סיפור יציאת מצרים

כתב בספר החנוך מצוה כ"א ספור יציאת מצרים, לספר בענין יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן כל אחד כפי צחות לשונו ולהלל ולשבח לשמו יתברך על כל הניסים שעשה לנו שם שנאמר "והגדת לבנך", וכבר פירשו החכמים דמצות הגדה זו היא בליל ט"ו בניסן בשעת אכילת מצה ומה שאמר הכתוב, לבנך לאו דוקא אלא אפילו עם כל בריה, וענין המצוה שיזכור הניסים והענינים שאירעו לאבותינו ביציאת מצרים והיאך לקח השי"ת נקמתינו מהם ואפילו בינו לבין עצמו אם אין אחרים חייב להוציא הדברים בפיו כדי שיתעורר לבו בדבר כי בדבור יתעורר הלב ואינו מן התימה אם בא לנו מצות רבות על זה מצות עשה ומצות לא תעשה כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתינו ובאמונתינו, ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותינו ובתפלתנו זכר ליציאת מצרים, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם, וכי יש אלוה קדמון חפץ ויכול פועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנות כפי שיחפוץ בכל זמן מהזמנים כמו שעשה ששינה טבעי העולם בשבילנו ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים הלא זה משתק כל כופר בחידוש העולם, ומקיים האמונה בידיעת השי"ת, וכי השגחתו ויכולתו בכללים ובפרטים כולם.