס להריח בשבת ורץ בין השמשות, אמרו לו אלו למה לך, אמר להם אלו לכבוד שבת, אמרו לו וכי לא די לך באחד מהם, אמר להם אלו השנים אחד הוא כנגד זכור והשני כנגד שמור, אמר רשב"י לבנו ראה כמה חביבין מצות על ישראל ניחא דעתם. שמע ר' פנחס בן יאיר חתניא יצא לקראתו לקבל פניו והכניסו לבית המרחץ והיה מתקן ומחליק את בשרו ראה שיש בקעים וסדרים בגופו מחמת שהיה יושב במערה בחול. היה בוכה ונשרו דמעות עיניו על הבקעים והיה כואב לו לפי שהדמעות מלוחין המה מכאיבין את המכה בתחלתן. א"ל רבפב"י אוי לי שראיתיך בכך. א"ל אשריך שראית אותי בכך. שאם לא היית רואה אותי בכך לא מצאת בי כך. דמתחלה כאשר היה מקשה רבי שמעון בר יוחאי קושיא היה מתרץ רבי פנחס בן יאיר שנים עשרה תירוצים ובסוף כשהיה רבי פנחס בן יאיר מקשה קושיא היה רשב"י מתרץ עשרים וארבע תירוצים.
(שבת ל"ג ע"ב).
