חג הסוכות
נאמר בתורה, "בסוכות תשבו שבעת ימים" ויקרא כ"ג מ"ב מה טעם למצוה זו? שבה נזכור חסדי הקב"ה, שעשה עם אבותינו באותם ארבעים השנה ששהו במדבר, שהיה מגין עליהם בענני כבוד מפני פגיעי המדבר ושבעה עננים ליוו את מחנה ישראל היוצא ממצרים – ארבעה היו מקיפים את המחנה מארבע רוחותיו להגן עליהם מפני חיות המדבר נחשים ועקרבים, ומפני כל צר ואויב, אחד פרוש מעל לראשיהם, ששימש מחסה מפני קרני שמש המדבר הלוהטת ומפני הגשמים. אחד שטוח מתחת לכפות רגליהם כדי להקל על צעדיהם, הענן השביעי היה הולך לפניהם כמורה דרך. והיה משוה לפניהם את ההרים והעמקים שבדרכם – ענן נוסף שימש כעין מרכבה, ובו ישבו הזקנים והחולים והנשים ההרות שבהם. וסוכה זו שנצטוינו בה לשבת בחג. באה להזכיר לנו את אותם ענני הכבוד שהיה מחנה ישראל נתון בתוכה, כבסוכה, ושבעת ימי החג שוים במספרם לעננים ההם.
ועוד טעם למצות סוכה: בחודש תשרי הוא זמן האיסוף בארץ ישראל, בו אוספים מן השדה את הדגן, את התירוש (יין) ואת היצהר (שמן) הגרנות מתמלאים בר והאדם מתמלא הרגשת סיפוק, בראותו כי יש פרי לעמלו. ואחר אשר יגע בחדשי הקיץ בעבודת השדה והכרם, הנה בא העת שיהנה מיגעו ובן-אדם כשהוא שבע ונטל דאגה, עלול הוא להתפתות ליצרו הרע. ולשכוח את בוראו את תורתו ואת מצוותיה, ולהתפנות לאכילה ושתיה, ולהימשך אחרי תאוות ותענוגי עולם הזה, לפיכך נתן הקב"ה בעת האסיף את מצות סוכה, להזכיר לנו שאין העולם הזה אלא דירת ארעי, כסוכה זו. ולא לנצח נחיה בו ושבעים השנה שבימי חיינו עתידים לחלוף ולעבור כשבעת ימי החג שאנו יושבים בהם בסוכה. כל יום מימי החג הוא רמז לעשר שנים, וכמו בסוכה עתידים אנו לחזור לדירת קבע, לעולם הבא, שחייו הם חיים נצחיים וכל מי שלמד תורה והירבה במצוות ומעשים טובים עתיד שם לקבל את שכרו, ותתעדן נשמתו בתענוגים אין סוף לעולמי עד. את כל זה באה להזכיר מצות סוכה, כדי לעורר את האדם לעבודת השי"ת.
(ספר יהדות)
השפעת מצות סוכה
סוכה היא מצוה חשובה וחביבה הבאה מזמן לזמן ואשריהם ישראל רובם נזהרים ועושים סוכה נאה בכלים נאים, אבל יש אנשים קלי דעה שבשביל שלא לטרוח מעט לא עושים סוכה וסומכים על סוכת הקהל שאוכלים שם כזית בלילה הראשון, ואף העושים סוכה יש מקילים שלא לישב בה אלא דרך ארעי ואוכלים וישנים חוץ לסוכה ולו חכמו ישכילו כמה חביבה מצוה זו בין לפי הפשט והיא העומדת לאדם לכפר במקום גלות ובין לפי הסוד גבהו סודותיו, ומעט אשר השיגה ידיעתנו היא שהשכינה פורשת כנפיה עלינו ושבעה אושפיזין עליאין אור ניצוצי נשמתם שוכנים שם אשר מטעם זה גדלה קדושתו כקדושת בית הכנסת ומטעם זה אסרו לנהוג בה מנהג בזיון וכ"ש שחוק וקלות ראש, ואמרו על האר"י ז"ל שהיה נזהר שלא לדבר שיחת חולין תוך הסוכה ובודאי שמי שנזהר לקבוע דירתו וישיבתו בה כל שבעת הימים בקדושה ובטהרה באימה ויראה ושמחה רבה כדת מה לעשות קונה קדושה ותוספת הארה בנפש רוח ונשמה, ומצא כדי גאולתו לכל השנה לעבוד את בוראו עבודה תמה.
(פלא יועץ)
בסוכות תשבו
התורה האלקית יש בה מצות שהם מדריכים האדם נגד הטבע. ויש מצות שהם כפי הטבע רק שהם מטהרים את הטבע ומזככים אותה, וזה מצות סוכה, אחרי שהאדם הוא עמל בשדה כל הקיץ יחרוש יזרע ויעדור ויקצור, ויעמר ועמל בשדה ויאסוף את גרנו ואסמיו מלאו בר, ולבו שמח בפרי עמלו מה מתוקה לו מנוחתו להסתופף בצל ביתו, אז באה התורה ואמרה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, זה נגד הטבע לקדש כחות האדם והרגשותיו מגבול החמרי, ולכן אמרו חג הסוכות לעשה לד' שיהא שם שמים חל על הסוכה כעל החגיגה והוא ענין קדושה ועצי סוכה אסורין מן התורה. אמנם יש מצות שהן כפי חוקי הטבע, והנה מחוק הטבעי לשמוח בעת האסיף בזרעונים ובעטרות של שבלים, כנהוג בין העמים, לכן באה תורה והגבילה ד' מינים ידועין בקבלה ואמרה ושמחתם לפני ד' ז' ימים. (משך חכמה אמור ע"ש)
שמחת החג
חג הסוכות נקרא זמן שמחתנו כמו שאנו אומרים בתפלה ועליה כתיב, ושמחת בחגך והיית אך שמח, ומה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו אשר בחר בנו יוצרנו ולא זז מחבבנו אשר עיננו הרואות שיעצנו בעצה טובה ונתן לנו ראש השנה ויום כפור לכפר בהם עוונותינו ואהבתו וחמלתו כאב את בן ירצה רצה לשמחנו מיגוננו ומצערנו שנצטערנו בימי התשובה ונתן לנו תכף את חג הסוכות וצונו לשמוח וקובע לנו שכר טוב על שמחתינו. וכתבו גורי האר"י שמי שהוא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהי לעולם שמח, ולכך בכח יגבר איש לשכח עצבו ורוגזו וכל דבר המצערו, ולשמוח בכל יום שמחה חדשה של מצוה, ובזמן שבית המקדש היה קיים צדיקים וחסידים היו מרבים בשמחת בית השואבה עד שאמרו מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו ועל ידי זה היו שואבים רוח הקודש, ובשמחתו ישמח לב עניים ומסכנים והשתדל להזמין עני לסעודתו.
(מספר פלא יועץ)
מסירות נפש לקיים סוכה
הגנרל דרנטלן, ממוצא גרמני היה באותה תקופה מושל המחוז של קיוב רוסיה, ושנאת יהודים היתה מפעפעת בקרבו. שבועות אחדים לפני חג הסוכות, עלה ברעיונו להציק ליהודים הגרים במחוזו הוא הוציא פקודה כי אסור להקים סוכות בעיר. מאחר והם עלולים לגרום לשריפות המשטרה קבלה פקודתם להתייחס לכל העובר על הצו באמצעים חמורים, אכרי הסביבה נצטוו בכל תוקף לא להכניס לעיר עצים וסכך.
העיר היתה כמרקחה, הישמע כזאת לבטל מעם ישראל את מצות סוכה? עשירי קיוב ונכבדיה התאספו לטכס עצה, והנה עלה רעיון במוחו של אחד המשתתפים. חברת האניות המקומית היתה כולה שייכת לבעלים יהודים הרבה אניות שטו על הנהר "דניפר" כדי לזכות במצות סוכה.
בתוך הסוכות נערכו סעודות בשמחה וגיל, לפתע הגיע הגנרל דרנטלן הוא לא ידע את נפשו מרוב חימה, הוא איים לשלוח את כל היהודים לערבות סיביר, אולם באותו רגע התרומם הרב, והכריז, אדוני הגנרל המושל הנכבד יהא ברור לו כי אין כח בעולם שיוכל להעביר את היהודים על דתם. לא נמצא בעולם כולו אמצעי אשר על ידו יוכלו לעקור מן השורש את המצות שקבלנו עלינו זה אלפי שנים, תורתנו הקדושה צוותה עלינו לשבת בסוכה, ועל אף היותנו בגלות זה אלפים שנה לא נטשנו ולא ניטוש את תורתינו הקדושה ומצותיה, אפילו זיז כל שהוא, המושל שמע בתשומת לב את דברי הרב, אחר הושיט לו את ידו ועזב את המקום גם השוטרים עם מפקדיהם הלכו להם כאשר באו.
במשך כל חג הסוכות חגגו היהודים את החג על גבי הספינות, בריקודים ומחולות, בשירה ובזמרה, היתה זו שמחה אמיתית שקיוב לא ראתה מעולם. מאותו יום נהפך לבו של המושל והוא הפסיק להצר את רגלי היהודים כל הגזירות שיצאו גם קודם לכן בוטלו על ידו.
ארבעת המינים תיקון לד' ראשי איברים
"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב, השדרה שלו דומה לשדרה של אדם, ההדס דומה לעינים, והערבה לשפתיים ואתרוג דומה ללב, אמר דוד, אין בכל האיברים גדול מהם ששקולין כנגד כל הגוף. הוי כל עצמותי תאמרנה. (תנחומא) כתב רבנו בחיי, ארבע מינים הללו הם רמז לארבע איברים שבגוף, שהם עיקר פעולת האדם, הן לכל המצוות, הן לכל העבירות והם העינים והלב וכמו שאמר, לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון, וכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, והשפתים גם כן כי הרבה מצוות וכנגדם עבירות תלויות בדיבור והשדרה, כי היא עיקר הגוף והכח הנשפע בה מן המוח. והכונה בד' מינים, כי האדם בהכללו בעבירות של ארבעה איברים אלו ימצא כופר בארבעה מינים אלו. לפי שכל עבירה תמצא כופר כשיעשה האדם מצוה שכנגדה וידוע כי עוון חילול השם מתחיל מדבר קטן ומתפשט הרבה ואין כח בתשובה ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורים למרק עד המיתה ומכל מקום אם כנגד מה שחילל את השם יקדש את השם, אז ינקה מעוון חילול ה'. הוא אמרו ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי (ויקרא כ"ב ל"ב) ביאר הכתוב כי תקנת חילול השם בקידוש השם.
עצו ופריו שוים
על העץ שעליו גדל האתרוג נאמר: "טעם עצו ופריו שוים" ומשום כך בחרה התורה בעץ הזה ובפרי הזה, כרמז לכך שתפקידנו העיקרי צריך להיות לדאוג שיהיו הילדים הולכים בדרכיהם של ההורים. בשביל שיהיו טעם עצו ופירוש שוים...
היתר מורכב
השלכתי את עצמי ללמד זכות לברך על אתרוג מורכב כי בדליכא שאני כמו שאמרו חז"ל לא מצא ד' מינים יהא יושב ובטל התורה אמרה בסוכות תשבו שבעת ימים וכ"ש וק"ו וביטול שמחת החג וראוי והגון לחזר אחר זכות. – אבל על אבות הטומאה שבמו ידיהם שולחים את בניהם או בנותיהם לבתי חינוך מורכבים" אין זכות תולה להם כי מצוה רבתי היא מדאורייתא, ונוהגת בכל מקום ובכל שעה ואפשר לצאת מצוה זו על צד היותר טוב בלי שום הרכבה של טוב ורע, הרי דודאי החוב – הזכות לקיים מצוה נשגבה זו כמו שנאמר למשה מפי הגבורה בלי שום שינוי.
(ספר לימוד זכות מהרש"א אלפנדרי)
סוכה - פרפראות
סוכה ראשי תיבות סומך ועוזר כל הנופלים, מי שמקיים מצות סוכה הקב"ה עוזרו ומעמידו ומחזיקו ביד ימינו.
(בני יששכר)
סוכה ר"ת סובב וממלא כל העולמות ולית אתר פנוי מינה ואיהו מלכות שמים שלמה.
"לו-לב" שיהא לבו של אדם שלם עם אביו שבשמים
בטעם מצות סוכה
כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כ"ג מ"ג) שני הסברים נותנים תנאים לבסוכות הושבתי חד אמר, "סוכות ממש", וחד אמר "ענני כבוד".
ומפרש המלבי"ם ששניהם לטעם אחד נתכוונו, שניהם באו להדגיש את חיזוק האמונה בבורא עולם, וכפי שמסיים הפסוק "אני ה' אלקיכם". למאן דאמר "סוכות ממש" – רצה הכתוב לומר לדורות הבאים שבל ירום לבבם אלא ידעו וישימו על לב "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" בסוכות ממש להזכיר שהעולם הזה אינו אלא מלון אורחים ודירת ארעי ולולא חסדי השי"ת אין קבע בשום דבר ובשום מקום "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו".
למאן דאמר "ענני כבוד" – רצה הקב"ה לומר לדורות הבאים שבעת אשר הם עוסקים בעבודת האדמה ובאיסוף האדמה ובאיסוף תבואתה, והסיכון אז הוא שיעלה על לבם כי היא האדמה המספקת להם מחייתם – ידעו אז וישימו על לב "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" בתוך "ענני כבוד" ויפנו אל השמים עיניהם לדעת ששם שרשם בקודש, וכל ההצלחה היא כי "שוכן שמים בעזרך".
חזוק האמונה
כל עיקרו של חג הסוכות הוא לחזק האמונה בבורא כל העולמים, וביום הושענא רבה הוא השיא של אמונת אומן זו וזה מרומז בשם היום הקדוש הזה "הושענא רבא" המכוון להקב"ה כמו שנאמר בתהלים (פרק קמז) "גדול אדונינו ורב כח" והיינו שהישועה תבוא ללא שום פעולה מצידנו אלא הכל מהקב"ה. לכן נוטלין "בהושענא-רבה" את הערבות, המרמזות לרשעים שהם ללא טעם וללא ריח וחובטין אותן בקרקע – לומר שביום זה אמונתנו כה חזקה ואיתנה עד שאיננו מפחדים משום רשע, ובידים אנו מכים בהם, שכן לד' עינינו בלתי לד' לבדו. וזה גם הטעם למה שנאמר במהרי"ל להטמין הערבות החבוטות לערב פסח ולשורפן אז עם החמץ, שכן איתא בספר "מעשה רוקח" שעמלק יימחה במהרה בימינו בערב פסח, וביום ההוא תבוער סופית רוח הטומאה מן הארץ, וכל הרשעה תכלה.
