פנינים – פסח
חמץ - בספר פלא יועץ, חמץ, כתב בשם גורי האר"י ז"ל שהזהיר מאד באיסור חמץ והמחמיר על עצמו בחומרות יתירות מובטח לו שלא יחטא כל השנה, כי מאחר שביער את רוח הטומאה מכל וכל ולא נתן מקום שתשלוט בו הסט"א איזה הדרך יוכל לשלוט בו להחטיאו עי"ש וכתב עוד שם, כתבו המקובלים שמשלשים יום קודם לפסח צריך ליתן לב ללכת בדרך טובים ולקיים קצת דרכי התשובה ואז הקב"ה בכל לילה מוציא חלק מנשמות ישראל מתוך הקליפות הכל לפי מעשיו של אדם ולפי הכנתו עד שבליל התקדש חג עומדים מבחוץ בני חורין וזהו בחינת יציאת מצרים שיש מידי שנה בשנה וזהו בעצם אומרם חייב אדם להראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וזהו עיקר שמחתינו על גאולתינו ועל פדות נפשינו עי"ש.
אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו, - הנועם אלימלך כותב כי בפסוקים המדברים על הליכת בנ"י בתוך הים מוצאים שינוי לשון האומר דרשני, כתוב אחד אומר ויבאו בני ישראל בתוך הים בחרבה (שמות יד כב), וכתוב אחד אומר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים (שם כט). וביאר שמתחילה הרגישו בני ישראל את הנס הגדול שהם הולכים בתוך הים כאדם ההולך ביבשה, וההתבוננות בנס הביאה אותם להתעלות, עד שהגיעו למדרגה שחשו שבעצם גם ההליכה ביבשה אינה אלא נס בדיוק כמו ההליכה בתוך הים, שכן כל התופעות שבבריאה הינם נס ממש ואין בהם טבע ומנהגו של עולם, ולכך בתחילה כתוב בתוך הים בחרבה אולם אח"כ הגיעו למצב שגם ביבשה זה כמו בתוך הים, וכמו שכ' הרמב"ן שמתוך הנסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים, שהמתבונן בנס הגלוי מגיע לאמונה שגם מה שנסתר זה נס.
ואכלתם אותו בחיפזון - כתב ר' צדוק הכהן ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריכה להיות בחיפזון כפסח מצרים שנאכל בחיפזון, מפני שההתחלה כשאדם מנתק עצמו מכל תאוות העולם הזה שהוא מקושר להם, צריך הוא לשמור את הרגע שבו מתעורר רצון ה' ולחפוז על אותו רגע ולמהר לצאת מן התאוות אולי יוכל להם, ואחר כך כיון שנכנס לעבודת ה' שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות.
חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים - נשאלת השאלה כיצד יכול האדם להגיעה למצב כזה, ונראה כי היות ומסגולת החגים שיש להם את ההשפעה שהיתה מתחילה, ובפסח ישנה את אותה הארה שהיתה בשעת יצי"מ, וכמו שראיתי שביאר הרב וולבה על מה שנאמר בהגדה ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, מה הכוונה 'עכשיו' הרי זה היה לפני כשלשת אלפי שנה, וביאר שהיום ישנה הארה כאז והקב"ה מקרב כל אחד ואחד, א"כ לפי"ז מכח הארה זו יכול האדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים. ובפלא יועץ כתב "ובליל התקדש החג הקדוש יאזור חיל לקיים מאמר רבותינו זכרונם לברכה (פסחים קטז, ב) חייב אדם להראות בעצמו כאלו הוא יצא ממצרים. ועל ידי מחשבות טהורות תדיריות יתלהב לבו באפן שיראה שאי אפשר שלא לשמח, ולפי התעוררותו ולפי מעשיו כך יהיה לו סיעתא דשמיא, והבא לטהר מסייעין אותו (שבת קד, א) שישמח בעושיו שמחה רבה, שמחה של מצוה כדת מה לעשות".
זמן חרותינו במכתב מאליהו כותב בשם רבו ר' צבי הירש ברוידא מקלם, שאמר שלא הזמן עובר על האדם אלא האדם נוסע בתוך הזמן, כלומר אם נחשוב למשל את השבת הראשונה שאחרי ששת ימי בראשית כתחנה ששמה שבת, הרי שבכל שבוע האדם מגיע לאותה תחנה עצמה, דהיינו אותה השפעת קדושה עצמה של שבת בראשית חוזרת ובאה מידי שבת בשבתו, והוא הדין בכל שנה ושנה חוזר האדם אל תחנת גאולת מצרים, אשר בזמן הוא אפשר להשיג השפעות הגאולה גילוי של זמן חירותנו ממש. וזהו משמעות זמן חירותנו הנזכר בקידוש.
ובספר מערכי לב מצאתי דבר נפלא, הוא מבאר את הפסוק (שמות יב, יז) "ושמרתם את היום הזה לדורתיכם חקת עולם" הבטחתו של הקב"ה לדורתיכם אין בהם דיבורים וגוזמאות, אלא לדורותיכם כפשוטו ממש, והרי זה הבטחה שבכל שנה ביום הזה אפשר לזכות מחדש לבחינה של יציאת מצרים.
