הלכות בניית הסוכה
ההלכות נמסרו ע"י הרה"ג
רבי דוד א. ל. שרייבר שליט"א
מח"ס דיני מגדים וקנין יורה דעה ומו"ץ בבי"ד דהגרמ"ש קליין שליט"א ניתן להשיג במייל gr614196@gmail.com או בפלאפון 050-4116552
ניתן להאזין לשיעורים בהלכות סוכה
וכן לשיעורים בנושאים שונים במערכת 'קול הלשון' 6761* \ 03-6171111 < 1 < 3 < 7 < 53
תוכן עניינים
הקשר בין הדפנות לסכך, ולריצפה
עריבן
הלכות מחיצה
לבוד
מחיצת שתי ללא ערב
צורת המשך הסוכה
דופן ג'
סוכה העשויה כמבוי
מחיצה העומדת ברוח מצויה
דופן עקומה
מוזאיקה
חלל הסוכה
גודל הסוכה
אויר
מעמיד
הסכך
סכך לשם צל, תעשה ולא מן העשוי
שיעור הסיכוך
סכך פסול
פרגולה. סורגים. חבלי כביסה
בדפנות הסוכה ישנם כמה תנאים: מידתם, צורת עמידתם, מיקומם, והמרחק שביניהם לבין הסכך. פעמים כאשר חסר אחד מפרטים אלו, הסוכה פסולה אפילו בדיעבד מדאורייתא או מדרבנן. מצוה מן המובחר לעשות דפנות שלמות, בלי להזדקק ללבוד, צורת הפתח וכדו'[1]. אך מעיקר הדין, לסוכה כשרה מספיק שיש לה שתי דפנות גבוהות י' טפחים ברוחב ז' טפחים, ועוד דופן אחת בגובה י' טפחים ברוחב טפח. להלן יבואר אופן עמידתה ומיקומה של הדופן השלישית.
הקשר בין הדפנות לסכך, ולריצפה.
א. הסכך צריך להגיע בצמוד לדפנות. אמנם, כאשר הסכך מרוחק עד ג' טפחים עדיין נקרא שצמודים, מדין 'לבוד'[2].
אבל אם הסכך מרוחק יותר מג"ט אותו מקום נחשב שהוא ללא דופן[3].
ב. שיעור זה [- עד ג' טפחים] הוא רק כאשר הסכך מרוחק מן הדפנות לרוחב, דהיינו שהסכך קצר וכדו'. אך אם המרחק הוא רק בגובה, כגון שהדפנות אינם גבוהות מספיק ואינן מגיעות עד הסכך, אם הדפנות יהיו גבוהות לכה"פ י' טפחים די בכך, ואז הסוכה כשרה גם אם הסכך גבוה הרבה מעל הדפנות. ובלבד ש[לכתחילה] הדפנות יעמדו בקו ישר מתחת לסכך, שאילו הדפנות היו גבוהות היו מגיעות לסכך. [דין זה נקרא 'גוד אסיק', ש'מושכים' כביכול את הדפנות ומחשיבים אותם כאילו מגיעות לסכך[4].]
בנוסף לאמור לעיל, סתימת ההלכה שניתן לחבר את ב' הדינים ביחד. דהיינו, כאשר ישנה סוכה שיש בה את ב' החסרונות, גם שהדפנות לא מגיעות לסכך בגובהם, וגם שהסכך לא מגיע לדפנות ברחבו, אפשר להכשיר את הסוכה ע"י 'לבוד' בצירוף 'גוד אסיק'. דע"י דין 'לבוד' 'מותחים' את הסכך לרוחב, וע"י דין 'גוד אסיק' 'מושכים' את הדפנות לגובה, וכך נוצר מפגש תיאורטי שמכשיר את הסוכה. אמנם, למרות שזוהי סתימת ההלכה[5], דעת רע"א להחמיר בזה, וסובר דאין להכשיר את הדפנות והסכך ע"י ב' ההלכות יחד, ואין מצרפים 'לבוד' יחד עם 'גוד אסיק'. ע"כ במקרה הנ"ל שהדפנות לא מגיעות לסכך בגובהם וגם הסכך לא מגיע לדפנות ברחבו, יתכן שראוי להחמיר ולהוסיף סכך שיגיע עד מעל לדפנות בקו ישר, שכאשר נאמר 'גוד אסיק' הדפנות 'יגיעו' לסכך.
ג. כאשר גובה הדפנות הוא עשרה טפחים אך אינם עומדות על הקרקע, אלא תלויות באוויר במרחק כלשהו מהקרקע, כשר רק כאשר המרחק מן הקרקע הוא פחות מג' טפחים ['לבוד']. [ולא כבמקרה שהדפנות מתחילות מהקרקע ומרוחקות מהסכך שאז די בכך שהדפנות בגובה י' וכשר בכל מרחק] ע"כ יש להיזהר בדפנות העשויות מוילונות וכדו', שלא יתרוממו מהרצפה ע"י מתיחת הוילון וכדו' ג' טפחים[6]. וכאשר מרימים את הוילון לצורך שטיפה וכדו' יש לזכור לשלשלו לאחר מכן שלא יהיה מרחק בינו לבין הקרקע ג' טפחים[7].
עריבן
א. אף שמותר שיהיו פרצות באמצע הדופן [כפי התנאים שיבוארו בהמשך], זוית אחת שבין שתי דפנות שמכשירות את הסוכה, צריכה להיות סתומה. דהיינו, ששתים מהדפנות חייבות להיות מחוברות אחת לשניה. דין זה נקרא 'עריבן' [ועיין הערה[8]].
ב. כדי שיחשבו הדפנות מחוברות [מחמת דין 'עריבן'] אי"צ ששתי הדפנות יהיו מחוברות ממש, שיגעו אחת בשניה, אלא די בכך שהחיבור יהיה ע"י 'לבוד'[9]. ולכן גם אם שתי הדפנות לא מחוברות, אלא רק סמוכות בקצותיהן אחת לשניה, והרווח הוא פחות מג' טפחים, נחשב לעריבן. אלא שכאשר הם מחוברות רק ע"י 'לבוד' יש לכוונם במדויק שיהיו בזוית ישרה, כך שאם היו ממשיכות הלאה היו נפגשות תוך ג' טפחים זו בזו. וצריך להזהר שלא יתרחקו יותר מג"ט כי מצוי מאוד בדופן מעץ שמתעקמת או זזה מעט במשך החג ונוצר ביניהם מרחק של ג' טפחים[10], ובקל הסוכה יכולה להפסל בכך.
ג. דין 'עריבן' מחייב שהדפנות עצמם יהיו מחוברות או סמוכות ['לבוד'] זה לזה. אך אם החיבור הוא רק בין דופן לצורת הפתח [וכגון שהכניסה לסוכה נמצאת בצד הדופן], לא מועיל לעריבן[11].
ולכן באופן שהכניסה לסוכה נמצאת בצד הדופן במקום החיבור עם דופן אחרת, ואין 'עריבן' במקום אחר בסוכה, למרות שהדפנות ארוכות ומהודרות, אבל 'עריבן' אין כאן[12]. וע"כ צריך לשים לב בכה"ג שיהיה 'עריבן' בזוית אחרת בסוכה.
ואפי' אם במקרה הנ"ל יש בצוה"פ גם דלת, הסוכה כשרה רק כשהדלת סגורה. אבל כשהדלת פתוחה, הסוכה פסולה.
ד. כמו כן יש להיזהר במקרה שיש חלון בקצה אחת הדפנות במקום בו מתקיים ה'עריבן', במידה והחלון מתחיל בתוך גובה י' טפחים מהרצפה, כשהחלון פתוח - גם באופנים שהוא כשר לשמש כדופן מחמת שיש לו מסגרת שיכולה לשמש כצוה"פ [ופרטיו יבואר בעז"ה להלן]- אבל עריבן אין כאן[13]. אמנם מבואר במ"ב שאי"צ דופן ז' שלם ל'עריבן' וגם עומד מפוזר מצטרף לדופן, ושיעורו נראה בשעה״צ[14] שהעיקר הוא שיהיו זי טפחים בעומד עצמו גם בלי הרווחים, והוא עצמו יהיה עומד מרובה על הפרוץ, ובמקום החיבור עצמו של העריבן יהיה עומד מסויים, אבל החזו"א[15] מצדד שלעריבן צריך חיבור בין ב' דפנות שלימות באורך ז' טפחים.
ה. מצוי כאשר הדפנות מבד, או כאשר הדפנות אינם מגיעות זו לזו והחיבור ביניהם נעשה ע"י בד, שעקב מתיחת הזוית מוגבה הבד מהקרקע ג' טפחים, וממילא מתבטלת המחיצה באותו מקום [שהרי מחיצה הגבוהה ג"ט מהקרקע פסולה וכדלעיל], ונמצא שהקרנות אינם מחוברות והסוכה נפסלת. וכן מצוי בשעת השטיפה שמרימים את הוילון שבפינה למעלה מג"ט, שבשעה שהוילון למעלה הרי הסוכה פסולה, ויש להיזהר לא לשכוח להחזירו. וע"ע בהערה[16]].
הלכות מחיצה
דפנות הסוכה צריכות להיות מחיצות עם כל פרטיהן ודיניהן. במחיצות יש שלש דרגות; מחיצה שלימה, מחיצה דינית - דהיינו שיש ׳דין׳ מחיצה, ומחיצה גרועה. מדין 'מחיצה' על הדופן להיות בגובה י' טפחים, ומדין 'דופן' עליה להיות באורך ז׳ טפחים כמידת הכשר הסוכה.
למרות שביחס לרוב דיני התורה צורת הפתח מוגדרת כמחיצה, אך לסוכה יש דין ׳דופן׳. ולכן בשיעורי הדפנות העיקריים צורת הפתח לא מועילה להיחשב כדופן, ומועילה רק לתוספות וחיבורים וכדלהלן. [ועיין הערה[17]]
לבוד
א. מעיקר הדין מחיצות העשויות משתי וערב בריחוק של פחות מג׳ טפחים מועילות וכשירות לדפנות הסוכה, אמנם שיטת הגר"א[18], שלמרות שמחיצה מתקיימת גם ע"י לבוד, וכן לגבי חיבור בין שתי הדפנות לעשות דין ׳עריבן׳ מועיל לבוד, אבל בעיקר הדופן עצמה, דהיינו שיעור ז' טפחים שלה, צריך להיות שלם. ובחזו"א מסתפק האם כל הז' צריך שיהא שלם או שאם יש עומד מרובה ד' טפחים אפשר שההמשך יהא עשוי לבוד[19].
ב. לפיכך, כאשר בונים סוכה מקרשים דקים, אם רוצים לצאת גם לדעת הגר"א, צריך שיהיה בב' דפנות שיעור ז' טפחים שלמים ללא הפסק ביניהם. וכן כאשר אחת מהדפנות עשויה מתריסים, לפי הגר"א כאשר בתוך שיעור ז' טפחים של הדופן יפתח את התריס - אפילו במרחק של פחות מג' טפחים מהתריס הסמוך אליו -, וכן אם יפתח את השלבים תוך שיעור ז' טפחים - למרות שהמרחק בין שלב לשלב הוא פחות מג' טפחים -, יחסר משיעור ז' טפחים של עיקר הדופן עצמו.
ג. דין זה הוא רק בז' טפחים של דופן הסוכה. אבל כאשר יש כבר שיעור ז' שלמים, לכו"ע ניתן להמשיך את הדופן ע"י צוה"פ, או ע"י לבוד ואפילו לבוד כזה שלא מועיל לז' טפחים עצמן דהיינו שתי או ערב לבד כעמודים וכדו' הסמוכים זה לזה בשיעור לבוד [כמבואר לקמן].
ד. שיעור ז' טפחים הנ"ל שלדעת הגר"א צריך להיות שלם ולא ע"י לבוד, לא צריך להיות דוקא במקום החיבור [- 'עריבן], אלא כל שבהמשך הדופן יש ז' טפחים שלמים, מקום החיבור יכול להיות ע"י לבוד. ולכן כל שיש באיזה מקום בדופן ז' טפחים רצופים ללא לבוד, אין חיסרון שבהמשך הדופן יש רווחים וכדו'. ואם הדופן היא תריסים וכדומה, מלבד המקום של הז' טפחים, בשאר המקומות אפשר לפתוח את השלבים או להזיז את התריס [במרחק של פחות מג"ט, שהדופן לא תיפסל].
ה. דופן שאינה רחבה י' טפחים שהשכיבו אותה לרוחבה, ומחמת כך אין בגובה שיעור דופן כשר, גם אם עכשיו גבוהה ז' שיטת החזו"א[20] שאם הסוכה גבוהה יותר מי' טפחים אין אפשרות להכשיר את הסוכה ע"י פס דק למעלה שיתחבר מדין לבוד, כגון שיניח למעלה במרחק מועט קרש נוסף, אלא א"כ במציאות כל גובה הסוכה הוא רק י'.
מחיצת שתי ללא ערב
א. אחרי שיש בדופן שיעור ז' טפחים, אפשר להוסיף עליה בשני אופנים; הא'. בעומד מרובה. הב'. ע"י צורת הפתח.
ב. 'עומד מרובה על הפרוץ' הוא שכאשר יש פרצות בדופן, אך לאחר הפרצה יש המשך לדופן, כל ששיעור העומד הסגור שבצירוף כל חלקי הדופן הקיימת הוא יותר משיעור הפרוץ, דהיינו שבצירוף כל חלקי המחיצה העומדת שבאותה הרוח, מידתם יתירה על צירוף כל חלקי פרצות המחיצה, הסוכה כשרה גם במקום הפרוץ כי דנים את כולה כמחיצה קיימת. כמו"כ אם יש לאחר הפרצה - בקו ישר - עוד דופן, הדופן נחשבת כאחת ארוכה[28]. [דין זה נקרא ׳עומד מרובה על הפרוץ', שהעומד מכשיר את הפרוץ]
ג. האופן הב' למרות שצורת הפתח לא מועילה כבסיס הדופן, אבל ניתן להוסיף על שיעור הדופן הקיימת ע"י צורת הפתח. כאשר יש בדופן שיעור ז' טפחים שלמים, והמשך הדופן הוא צוה"פ, הדופן כשרה גם אם אורך הצוה"פ הוא יותר משיעור אורך הדופן הקיימת.
הוספות אלו מצויים בדפנות שיש בהם תריס או חלון, שגם אם יש שיעור ז' טפחים שלמים, כאשר המשך הדופן עשויה מתריס או חלון הזזה, כשהתריס פתוח הדופן נפסלת. אבל אם יש מסגרת שיכולה לשמש כצורת הפתח [- הכשר ע"י צוה"פ] מועילה[29]. ולכן אם ישיר מהתריס עומד של ז' סמוך לדופן השניהף יכול לפתוח את כל התריס ולהשתמש במסגרת שלו כצוה"פ[30].
וכן אם יש המשך דופן לאחר התריס, גם כשיהיה פתוח, כל שחלק הדופן הסגור יהיה יותר מהחלק הפתוח, הדופן כשירה [- הכשר ע"י עומד מרובה על הפרוץ]. אך אם אין צוה"פ, וגם אין 'עומד מרובה על הפרוץ', המשך הדופן אינה מצטרפת. ויש לבדוק בכל מקרה לגופו.
דינים אלו הם רק כאשר ישנם שתי דפנות סמוכות אחת לשניה אבל כאשר ב' הדפנות הם זו כנגד זו וביניהם ישנה דופן קצרה אופני השלמתה משתנים ויבואר במקומו.
ד. הדין הנ"ל הוא רק בב' הדפנות המכשירות את הסוכה. אך בדופן השלישית, כאשר יש בה כבר שיעור ז' טפחים שלמים, אינה צריכה צוה"פ בהמשך הדופן. ויבואר להלן [בדיני הדופן השלישית].
ה. עומד מרובה על הפרוץ' אינו רק במקרה שיש לו חצי דופן ורוצה להמשיכה, אלא גם במקרה שיש לו דופן עם פרצות באמצעה, ככל ששיעור העומד הוא מרובה מהפרוץ, הכל נחשב כדופן אחת ארוכה. אמנם, 'עומד מרובה' היינו רק באופן ששיעור ה'עומד' בדופן הזו הוא מרובה על הפרוץ, אך לא בחישוב כולל של ה'עומד' בכל הדפנות[31].
ו. בשיעור ה'עומד מרובה' יכולים להכלל גם חלקים ש'עומדים' ע"י 'לבוד'. דהיינו, אם יש לו חצי דופן, ומעוניין להמשיכה ע״י ׳עומד מרובה׳, ובחלק העומד יש לו פרצה פחות מג' שכשרה ע״י 'לבוד', שיעור פרצה זו מצטרף לעומד כדי להכריע את הפרוץ[32]. אמנם, מבואר במ"ב[33] שכדי להכשיר ע"י 'עומד מרובה על הפרוץ' צריך ששיעור העומד יהיה לכה"פ ד' טפחים רצופים [ולא ע"י 'לבוד'. ולפי"ז עמודי מעקה היוצרים דופן ע"י 'לבוד' לא יכולים לשמש כ'עומד מרובה על הפרוץ']. ומאידך בשעה"צ[34] מבואר שא"צ ד' טפחים רצופים אלא סגי שבצירוף ביחד כל העומדים לשיעור ז' טפחים.
ז. עומד מרובה מכשיר את הפרוץ רק אם לאחר הפרוץ [בקו ישר] יש מעט 'עומד', כך שהפרוץ נמצא בין שני 'עומדים'. אך אם אין עומד, או שאינו בקו ישר, הפרוץ לא מוכשר. ע"כ כאשר רוצה להמשיך את הדופן ע"י 'עומד מרובה על הפרוץ' צריך לשים לאחר הפרוץ קנה בקו ישר כנגד העומד. או שאם רוצה להמשיך שתי דפנות מב' צדדים שאינם מגיעות זו לזו ע"י 'עומד מרובה' ושיפגשו בזווית, צריך להעמיד בזווית קנה כלשהו, ומועיל לב' הצדדים [ובלבד שיהיה 'עריבן' ברוח אחרת, וכנ"ל].
ח. דין נוסף ב'עומד מרובה', הוא במקרה שיש לו דופן בשיעור מסויים, המורכבת ממספר קרשים המרוחקים זמ"ז יותר מג' טפחים [כך שאין 'לבוד'] ורוצה להכשיר את הדופן ע"י עומד מרובה [הקרשים] על הפרוץ [הרווח שביניהם], גם אם בשיקלול הכל יוצא ששיעור הקרשים יחד הוא יותר מהפרוץ, אך אם קרש אחד נמצא בין שני רווחים ששיעור כל אחד מהם הוא יותר מהקרש שבאמצע, הקרש שבאמצע מתבטל ונחשב כאוויר, וצריך שיעור 'עומד מרובה' בלעדיו. וכגון שיש לו דופן באורך 6 אמות, המורכבת מקרש 5 - רווח 4 - קרש 5 - רווח 4 - קרש 3 - רווח 4 - קרש 5. למרות שבמציאות שיעור העומד הוא 18 טפחים ושיעור הפרוץ הוא 12 טפחים, אך שני הרווחים שבשיעור 4 [כל אחד] מבטלים את הקרש 3 [שביניהם] ונחשב כאוויר, וממילא יוצא ששיעור העומד הוא 14 טפחים ושיעור הפרוץ הוא 15 טפחים. אמנם, רק אוויר שהוא חלק מהדופן יכול לבטל את העומד, ולא אוויר שמחוץ לסוכה, ולכן קרש העומד בפינת סוף הסוכה ואחריו לתוך הסוכה יש אויר לא מצרפים את האויר שמחוץ למקום הסוכה לשיעור פרוץ מצד שני.
ט. פרטי הדינים של עומ"ר רבים והובאו רק עיקרם, וכאשר צריך לסמוך על עומ"ר, צריך לברר היטב האם שייך במקרה המדובר.
דופן ג'
א. כל הדינים הנ"ל נאמרו רק בשתי הדפנות המכשירות את הסוכה. אך בדופן השלישית ישנם מספר חילוקי דינים.
ראשית, הדופן השלישית אינה צריכה להיות בשיעור ז' טפחים, אלא די בשיעור טפח שוחק [טפח שוחק פירושו מעט יותר מטפח]. אמנם, צריך שיחשב עי"ז שיש דופן בשיעור ד' טפחים, וזה ע"י שמעמיד את הדופן של הטפח במרחק של פחות מג' טפחים מהדופן השניה, ועי"כ יוצא דופן של ד' טפחים [שמתוכם טפח עומד והשאר לבוד].
כמו"כ, צריך שמאחרי הטפח העומד לכיון הדופן שכנגדו [דהיינו בצד השני, לא בצד של הלבוד, בין שיש שם דופן ובין אם המקום פתוח] יהיה צורת הפתח. ולכן יעמיד לאותו צד עמוד כלשהוא ומעליו עד מעל הדופן טפח יניח קרש או חוט, אמנם גם בדופן ג' צוה"פ אינה מועילה לבדה, אלא רק בצירוף הטפח. לסיכום: הדופן השלישית כדי שתועיל בטפח אחד, צריכה שלושה תנאים; [א] דופן טפח [שוחק], [ב] שתהיה במרחק של פחות מג' טפחים מדופן אחת, [ג] ושיהיה צוה"פ מהטפח לפחות בשיעור ד'.
אמנם לכתחילה כשאפשר ראוי שגם הדופן ג' תהיה ז' טפחים שלמות[35]
ב. כשדופן אחת של הסוכה ארוכה ורוצים להשתמש כנגד כולה, נחלקו הפוסקים בשיעור הצורת הפתח הנדרשת בדופן הנגדית, האם צריך לעשות את הצוה"פ עד סוף הדופן הנגדית, או שמספיק להשלים ע"י צורת הפתח באורך של עד שיעור ז' טפחים, או שאמנם לא צריך שתהיה עד סופה אבל צריך שאורכה תהיה לפחות ד' טפחים, ואחרי השלמת צורת הפתח בשיעור זה ניתן לשבת כנגד כל הדופן שממול. בשעה"צ הביא מחלוקת בזה ונקט לעיקר שאי"צ להמשיכו אלא עד ז', ובמ"ב הביא שיהיה אורך ד'[36]. ובחזו"א נקט לחלק שאם יש בה דופן ממש של ז' יכול להשתמש כנגד כל דופן שכנגדה אפילו ארוכה הרבה, אבל אם עשה דופן דיני דהיינו טפח בריחוק ג"ט וממנו צוה"פ, יכול להשתמש רק כנגד הצוה"פ ולא כנגד כל ההמשך של הדופן שכנגדה[37].
ג. אבל אם עושה את הדופן השלישית מדופן גמורה של ז' טפחים שלמים, לא צריך צורת הפתח להשלימה עד כנגד הדופן שכנגדה, והרי זה מועיל גם להשלים ולהכליל את כל השיעור שכנגדו כחלק מהסוכה, ואפילו שהדופן שממול ארוכה יותר, ויכול להשתמש עד כנגד כל הדופן הארוכה [ועיין הערה כמה אופנים שיש לדון בהם[38]]. אמנם אם אין דפנות כלל ורק הסכך לבד ממשיך דעת הפמ"ג ועוד שאינו מועיל, [ודלא כהמג"א[39]]
ד. כמו שמועיל צוה"פ להשלימו, ה"ה שמועיל להמשיך את הדופן ע"י לבוד[40], ולכן כל שבתחלת הדופן השלישית יש עמוד ברוחב טפח במרחק פחות מג' טפחים מקצה הדופן שעל ידה, יכול להעמיד את המשך הדופן במרחק של עד ג' טפחים ממנו[41] [ועיין בהערה עוד כמה אופנים שיש לדון בהם[42]].
ה. אחרי שיש ב' דפנות שיש בהם 'עריבן', אם הדופן הג' אינה עשויה מטפח בלבד אלא דופן ז', לא צריך שהיא תהיה תוך ג' טפחים לדופן השניה אלא אפילו רחוקה ממנה מועיל[43]. ולכן גם אם בפינת החיבור לדופן זו יש צורת הפתח, או דלת, או אפילו פירצה ללא דלת וללא צוה"פ, אך שיעור הפירצה היא פחות משיעור הדופן העומד בהמשך מועיל ולפעמים אפילו יש פירצה ביניהם יותר מהעומד מועיל. אמנם פרטי דיניה מתחלקים וכדלהלן, 1) אם היא דופן גמורה של ז' טפחים, גם אם היא בצורת ה' שרחוקה מהדופן האמצעית, נראה בפוסקים להכשיר[44]. 2) יתירא מכך אם היא רחוקה מהדופן האמצעית במרחק שכנגד המקום שמתחילה דופן זו כבר מסתיימת הדופן הנגדית, מבואר בחזו"א[45] להכשיר, [וע"ע אופנים בהערה[46]]. ואפילו אם אין צוה"פ שמחברו[47]. 3) אבל כאשר הדופן אינה עשויה מדופן גמורה של ז' טפחים אלא בשיעור ד', אמנם לא צריך שהדופן תהיה קרובה ומחוברת ואפילו לא בשיעור לבוד לדופן האמצעית, אבל צריך צוה"פ שישלימו לשיעור ז', ואפשר שצריך שהצוה"פ יגיע עד הדופן באמצעית[48]. ויש לדון האם בכה"ג צריך שהדופן תעמוד כנגד הדופן הנגדי[49].
ו. וכן אם בהמשך הדופן האמצעית אחרי שיעור ז' יש צורת הפתח, כגון תריס פתוח שיש לו מסגרת, או שהפינה פרוצה לחלוטין אבל בשיעור רוחב פחות מהדופן הקיים, ולבסוף כנגד מקום העמדת הדופן הג' יש עמוד בשיעור כלשהו, מעמיד את הדופן השלישית סמוך אליו[50].
סוכה העשויה כמבוי[51]
א. סוכה שיש לה רק ב' דפנות זו מול זו, פסולה. וזהו 'סוכה העשויה כמבוי'. ולדוגמא, מרפסת שמשני צידיה יש קירות, וביניהם יש חלון שבשעה שהתריסים פתוחים דופן זו מתבטלת, נחשב שיש לסוכה רק שתי דפנות ופסולה.
ב. אך אם בצמוד לאחד מהדפנות או במרחק פחות מג' טפחים ממנה יש דופן עומד בשיעור ז' טפחים, גם אם ממנו ועד לדופן שבצד השני המקום פתוח ללא דופן וללא צורת הפתח, הסוכה כשירה. ולכן כדי שיהיה ניתן לפתוח את התריסים ישאיר בצד אחד ז' טפחים סגורים.
ג. כדי להכשירה ללא עומד ז', צריך שיהיה דופן ברוחב ד' טפחים המוצבת תוך ג' טפחים מאחת מהדפנות, ומלבד ד' טפחים אלו צריך גם שיהיה צורת הפתח ממנה עד לדופן השניה[52].
ד. גם באופנים שיש בעומד עצמו של הדופן הג' שיעור שמחמתו נחשב לעומד מרובה על הפרוץ, כגון שרוחב הדופן העומד הוא ה' טפחים וממנו לדופן האמצעית יש רווח של ד' טפחים, לא מועיל להיחשב בכך כסגור, אלא צריך דוקא לבוד או צורת הפתח עד לדופן השניה[53].
ה. ולכן סוכה שבדופן האמצעי יש דלת או חלון עם מסגרת הראויה לשמש לצורת הפתח, אם רוחב הדופן הקיימת הוא ד' טפחים והיא נמצאת במרחק פחות מג' לאחת הדפנות, והצורת הפתח מגיעה עד לדופן הנגדי, הדופן הקיימת יחד עם הצוה"פ יכולות להצטרף ולשמש דופן[54]. אך אם אין רוחב ד' בקיר שלצד הדלת, כאשר הדלת פתוחה ואינה משמשת כדופן, הסוכה פסולה[55]. ואם יש רוחב ז' סגור בסמיכות לאחד הדפנות יועיל גם אם אין מסגרת הראויה לשמש כצוה"פ.
ו. דין זה שמלבד הד' עומד במרחק של פחות מג' לדופן עדיין צריך צוה"פ לדופן השניה, זה רק כאשר המרחק ממנה לדופן היא מג' ואילך, אבל אם המרחק מב' צדדיו הוא פחות מג' לא צריך צוה"פ כלל.
ז. למרות שלדפנות הסוכה לא מועיל 'לבוד' של פסי שתי או ערב לחוד אלא צריך שתי וערב[56], אך במקרה כזה שיש ב' דפנות בב' הצדדים, הדופן האמצעית יכולה להיעשות ע"י לבוד של שתי או ערב לחוד[57]. וכגון שהדופן האמצעי עשוי מתריס, מותר לפתוח את השלבים כשיש 'לבוד' ביניהם [אך יש להיזהר כשחסר שלב וכדו' שלא יהיה יותר משיעור ג' טפחים].
ח. בכל סוכה בעלת שלוש דפנות שלמות שדופן אחת ארוכה יותר מהדופן שכנגדה, מותר לשבת בסוכה כנגד כל הדופן הארוכה למרות שאין ממולה דופן. אך בסוכה העשויה כמבוי, באופן שהדופן האמצעית עשויה מד' במרחק פחות מ' וצוה"פ לצד השני, לדעת החזו"א יכול לשבת רק כשנמצא בין שתי הדפנות הארוכות. ולא עד סוף הדופן הארוכה[58].
מחיצה העומדת ברוח מצויה
א. כל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה אינה מחיצה. גם בזמן שמחיצה נחה היא פסולה.
ב. שיעור האינו עומד ברוח מצויה, נחלקו המ"ב והחזו"א[59]. לדעת המ"ב מחיצה שאינה ראויה לעמוד ברוח מצויה פסולה אף במקום שבמציאות לא תבוא הרוח וכגון מחיצה מבד ומסביבה קירות, פסולה, והחזו"א מכשיר[60]. ולפי דעת המ"ב יוצא שסוכה בחצר או בגג שדפנותיה יכולות לנוע ברוח מצויה, אך אין שם רוח מחמת קירות הבנין או הגג, פסולה. [ויש לדון בגדר הדין, ועד היכן דנים כאילו לא היה קיר].
ג. עוד נחלקו מהו שיעור תזוזת המחיצה שנפסלת בכך. במ"ב נראה שאפילו תזוזה של כל שהוא ע"י הרוח ג"כ פוסל[61], אבל לדעת החזו"א רק כאשר התזוזה היא של ג"ט המחיצה נפסלת.
ד. לכתחילה אין לעשות כלל מחיצות מדבר ש'מצד עצמו' לא יעמוד ברוח מצויה, למרות שבמציאות הוא קשור היטב, ולפי"ז סוכה שדפנותיה מבד ולולי שקשורים היטב הדפנות ינועו ברוח, לכתחילה לא עושים[62], אמנם כאשר יש מאחריו גם מחיצת שתי או ערב לבד [שבפנ"ע לא מהני לדופן] מותר[63].
ה. כאשר רוב המחיצה אינו נע ברוח ורק מיעוט נע, נראה במ"ב להכשיר. כמו"כ מחיצה נפסלת כשאינה עומדת ברוח מצויה רק כאשר חלק שלם של המחיצה נע ברוח. אך אם בקצוות המחיצה היא קשורה היטב ורק באמצע הדופן ממש מחמת גודלה יש תזוזה, נראה במ"ב שמכשיר [ועיין בהערה[64]].
ו. כאשר עד גובה י' טפחים המחיצה תפוסה היטב ולא זזה ברוח, למרות שמעל לי' טפחים המחיצה זזה אינו פוסל[65].
ז. יש להיזהר כאשר עושים סוכה ע"י חבלים, שאף כשכשרה מחמת 'לבוד', עדיין מצוי שמתרופפת המתיחה והחבלים נעים ברוח מצויה[66], ופסול. וכן סוכה שדפנותיה מבד צריך שבשיעור תוך י' טפחים מהקרקע יהיה תפוס היטב, וגם בפינות של הסוכה [שבחלקם חובה שתהיה שם דופן לדין 'עריבן'] יש להדק היטב שלא ינוע.
ח. נחלקו הלומדים האם מחיצת קרטון שאינה עומדת בגשמים ג"כ נחשבת 'מחיצה שאינה ראויה לשבעה', או ששונה דין הגשמים מרוח מצויה לענין זה.
דופן עקומה
א. כפי שמבואר לעיל [פ"א] צריך שהדפנות יהיו מחוברות לסכך. האופנים שנחשב כמחובר למרות שבפועל אינם נוגעות בסכך הם; או שהדופן מגיעה לגובה הסכך אך רחוקה ממנו מן הצד פחות מג' טפחים, או שהדפנות לא מגיעות עד לסכך, אך מדין 'גוד אסיק' עולות עד למעלה. ונזכר לעיל שלדעת השו"ע גם בצירוף שניהם מועיל.
ב. 'מגיע לסכך' הכונה לסכך הכשר. סכך פסול עד רוחב ד' טפחים נחשב לכמה דינים כסכך כשר [פרטי דיניו לקמן במקומו] ולכן כאשר בצידי הסכך יש סכך פסול, אם הוא פחות מד' טפחים נחשב שהדופן מגיעה ומתחברת לסכך[67].
ג. אכן אף במקרה שרוחב הסכך הפסול הוא ד' טפחים וממילא הרי אין שייכות בין הדפנות לסכך, נתחדשה הלכה של 'דופן עקומה', והיא שכל שהמפריד בין הדופן לסכך הכשר אינו אויר אלא סיכוך פסול, מחשיבים את הסיכוך הפסול כאילו הוא המשך לדופן וכאילו הדופן התעקמה מעט עד לסכך הכשר, וממילא הדופן מחוברת עדיין לסכך הכשר.
ד. דין זה הוא רק בסוכה גדולה שמלבד הסכך הפסול ישאר בסכך הכשר שיעור סוכה שהוא ז' טפחים. אך בסוכה קטנה שהסכך הפסול משמש כחלק מהסוכה והסכך, אינו יכול להועיל להשתמש כדופן[68].
ה. דין דופן עקומה נאמר גם אם כל שלושת הדפנות מגיעים רק לסכך הפסול[69]. שכל שלאחר חישוב ומיעוט המקומות הפסולים נשאר בסכך הכשר שיעור סוכה, אומרים בכל הדפנות 'דופן עקומה' והסוכה כשרה.
ו. מאחר והביאור בדופן עקומה הוא שכאילו הסכך הפסול הוא המשך של הדופן, במקרה שהדופן הקיימת היא בגובה י' טפחים בלבד וההמשך הוא רק מדין 'גוד אסיק', מאחר ובמציאות הדופן לא עולה עד לסכך א"א לומר שהיא ממשיכה ומתעקמת כיון שדופן דינית לא יכולה להתעקם. ובמ"ב במקום אחד הביא בזה מחלוקת ובמקום אחר כתב לדינא להחמיר, ולכן חיבור הדופן לסכך פסול מועיל רק כאשר הדופן נפגשת בפועל בסכך הפסול[70] [אמנם דין זה רק כאשר המפריד בין הדפנות לסכך זה סכך פסול שאז הוא מדין דופן עקומה, אך כשאין סכך פסול והדופן רק בגובה י' וגם רחוקה מן הצד פחות מג' טפחים, שבכה"ג המפריד בין הדפנות לסכך זה אויר, לדעת השו"ע מועיל לצרף 'גוד אסיק' ו'לבוד', וכמבואר לעיל [פ"א ובסעיף א'].
ז. באופן שהדופן רחוקה מן הצד פחות מג' טפחים מהסכך הפסול ולא נפגשת עמו ממש, לדעת המ"ב[71] וכך הוא פשטות דעת השו"ע מהני לבוד להתחבר לסכך הפסול ולהחשיב כדופן עקומה. אך דעת הרע"א[72] שלבוד לא מהני לדופן עקומה, וכדי שנוכל לצרף סכך פסול לדופן צריך שיהיו מחוברים ממש. שורש המחלוקת הוא בביאור וטעם הדבר שכאשר הדפנות לא מגיעות עד לגובה הסכך לא מועיל, האם רק כי לא שייך לעקם אויר, וממילא הוא רק באופן שהוזכר, אבל אם הדופן מגיעה עד למעלה ורק שרחוקה מן הצד מהסכך הפסול פחות מג' טפחים נחשב כמחובר ע"י לבוד ומועיל[73], או כפי שביאר הרע"א שהוא דין מיוחד שלא אמרינן ב' הלכות בחדא מחתא ולכן א"א לצרף גוד אסיק ודופן עקומה. וה"ה שא"א לצרף לבוד ודופן עקומה, ולכן צריך שהדופן והסכך יהיו מחוברים ממש[74].
ח. באופן שהדופן מגיעה עד לסכך הפסול ללא הפסקה ביניהם, אך יש אויר בין הסכך הפסול לכשר לכו"ע יועיל מדין דופן עקומה[75]. ולכן אם חסר סכך, עדיף שיהא אויר בין הסכך הכשר לסכך הפסול מאשר שיהא במקום החיבור של הדופן לסכך הפסול.
ט. עוד אופן המצוי שסומכים על דופן עקומה וראוי לחשוש בו לנידון הנ"ל הוא, כאשר ישנו סכך פסול שנמצא מעל הסוכה בגובה, כגון מדחס של מזגן שתלוי בקומה גבוהה[76], או קצה של גג למעלה שבולט, שאם מחמת שבין כך יש סכך פסול למעלה ואי אפשר לשבת תחת אותו מקום לא ימלא סכך עד הקיר, יתכן [שלדעת הרע"א] והסוכה תיפסל, כי לא ניתן לצרף את הדופן ואת הסככה מלמעלה לדופן עקומה[77], ולכן בכל אופן כדאי לסתום את האויר שבקצה הסוכה עם קרטון או משהו אחר, שאף שהוא סכך פסול עכ"פ יהיה חיבור לדופן[78].
י. להשלמת וחיבור הסכך לדופן כדי להמנע משאלות של לבוד ודופן עקומה, וכן של תרי הלכות שהוזכרו, לא צריך למלא דוקא בסכך אלא יכול להניח כל דבר המסכך וסותם. אמנם יתכן שצריך שהסיכוך המשמש לדופן עקומה יהיה מדבר שאינו מתנענע [למעט ענפים או בד שנע ברוח], דמאחר ומחשבים את הסכך הפסול כדופן עקומה, על הסכך להתאים לדיני דופן, והרי דופן שנעה ברוח מצויה פסולה[79].
יא. מצוי שיש חלון בקיר המשמש כדופן לסוכה, וצורתם שונה ומתחלפת, לפעמים החלון מגיע קרוב לסכך, ולפעמים רחוק, וכן לפעמים החלון גדול יותר ולפעמים קטן יותר, ולפעמים הוא מתחיל נמוך ולפעמים בגובה, בכל האופנים כאשר מעל דופן זו ישנו סכך האמור לשמש כדופן עקומה, יתכן באופנים מסוימים שהחלון ימנע את דין הדופן עקומה, מאחר ואין חיבור בין הדופן לסכך. ויש להתייעץ עם מורה הוראה[80].
יב. עוד דן בספר הסוכה שיתכן שגם במידה ויש מסגרת לחלון שיכולה לשמש לצורת הפתח, כגון דלת או חלון שיש בהם צוה"פ גם אם יש תחת החלון גובה י' טפחים המשמשת כדופן, אם מעל אותה דופן יש סכך פסול וצריך לדין דופן עקומה א"א להשתמש בצוה"פ שמעל הדופן לדופן עקומה שהרי אין דרך צוה"פ להתעקם. ואם אכן כך נמצא שכל דלת הנצרכת כדי להשתמש בה לדין דופן עקומה, כשהיא פתוחה, למרות שיש צוה"פ ע"י המשקוף, אינה יכולה לשמש כדופן כאשר מעליה סכך פסול. [ועיין הערה[81]].
יג. אם לפני הקיר המשמש כדופן ישנו ארון קבוע, יתכן והארון הוא זה שנחשב לדופן ולא הקיר שמאחוריו, וא"כ במקרה ואין הארון מגיע עד הסכך ויש סכך פסול המצריך דין דופן עקומה, יתכן שפסול מחמת הצירוף של גוד אסיק לדופן עקומה, וכנ"ל[82].
יד. ניתן להשתמש באותה דופן לדופן עקומה לשני צדדים הפכיים, כגון שני סוכות צמודות וביניהם דופן ומעל דופן זו בשני הצדדים סכך פסול, משתמשים באותה דופן לשניהם לדופן עקומה לשני צדדיו.
מוזאיקה
סוכה שיש בצידיה מוזאיקה, יש בו כמה אופנים ופרטי דינים משתנים הן לענין שיעור סוכה, הן לענין דופן לסוכה, והן לענין ישיבה על גבה.
א. כל הנידון לגבי ישיבה על גבי המוזאיקה הוא רק כאשר היא משמשת כחלק מהג' דפנות. אך אם יש ג' דפנות בלעדיה, או שיש ב' כהלכתן והתחלת השלישית כפי התנאים המועילים לכך, והמוזאיקה היא רק המשך של הדופן שאינה נדרשת הילכתית בכל אלו אם יש סכך כשר מעליו אפשר לשבת עליה.
ב. כאשר רוחב המוזאיקה פחות מג' טפחים, ומעליה יש דופן של תריס קרש וכדו', ורוחב הסוכה עצמה הינה לפחות ז' טפחים, מצטרפים המוזאיקה ומה שמעליה להחשב ביחד לדופן הסוכה[83]. ולענין ישיבה על המוזאיקה עצמה. [עיין הערה[84]].
ג. אין בסוכה עצמה רוחב ז' טפחים אלא בצירוף המוזאיקה, והיא בעצמה רחבה טפח, נחלקו בזה הפוסקים האם ניתן להכשירו לכתחילה, בשעת הדחק, או כלל לא[85].
ד. כאשר המוזאיקה רחבה ג' טפחים, אם היא גבוהה י' טפחים, הסוכה כשירה[86]. אמנם לשבת על גבי המוזאיקה יש אוסרים[87].
ה. אם המוזאיקה רחבה ג' טפחים ואינה גבוהה י', אבל מעליה יש דופן בגובה י' טפחים, ובסוכה עצמה יש רוחב ז' טפחים, נחלקו בזה רבותינו האם הדופן כשירה [ועיין הערה[88]].
ו. ואם המחיצה שמעליה פחות מגובה י' טפחים, וגם היא עצמה פחות מגובה י' טפחים, ורוחבה ג' טפחים, דנו רבותינו שאפשר שאין כאן דופן ופסול. [ועיין הערה[89]].
ז. אם המוזאיקה רחבה ז' ועליה דופן בגובה י', המחיצה שלמעלה היא זו שמשמשת כמחיצה והמוזאיקה היא זו שנחשבת כקרקע הסוכה, ולכן ניתן לשבת הן על המוזאיקה עצמה, והן בתוך הסוכה, בין בסוכה גדולה ובין כאשר בקרקעית הסוכה עצמה אין רוחב שיעור ז'[90].
חלל הסוכה
גודל הסוכה
א. בסוכה צריך שיהא חלל פנוי ברוחב ז' טפחים על ז' טפחים כדי שתהא ראויה לדירה. שיעור זה הוא מחמת שיש בו כדי ראשו ורובו של אדם ושולחנו.
ב. צורת הסוכה אינו צריך להיות דווקא מרובע ואפילו עגולה כשרה, ובלבד שיהיה בתוך העיגול שיעור מקום של ז' על ז' ואז יכול לשבת בכל שטח הסוכה[91].
ג. דעת המג"א, והמ"ב הכריע כך להלכה[92], שגם סוכה שיש בה כשיעור אך במקום אחד בסוכה יש ריבוע קטן שאין בו שיעור ז' על ז', אותו מקום פסול, דנחשב כסוכה בפני עצמו ואינו ראוי לדירה[93]. וכן באופן שרק ברחבו אין שיעור ז' אפילו אם באורכו יש הרבה יותר מז', דעת המ"ב לפסול. [עיין הערה[94]] אך החזו"א חולק על דינו של המג"א וסבור שקרן זוית כזו בסוכה מותרת. [אמנם גם לדבריו עדיין יש בזה נפק"מ להלכה, עיין הערה[95]].
ד. גם לדעת החזו"א שקרן זוית זו נחשבת כחלק מהסוכה, אך באופן שהקרן זווית מחולקת מהסוכה ע"י צוה"פ, דהיינו שבכניסה לאותה קרן זוית יש צוה"פ, וכן אם הקרן זוית מחולקת מהסוכה ע"י עומד מרובה, דהיינו שבכניסה לפינה זו יש משני הצדדים 'עומד' של דופן יותר מה'פרוץ' - האויר שבכניסה לקרן זוית, מתחלקת הקרן זוית ונחשבת כסוכה בפני עצמה, וכדי שיוכלו להשתמש בה צריך שיהיה בה עצמה שיעור ז' על ז'.
ה. סוכה שמחולקת באמצעה ע"י צוה"פ או ע"י 'עומד מרובה', וכנ"ל, והוא דבר השכיח בסוכה העשויה משני חדרים, שמורידים את הדלת המבדילה בין החדרים אך הצוה"פ נשארת, וכן בסוכה הבנויה על עמודים שהיא המשך לסוכה שבתוך הבית ויש ביניהם צורת הפתח, נחשבים כשתי סוכות [עיין הערה[96]]. וכל שלא יהיה בכל חלק בפני עצמו שיעור סוכה וג' דפנות כשרות, כסוכה בפני עצמה, לא יוכשר.
ו. אמנם לא כל צוה"פ מחלקת, אלא רק צורת הפתח כזו שמטרתה היא או לחלק את המקום או לשם פתח. אך מה שמצוי שמעמידים שני עמודים ועליהם קרש בכדי להחזיק את הסכך, למרות שנעשה צורת הפתח אינו מחלק את הסוכה[97]. ובדין צורת הפתח שכיום לא משמשת לפתח אך בשעתו עשוהו לשם פתח, דנו הפוסקים האם נחשב לצורת הפתח שמחלקת את הסוכה[98].
ז. העצה לצאת מכל הספיקות היא לבטל את הצורת הפתח ע"י כיסוי של אחד העמודים בסדין וכדו' בצורה שכבר אי"ז צורת הפתח.[99].
ח. מאחר וצריך שבחלל הסוכה יהא ז' על ז' טפחים כדי שיהא ראוי לדירה, צריך שכל החלל יהיה פנוי ונגיש לדיורין, ולכן צריך למדוד את השיעור רק אחרי שיעמדו הדפנות. ואמנם אם יש חפצים בסוכה, מאחר ויש אפשרות לפנותם בכל עת שירצה נחשב המקום כפנוי, אך דבר שאין מזיזים אותו, כגון שהוא מחובר, או על פי דין א"א להזיזו משום מוקצה וכדו', יתכן מאוד וימעט מהשיעור הנצרך, ויצטרכו שיהא חלל ז' על ז' מלבד מקום החפץ. אמנם רק מה שמונח בתוך גובה י' ממעט, אבל אם הוא מונח מעל גובה י' אינו ממעט[100].
ט. דוגמאות: וילון תלוי באופנים מסוימים כגון שקבוע ומחובר ימעט, וכן יתכן וגם מדף בגובה פחות מי' ימעט, כמו"כ ארון כבד, מקרר, ארונית אחסון קבועה, מזגן, וכל דבר שאין רגילים להזיזם כלל, יש לחשוש שממעטים, [ועיין חילוקי האופנים בהערה[101]].
אויר
א. אויר באמצע הסכך יש בו דינים שונים, שלפעמים רק מקומו פסול ולפעמים פוסל את כל הסוכה וכדלהלן.
ב. כאשר אויר ג' טפחים חוצה את כל הסוכה הריהו מחלקה לב'. ובאופן זה אם בכל צד נשארו ג' דפנות ומקום כשיעור הכשר סוכה, שני הצדדים נחשבים לב' סוכות כשרות. אך אם אין בשניהם שיעור הכשר וג' דפנות, שניהם פסולים. ואם רק בצד אחד יש את התנאים הנדרשים להכשר סוכה, רק צד זה כשר[102]. כאשר האויר שיש בו ג' טפחים סמוך לדופן אחת, נחשב צד זה כמי שאין לו דופן [עיין הערה[103]].
ג. אבל אויר ג' שאינו חולק את הסוכה, אלא יש מקום בסוכה שיש בו אויר ואינו מגיע לב' צדדי הסוכה, ויש מקום בשיעור ז' על ז' של סכך כשר, הסוכה כשירה, אלא שאין אוכלים וישנים מתחת לאויר. ואם יש עוד מקום אחד שאין בו שיעור, כל שיש סכך מסביב המחברם יחד מצטרף גם החלק הזה להכשר סוכה[104].
ד. יתירא מכך לא רק המקום שיש בו ז' כשר אלא כאשר יש מקום אחד שיש בו שיעור הכשר סוכה כדין בג' דפנות וסכך, גם אם יש אויר ג' לרוחב הסוכה, אם מסביב האויר יש סכך המקיפו, אותו סכך שיש בו שיעור מצרף ומחבר גם את החלק שאין לו הכשר סוכה.
ה. כל זה באויר ברוחב ג', אך אויר פחות מג' החוצה את הסוכה אינו פוסל את הסוכה, ואפילו מצטרף לז' טפחים של שיעור סוכה[105].
ו. אמנם למרות שאויר פחות מג' אינו חוצץ את הסוכה אבל לא בכל האופנים משתמשים תחתיו, הא' כאשר האויר חוצה את כל הסוכה או רוחבה, ואין כל חיבור בסכך המונח מב' צדדי האויר[106], כגון סכך העשוי מקנים או פלאפונים ישרים, למרות שהסוכה כשירה אבל לא משתמשים תחת האויר, ולכן ראוי להניח מעט סכך לרוחבו כדי שהאויר לא יעבור ע"פ כולו.
ז. נחלקו הפוסקים האם גם סדק צר העובר ע"פ כולו נחשב לאויר לענין זה שאין ישנים תחתיו[107].
ח. עוד אופן שאין להשתמש תחת מקום האויר הוא, כאשר מקום האויר הוא בשיעור שראשו או רובו תחתיו[108].
ט. כאשר האויר עובר ע"פ כולה, ואמצע גופו תחת האויר, וקצותיו תחת הסכך, ואמנם רוב גופו תחת הסכך אבל בשתי צדדי האויר, דעת החזו"א שפסול כי צריך שרובו יהיה תחת מקום אחד[109], אבל בשלמת חיים כתב שכל הפסול לישון תחת האויר הוא רק באופן ששוכב לצידו וכולו תחת האויר. או שבצירוף כל האויר יתפשט על רובו[110]. או באופן שרוב ראשו תחת האויר פסול.
י. אבל כאשר האויר לא עובר ע"פ כולו, אפילו אם אמצע גופו תחתיו, או שרק מקצת מראשו תחתיו, לכו"ע ישנים תחתיו.
מעמיד
א. לכתחילה[111] אין להעמיד את הסכך על גבי או באמצעות דבר הפסול לסיכוך מה"ת, וכגון צינורות מתכת, מסגרת או מסילות ברזל של תריס, מסמרים וכדו'[112]. בדבר שהפסול לסכך בו הוא רק מדרבנן, בגר"א מבואר שמותר, ובדעת המ"ב כתב בשונה הלכות שיש סתירה[113] [ונפק"מ האם אפשר להניח סכך ע"ג קורה רחבה ד' שהפסול שלה הוא רק משום גזירת תקרה].
ב. אמנם לדעת המ"ב החיסרון הוא רק להעמיד ע"ג דבר הפסול בעצמו. אך אם הסכך מונח ע"ג דבר הראוי לסכך, רשאי לחבר ולהחזיק את המעמיד ע"י דבר הפסול לסיכוך, ולכן מותר לחבר לקיר את מעמידי הסכך בברגים וכדו' ועל גביהם להעמיד את הסכך[114]. אך דעת החזו"א שלדעת האוסרים מעמיד, גם דבר המעמיד את המעמיד (- 'מעמיד דמעמיד') הוא בכלל איסור מעמיד.
ג. אמנם גם לדעת המ"ב שמעמיד דמעמיד מותר[115], זה רק כאשר למעמיד הכשר יש איזו משמעות של פעולה, והדבר הפסול מסייע בעדו. דהיינו שכאשר יסיר את המעמיד הכשר, הסכך יפול[116], וכגון קרש שתפוס בקיר ע"י מסמרים. אך אם עיקר ההעמדה היא ע"י הדבר הפסול, ואת הדבר הכשר הניח רק כדבר החוצץ או כתוספת בלבד אך אין באמת ממנו תועלת ממשית ומהותית בהעמדת הסכך, הרי"ז נחשב רק כעוד שכבה של סכך ובאמת הסכך עומד ע"י הדבר הפסול[117].
ד. וכן כאשר מניח על גבי מסילת התריס וכדו', גם כאשר מניח עליו קרש ומעליו מניח את הסכך, כל שהקרש אינו מסייע להעמיד את הסכך אלא רק מונח עליו הרי"ז נחשב שמניח ע"ג סכך פסול. והעצה היא שהסכך לא יהיה מונח מעל המסילה אלא על הקרשים שבתוך החלל באופן שאם יוציאו את הקרש הסכך יפול.
ה. להדביק את המעמיד שלא יזוז נחלקו האם נחשב שמעמיד בדבר פסול[118].
ו. קיר בטון למרות שהוא עשוי מדבר שאין מסככין בו, ואפילו שיש בתוכו ברזל, אפשר להעמיד עליו סכך[119].
ז. אם הסכך עומד ברוח מצויה לכו"ע מותר לקשור ולחזק אותו גם בדברים המקבלים טומאה, ולכן לקשור באזיקונים חוטי ברזל או חבלים[120] הפסולים לסיכוך כיון שמק"ט[121], מותר רק כאשר הסכך יכול לעמוד גם בלעדיהם. וכן להניח מעל הסכך דבר כבד כדי שהסכך לא יפול צריך שלא יהיה מדבר הפסול בסיכוך, וכנ"ל. אבל אם מניחם רק כתוספת חיזוק אינו נחשב מעמיד.
ח. וכן במעמידי הסכך, אם מצד עצמם יכולים לעמוד וזזים רק מחמת כובד הסכך שמעליהם, יכול אח"כ לקשור ולחברם בדבר המקבל טומאה[122], ולענין לחברם במסמרים עיין הערה[123].
הסכך
הסכך צריך שיהא מדבר שאינו מקבל טומאה, ויונח לשם סכך, ושיהיה בשיעור שצילתו מרובה מחמתו.
סכך לשם צל, תעשה ולא מן העשוי.
א. הסכך צריך שיונח לשם צל, ולפיכך ראוי שיניחו ישראל גדול[124] וכן שיונח לשם צל ולא לשם צניעות. [וראה הערה[125]].
ב. כאשר בקומה גבוהה יותר יש סוכה [כמצוי במרפסות מדורגות] והסכך שלה בולט ומכסה במקצת את הסוכה שלמטה, יתכן שראוי שהעליון יכוון בהנחתו את הסכך הבולט מסוכתו החוצה שמניחו לשם צל של הסוכה התחתונה. וצ"ע[126].
ג. סכך שדרים תחתיו כל ימות השנה פסול, ויש להניחו שוב לשם צל.
ד. סכך שמשאירו במקומו כל ימות השנה ומניח מעליו גג, נחלקו הפוסקים האם נחשב לסכך שדרים תחתיו ויפסל[127]. ויש לדון האם נחלקו רק באופן שיש רק גג מעל הסכך אבל לא מתחתיו, [מצוי בגג איסכורית וכדו'] כי באופן זה לכו"ע לא נחשב שמשתמשים תחת הסכך כל ימות השנה ולא צריך להניחו מחדש, או שמחלוקת זו קיימת גם באופן שתחת הסכך יש גג[128].
ה. אמנם לא כל סכך שמונח במקומו כל השנה ומשתמשים תחתיו פסול, ולכן בכל אופן צריך לברר לגופו. [נידון זה מצוי בפרגולה וכדו' שהסכך נשאר מונח עליה כל השנה ובמשך השנה מכסים אותו בגג], ויתכן שתלוי כמה משתמשים במשך כל השנה במקום בצורת שימוש של קביעות ושל דיורים[129] וצ"ע.
ו. כדי להכשיר סכך שפסול מחמת שמונח שם כל השנה, צריך לנענע את כל הסכך, דהיינו להרים את כולו ולהניחו שוב לשם סכך[130], ואפשר להרימו חלקים חלקים ואי"צ להסירו לגמרי ולהניח שוב.
ז. כדי שסכך יוגדר כמסכך צריך שבשעת הנחת הסכך יסכך על חלל[131], ולכן הנחת הסכך צריכה להיות אחרי שיש כבר דפנות[132]. אם הניחו את הסכך בזמן שעדיין אין מתחתיו דפנות כלל, לדעת הרבה מהפוסקים למרות שאחרי הנחת הסכך ישימו דפנות שהסכך יסכך עליהם, הסוכה פסולה[133] מדין תעשה ולא מן העשוי.
ח. אמנם לא צריך שיהיו קיימים כבר כל הג' דפנות וכתיקונם, אלא כדלהלן; 1. שיעור גובה הדפנות והחלל, אם חלק הדופן שכבר קיים הוא בסמוך לסכך [דבר המצוי מאוד בסוכות שיש קורה טפח למעלה] מספיק שיהיו טפח, אבל טפח למטה [כגון הקיר והמוזאיקה וכדו' שכבר קיימים] לא מועיל[134] אא"כ הם בגובה י' טפחים. 2. נחלקו הפוסקים האם מספיק בכך שדופן אחת קיימת או צריך שיהיו שלש דפנות[135]. 3. במ"ב כתב שבסוכה גדולה צריך שבזמן הנחת הסכך יהיה דופן לאורך כל הסוכה, ובסוכה קטנה יהיה בשיעור ז', ולכן סוכה שהדפנות שלה הם תריסים, אם הסוכה גדולה יקפיד שבזמן הנחת הסכך תהיה סגורה [בגובה י', או שסמוך לסכך יהיה סגור בגובה טפח] ולא מספיק שאורך ז' טפחים יהיו סגורים. 4. סוכה שיש בה ב' דפנות קצרות [בשיעור אורך של ז' טפחים או יותר], ועוד דופן אחת ארוכה שמחמתה הסוכה ממשיכה עד סופה, וכגון דפנות מתריסים שרק בפינה במקום חיבורם השאירם סגורים בשיעור ז' טפחים, ואח"כ פותח את התריסים אך ממשיך את הדופן שממול ומאריכה יותר, יש שכתבו שגם את הדופן הג' הארוכה צריך להקדים להנחת הסכך[136].
ט. כאשר הדפנות קיימות, רשאי להתחיל ולהניח את הסכך גם מאמצע הסוכה ולא צריך להתחיל להניח את הסכך מצד הדפנות[137]. אך יש לעיין האם מה שמועיל להתחיל את הנחת הסכך באמצע הסוכה רחוק מהדפנות זה רק כאשר מניח את הסכך ברצף שאז נחשב ומתייחס להנחה אחת ומחמת כך הסיכוך מתייחס לדפנות, או שמועיל גם כאשר מפסיק באמצע ההנחה.
י. מחיצה דינית של 'פי תקרה יורד וסותם' מלמעלה, למרות שלא מועיל לדופן, מבואר בגר"א שלענין שיחשב שהדפנות קדמו לסכך כן מועיל. ולפי"ז יש לדון האם הדין כך גם בכל מחיצה כזו שביחס לכל דיני התורה מוגדר כמחיצה ורק לסוכה שצריך שם דופן לא מועיל, וכגון דופן שהוא ע״י לבוד של שתי או ערב לבד שאמנם לסוכה הוא פסול אבל במקומות אחרים כן נחשב למחיצה, ונפק"מ האם בשעת הנחת הסכך רשאי לפתוח את השלבים של התריס או את דלת החדר המשמשת כדופן כאשר מחמת הפתיחה ישאר רק מחיצת שתי[138]. עוד נפק"מ כאשר יש מחיצה כדין, ופתח רק את הפינה של התריס או הדלת וביטל בכך את ה'עריבן', האם יש בזה חיסרון כאילו אין דפנות. וכן יש לעיין האם צוה"פ תועיל להחשיב שכבר קדמו דפנות לסכך למרות שלדופן עצמה של ז' אינה מועלת, ונפק"מ האם יכול להניח את הסכך כאשר הדלת פתוחה ורק המשקוף קיים ומשמש כצורת הפתח.
יא. גגות [המצויים] שנפתחים ע"י צירים ועשויים לפתיחה וסגירה, צריך תחילה לפתוח את הגג ורק אח"כ להניח את הסכך. אם הניח את הסכך תחת הגג ורק אח"כ פתחו נחלקו הפוסקים האם הסוכה כשרה, ולהלכה כתב המ"ב שצריך לפתוח את הגג ולהגביה ולנענע כל חלק מהסכך[139]. אמנם אם הניחו את הסכך כאשר הגג היה פתוח, יכול אח"כ לסגור חזרה את הגג ולפותחו לפני החג.[140]. דין זה הוא רק בגג העשוי לפתוח ולסגור, אבל גג המתפרק שאינו עשוי לפתוח ולסגור יכול להניח קודם את הסכך ורק אח"כ לפרק את הגג[141].
שיעור הסיכוך
א. הסכך צריך להיות בשיעור שצילתה מרובה מחמתה.
ב. דרך הסיכוך להיות קל כדי שיראו הכוכבים הגדולים מתוכה, היתה מעובה כמין בית כשירה בדיעבד[142].
ג. כשיש חשש שהסכך יעוף, או במקום שיש שמש חזקה, או קור, יכול מלכתחילה לעשותה עבה[143].
ד. סיכוך דק מאוד שיש בו אויר הרבה, אלא שאין בה מקום אחד של אויר ג' על ג', אם בין הכל הסוכה צילתה מרובה מחמתה, הסוכה כשירה.
ה. כאשר הסוכה צילתה מרובה מחמתה אפילו שיש מקום שיש בו חמתה מרובה כשירה.
ו. אמנם סוכה גדולה ויש בה מקום בשיעור של ז' טפחים על ז' טפחים שחמתה מרובה, לדעת הרמ"א פסול. אם יש פס לכל אורך הדופן שחמתה מרובה, ומקום זה מפסיק בין הסכך לדפנות, [דבר המצוי כאשר סוגרים את הגג והחבל מותח ומזיז קצת את הסכך] מסתפק המ"ב[144] על הכשר כל הסוכה.
ז. דנו הפוסקים[145] האם בסכך יש דין שצריך לעמוד ברוח מצויה. ולכן אם הסכך נמצא במצב שיכול לעוף ברוח מצויה בגלל גובה הסוכה או מיקומה, ראוי להניח על הסכך דבר כבד, ובתנאי שיהיה דבר שאינו מקבל טומאה[146].
סכך פסול
א. סכך פסול באמצע הסוכה יותר מד' טפחים פוסל. פחות מד' טפחים, בסוכה גדולה לא פוסל, ובסוכה קטנה רק עד ג' טפחים אינו פוסל.
ב. למרות ששיעור סכך הפוסל בסוכה גדולה הוא רק מד' טפחים, מ"מ מג' טפחים יש להחמיר לכתחילה כדעות האומרים שאע"פ שלא פוסל אך אין ישנים תחתיו[147].
ג. גם כאשר הסכך הפסול נמצא בגובה רב מעל הסוכה הוא פוסל. דבר מצוי ושכיח שהסוכה נמצאת בחצר או במרפסת בקומה נמוכה ולמעלה בגג הבנין יש בליטה של רצועת בטון, גגון, מזגן וכדו' שמחמת כך הסכך שתחת אותו מקום נחשב לסכך פסול, ולכן סוכה הצמודה לבנין גם אם הבנין גבוה מאוד צריך לבדוק האם קיימים מזגנים מרזבים או בליטות אחרים בשיעור הפוסל או בשיעור שאין ישנים תחתיו. ככל שהמרחק יותר גדול העין יותר טועה ולא יכולה לשער את הרוחב האמיתי של הסככה למעלה, ולכן כדי לקבוע את שיעור רוחב הסכך הפסול לא ניתן לסמוך על ראית העין ללא מדידה[148].
ד. מסילת ברזל וכדו' [שעליה הגגון מונח] אם הסכך מונח ממש עליו, למרות שהוא עצמו סכך פסול הרי הוא נחשב כחלק מהסכך ולא פוסל[149]. אבל אם לא מניחים עליו את הסכך הרי הוא נחשב כדבר בפני עצמו ומוגדר לסכך פסול.
ה. סכך פסול בשיעור ד' החוצה את הסוכה מחלק אותה, ולכן אם הסכך הפסול חוצה אותה לרוחבה ויש ג' דפנות ושיעור סוכה בצד אחד אותו צד כשר[150]. אבל אם אין שיעור סוכה בצד אחד אותו מקום פסול. ואם הסכך פסול אינו מחלק אותו לגמרי אלא יש איזה חיבור בין הצד הפנימי לחיצון, אם בפנימי לבד יש שיעור סוכה החיצון שאין לו שיעור מצטרף אליו, ואם גם לפנימי אין שיעור אלא יש לו ג' דפנות לחיצון אין, במ"ב נקט לעיקר שהכל מצטרף לא', אמנם הביא שהבכור"י מפקפק בזה[151].
ו. כאשר הסכך חוצה את הסוכה לאורכה ונמצא שלכל צד של הסוכה יש רק ב' דפנות, יש אופנים שהסוכה פסולה, ויש אופנים שכל הסוכה כשירה[152], ויש אופנים שלפחות צד אחד כשר מדין דופן עקומה[153].
ז. סכך פסול המונח בשיפוע כגון גג שמתרומם, וכן מאורר גדול המחובר בצד הסוכה, למרות שבשיפוע יש רוחב ד' טפחים השיפוע עצמו לא מצטרף לשיעור ד' טפחים, ורק הרוחב עצמו הבולט הוא השיעור הקובע[154]. דהיינו, כל שישטחו את השיפוע וימצא פחות מד' טפחים, כשרה.
ח. סוכה קטנה, אם יש בה ג' טפחים סכך פסול במקום אחד הסוכה פסולה. ואם אין בה מקום אחד שיש בו רוחב ג' טפחים של סכך פסול אלא שבצירוף כל הסכך הפסול המפוזר בסוכה יש ג' טפחים של סכך פסול, מבואר בחזו"א שהסוכה כשירה[155]. ולדעת המג"א לא רק כשהסוכה היא ז' טפחים וע"י שיש סכך פסול ג' טפחים נשאר רק ד' טפחים סכך כשר, נפסל, אלא גם אם שיעור הסכך הכשר הוא יותר מד' טפחים (וכגון שהסוכה מעט יותר מז' טפחים עד י' טפחים), כל שאין שיעור סכך כשר של ז' טפחים הסוכה נפסלת בג' טפחים סכך פסול.[156].
ט. סוכה שאמנם אין בה מקום שיש בו סכך פסול בשיעור ד' טפחים, אבל בצירוף כל המקומות שיש בהם סכך פסול יוצא שכמות הסכך הפסול הוא יותר מהסכך הכשר, הסוכה פסולה. ולכן סוכה שמעליה יש בכמה מקומות סכך פסול מחמת בליטות של גגות וכדו', יראה לבטל את אותם המקומות שניתן לערב אותם עם הסכך ע"י הנחת סכך עליהם כדי שישאר רק מעט סכך פסול.
י. ד' טפחים של סכך פסול שאינם מחוברים אלא יש אויר ביניהם, מבואר בשו"ע שספק אם מתחבר לפסול.
יא. יש לשים לב בגגות הנפתחים החוצה שיצא כמה שיותר ממנו מחוץ לסוכה כדי שהקצה שנשאר מעל הסוכה לא ימעט משיעור הסוכה, וגם בסוכה גדולה שאמנם הסוכה לא תיפסל אבל לפעמים לא יכול לשבת תחת הגג שנשאר בתוך חלל הסוכה, ולפעמים מחמת כן יצטרך להגיע להלכות דופן עקומה.
יב. סכך פסול שטפח ממנו בולט מחוץ לסוכה וג' טפחים ממנו בתוך הסוכה, לדעת המ"ב למרות שיש מחיצה ביניהם כגון שיש דופן החוצצת בין הטפח שמחוץ לסוכה לג' שבפנים, אפשר שמצטרף הכל ביחד ונחשב לאחד ולמרות שהסכך שבפנים הוא רק ג' טפחים דינו כרוחב ד' והרי"ז סכך פסול ברוחב ד'[157]. אבל דעת החזו"א שיש לחלק בין אם ישנה מחיצה המבדלת ביניהם שאז רק שיעור הסכך הפסול הנמצא בפועל בתוך הסוכה נחשב כסכך פסול ולא מה שמעבר למחיצה. אבל אם אין מחיצה המבדילה בין חלקי הגג, אפילו אם פחות מג' טפחים מהגג נמצא בתוך הסוכה, מצטרף אליו גם החלק שמחוץ לסוכה ונחשב כחתיכה אחת בשיעור ד', שבסוכה גדולה אין ישנים תחתיו.
יג. ולפי"ז גג שמעל הסוכה שנפתח החוצה וקצהו בולט לתוך הסוכה, לדעת המ"ב למרות שיש דופן החוצצת בין החלק של הגג שבחוץ לחלק שבתוך הסוכה, נחשב שיש בסוכה נסר רחב ד', ולדעת החזו"א רק אם אין דופן החוצצת ביניהם נחשב שיש נסר ד' בפנים. וכן בסוכה קטנה שמעט פחות מג' מהגג נמצא בתוך הסוכה וההמשך שלו מחוץ לסוכה ואין דופן המבדיל ביניהם, לפחות באופן שבמציאות הכל חתיכה אחת ממש, לכו"ע יפסל [ועיין עוד כמה צדדים בזה בהערה[158] ובהערה שאחריו].
יד. כאמור דעת החזו"א שמחיצה מועילה לחלק את הסכך[159]. דין זה מצוי גם לקולא כאשר רוצים להגדיל מעט את שטח הסוכה להכניס ולצרף לה מקום שיש מעליו רצועת בטון או תקרה וכדו', לדעת החזו"א מאחר ומחיצה מחלקת סכך פסול, אם יעמיד מחיצה תועיל המחיצה לצרף את החלק הפנימי לסוכה[160]. שיעור המחיצה לחלק ביניהם [ולצרף את החלק הפנימי], כתב בחזו"א שבגובה י' סגי ולא צריך שהמחיצה תגיע עד למעלה לסכך[161].
טו. לאור האמור לעיל שרק כאשר יש מחיצה המחלקת דעת החזו"א שאינו נחשב לסכך פסול בשיעור ד', וגם ביש מחיצה המ"ב מסתפק בהכשירו. יש לדון בכמה אופנים - 1) מצוי בסוכה שבמרפסת או שבסוף הבית צמוד לקיר של הבית מבחוץ שיש מעל מקום החיבור והמפגש של הסוכה עם הבית פס של פח [העשוי להגן מהגשמים] שאמנם רחבו הוא שיעור מועט אבל הוא מחובר וצמוד לתקרת הבית הפנימית, ויל"ע האם כל חלק נחשב בפני עצמו או שכאשר הם צמודים [המתכת והביטו] אחד לשני נחשבים כרוחב אחד ומצטרפים לשיעור סכך פסול יותר מד'. 2) עוד יש לדון גם אם הפח אינו שוה לתקרת הבית אבל הוא תוך ג' טפחים ממנו, האם נימא לבוד וממילא יצטרפו ויהיו חתיכה אחת רחבה מד'. 3) עוד יש לדון גם אם הפח גבוה ג' טפחים מהתקרה, אבל הסכך שמונח תחת הפח כן נמצא בתוך ג' טפחים לתקרה, האם מאחר והסכך נחשב סכך פסול יצטרף עם התקרה כרוחב אחד ליפסול. [אמנם אפשר שאין להחמיר בכל זה והטעם עיין בהערה[162]].
טז. אבל באופן שהסכך גבוה מהתקרה או נמוך ממנה ג"ט ומעליו יש את הפח, אינו מצטרף לתקרת הבית להחשב כד' טפחים[163].
יז. סוכה שיש בה דופן אחת ארוכה יותר משכנגדה, שדינה שניתן לשבת עד סוף אותה מחיצה, גם אם יש סכך פסול פחות מג' מעל מקום המשך הדופן הבולט מהאחרות, ניתן לשבת תחת הסכך הפסול[164].
יח. אילן שרק בזמן שהוא מתנדנד מכסה מעל הסכך, יש שדנו האם הסוכה כשרה בזמן שהאילן מצל מעליו, וכן בזמן שאינו מצל מעליו[165]
יט. כאשר יורד גשם, עדיף לפרוס סדין נילון וכדו' מאשר לסגור את הגג[166]. וכאשר פורס נילון, יפרוס ממש בסמוך לסכך[167], תחתיו, או מעליו בצורה שניכר שאינו מסכך בו[168], שבאופנים אלו לדעת ר"ת מקיים מצוה, אלא שכתב המ"ב שלא יברך[169]. אמנם יש מהאחרונים שחולקים וסוברים שדין זה לא קיים בשעת ירידת הגשמים, אבל אם נופלים לכלוכים וכדו' מהסכך לתוך האוכל, לכו"ע ראוי לעשות כך.
פרגולה. סורגים. חבלי כביסה.
א. פרגולה המחוברת כל השנה, ישנם אופנים שהעצים עצמם פסולים לשמש כסכך, וצריך להניח סכך אחר[170]. אמנם גם כאשר מניח עליהם סכך, פרטי דיניו מתחלקים ומשתנים לפי הצפיפות והמרחק שיש בין הקרשים וכדלהלן.
ב. אם אין רווח בין הקרשים בשיעור ג"ט אבל לכל הקרשים ביחד אין רוחב של ד' טפחים, אינם נחשבים כשיעור סכך פסול לפסול, אמנם יש להחמיר שאין ישנים תחתיו. אבל אם בצירוף רוחב כל הקרשים יש שיעור רוחב ד' טפחים אלא שהם חלוקים זה מזה אבל במרחק פחות משיעור לבוד, יש לחשוש לדעות שכל הקרשים מצטרפים לפסול[171].
ג. באופן שהקרשים מצטרפים לפסול, אם יש מעליהם גג שצריך לפרקו ולהסירו, בהסרת הגג לצורך הסיכוך נחשב שנעשה מעשה גם בקרשים עצמם להכשירם, וכשרים, וי"ח[172]. אבל אם יש עליהם גג הזזה או מתקפל הנכנס ויוצא, הפתיחה והסגירה אינו נחשב מעשה מספיק בקרשים כדי להכשירם לסכך. וכ"ש אם אין עליהם גג שפסולים[173].
ד. כאשר המרחק שביניהם הוא יותר מג"ט, אינם מצטרפים לשיעור ד' טפחים של סכך פסול. אמנם כאשר ישנה כמות גדולה של קרשים צריך שיהיה כמות מספקת של סכך כשר היוצר צל בשיעור של צילתה מרובה מחמתה גם ללא הקרשים של הפרגולה[174]. אבל אם הסכך מונח ממש עליהם, הכל מצטרף להכשר סוכה, ומ"מ ראוי גם להכניס סכך כשר ביניהם[175].
ה. אם הסכך נכנס קצת ביניהם מבטלו גם מדין לבוד, ולכן אפילו אין ביניהם ג"ט כשר. ולכן ישתדל תמיד שירדו קצת עלים או ענפים וכדו' בין הקרשים כדי לצאת מספיקות.
ו. וכן סוכה שיש בה רצועות בטון, אם אין בין רצועה אחת לשניה מרחק של ג"ט, לכתחילה יכניס גם ביניהם סכך, ולא רק מעליהם[176]. ובפרט אם בהצטרפות שתי הרצועות יהיה שיעור בהם רוחב ד' טפחים שצריך לבטל את החיבור ביניהם. ומ"מ גם אם הרצועות רחוקים יותר מג"ט, ראוי להכניס ביניהם קצת סכך כשר[177].
ז. סורגים [עיין הערה[178]] וחבלי כביסה שאין ביניהם שיעור ג"ט[179], מדינא אינם פוסלים את המקום מתחתם, ויש מחמירים להניח עליהם סכך[180], ולכאורה עדיף לא רק להניח מעליהם סכך אלא גם ביניהם[181].
ח. אין לתלות שום נוי בריחוק ד"ט מהסכך, ואין חילוק מה רוחבו. כשהנוי מתחיל בתוך ד' נחלקו בזה פוסקי זמנינו[182].
[1] רמ"א סימן תר"ל ס"ה [2] דין לבוד מהותו שכל ב' מחיצות או מחיצה וגג וכדו' המרוחקות זו מזו עד לג' טפחים נחשבות כמחוברות. בסגירת גג הזזה מחמת גשם וכדו' מצוי שבמשיכת חבל הסגירה הסכך נלחץ ונדחף פנימה, ולפעמים מתרחק ג"ט מהקיר, וכאשר דופן זה היא אחת מג' דפנות לפעמים הסוכה עלולה להפסל, [וגם באופן שהסוכה אינה נפסלת בכך אבל אסור לשבת תחתיו כדין כל אויר יותר מג"ט באמצע הסוכה ] וצריך לשים לב לכך ובפתיחה להחזיר את הסכך למקומו. [ולענין להחזיר הסכך בשבת ויו"ט וע"י גוי תלוי אם כל הסוכה נפסלה או רק מקום אחד, עיין מ"ב סימן תרכ"ו סק"כ כנגד סימן תרל"ז סק"א ולחלק מהפוסקים החילוק הוא האם פשע או שהתקלקל לו אח"כ ויעשה שאלת חכם ואכמ"ל]. [3] ואם יצטרפו כמה אוירים כאלו ויהיו רחוקים ג"ט אחד מהשני, עלול להגיע למצב שפרוץ מרובה ופסול. [4] מאחר ודופן שאינה מגיעה עד לסכך מועיל מדין גוד אסיק, כתב בספר הסוכה שכל שראש המחיצה וחודה אינה ניכרת, יש לחשוש שלא אומרים גוד אסיק, [כדין מחיצות שאינם ניכרות] ולפי"ז כאשר עושים סוכה במרפסת והדופן היא קיר המרפסת [בגובה מטר], וסופו מסתיים במוזאיקה, והמוזאיקה רחבה יותר מהקיר עצמו, כיון שלא ניכר סיום רוחבה האמיתי של הדופן שהרי היא צרה ונכנסת מתחת למוזאיקה, א"א להחשיב שהמחיצה נמשכת ומגיעה עד לסכך. והן אמנם יש לדון בדבריו, [עיין שמ"ה סט"ז, ועדיין שונה משם שאין מחיצה בפועל. וכן יש לדון מאיזה שיעור כבר נחשב אינו ניכר עיין חזו"א סימן ק"ד סק"ו, ובב"מ שע"ד ס"ה ובתו"ש שם סקי"א] אבל כדי לא להכנס לספיקות כדאי לכסות את הצד הפנימי של המוזאיקה באלכסון עד לקיר שתחתיה עם חתיכת בד וכדו' ובכך תחשב הדופן כממשיכה עד למוזאיקה ומסתיימת ברוחב המוזאיקה, וממנה תמשיך לעלות עד לסכך. [5] סימן תר״ל ס״ט, והרע״א שו״ת קמא סימן י״ב. [6] יש להיזהר בזה מאד ולשים לב לכך, כי בחוסר תשומת לב הסוכה יכולה להיראות כשרה למהדרין, ולהיות פסולה לכל הדעות. וכמבואר בסימן תר"ל ס"ט. וגם אם מאחורי המחיצה ישנם קוצים או לכלוך וכדו' המעכבים את המעבר, כל שאינם נחשבים כחלק מהמחיצה אינו מועיל להכשיר את המחיצה. [7] ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי, אף שבשעת הקיפול הסוכה היתה פסולה. [8] יסוד דין עריבן ופרטיו מתבאר בסימן תר"ל ס"ב-ס"ה. ובפמ"ג כתב שפסולו מה"ת, ובחזו"א מסתפק בזה אמנם בכל אופן הוא פוסל בדיעבד ולא קיים מצות סוכה עכ"ל. והן אמנם בחלק מהאופנים יתכן שלדעת המג"א שסובר שאם המקום בפועל סגור ע"י דפנות הסוכה גם אם הסגירה אינה במקום של הכשר הסוכה עצמה אלא מחוצה לה אין חיסרון שהדפנות המכשירות בעצמם אינם מחוברים בעריבן. וביותר לדעת המחבר [בס"ד] מועיל להוריד את החיסרון של עריבן גם כאשר החצר עצמה סגורה בעריבן [ולא בדפנות הסוכה] למרות שהחצר לא מהוה כחלק מהסוכה, אמנם בשעה"צ [סקט"ו] כתב שגם עיקר דינו של המחבר קשה וגם באופן של דינו של המג"א ג"כ צ"ע ולכן יותר מדעת המחבר [שצריך שהמקום עצמו יהיה גדור עריבן למרות שאינו במקום הסוכה עצמה] א"א להקל רק בכה"ג שהסגירה היא מדפנות הסוכה עצמה, וגם בזה עצמו נראה שנדחק. ועוד שהגדרים בהם לדעת המחבר והמג"א מועילים לעריבן אינם ברורים. ולכן כל עוד שהנידון הוא כיצד להכשיר את הסוכה ולהעמידה בצורה שתהיה לכתחילה ראוי ועדיף שיהיה עריבן בצורה שאינה תלויה במחלוקת, ולכן הובאו רק האופנים שצורת העריבן שלהם הוא כראוי לצאת ידי כל הדעות והספיקות. אמנם לענין דיעבד בחלק מהאופנים אפשר להכשיר. גם כאשר משתמשים בעריבן כזה שמועיל לדעת המחבר או המג"א, עדיין יש לדון בכמה פרטים ואופנים לעורר לב המעיין. 1) לדעת המחבר יש לדון האם כל סוכה שבבית או בקומה גבוהה יוכשר גם באופן שדפנות הסוכה אינם עריבן כלל, דמאחר ובמציאות לא בקעי בה הרי"ז כסוכה בחצר גדורה, או שצריך שמה שלא בקעי בה יווצר מחמת מחיצה וגדירה. 2) וכן יש לדון האם נוקטים לחשוש את ב' הצדדים של המחבר והמג"א לחומרא, [וכן נראה בשעה"צ שרק חשש למג"א] באופן שתהיה סגורה אבל רק מחמת מחיצה דינית כגון ע"י צוה"פ או עומ"ר שמצד גדרי עריבן לא מהני, האם לדעת המג"א כדי שלא יצטרכו לעריבן בסוכה עצמה די בכך שהמקום נחשב דינית סגור או צריך שיהיה סגור לפי גדרי דפנות ועריבן, אבל לדעת המחבר לכאורה מאחר ובפועל בקעי בה רבים לא יועיל, למרות שיש כאן מחיצה דינית. 3) ולהיפך באופן שאמנם לא בקעי מצד הסוכה לחוץ אבל רק בגלל שבמציאות קשה לעבור אבל המקום לא סגור מכח דיני וגדרי מחיצה כגון שמאחורי הסוכה יש עצים או גדר חיה וכדו'. האם לפחות לדעת המחבר יועיל להוריד חיסרון של עריבן. 4) באופן שיש הפסק העונה על דיני וגדרי מחיצה המחלק בין הסוכה עצמה לסוף החצר, כגון שיש צוה"פ בין הסוכה להמשך החצר [מצוי במקום שהסוכה היא לפני הכניסה לבנין ומצד השני של הבנין יש חצר הפתוחה או סגורה לחצר אחרת ולבנין עצמו יש לו צורת הפתח] האם מחיצה זו נחשב להפסק ומבדיל שסגירת החצר לא יוכל להחשיב את הסוכה כסגורה כי יש ביניהם גדר מחיצה, או שמאחר ובמציאות בסופו אינו פרוץ מועיל. 5) כאשר בחצר עצמה יש פירצה באמצע החצר מאחורי הסוכה, אבל הצדדים של החצר בעצמה כן מחוברים וסגורים, האם נימא שמאחר ובצדדין של החצר יש עריבן מהני, או דילמא שגם כאשר יש עריבן, [לפחות לדעת המחבר או שהמקום סתום או שיש עריבן בסוכה עצמה] ולכן כל שבפועל יש בחצר פירצה יש לו חיסרון של פרוץ וצריך עריבן בסוכה. [9] כמבואר בביה"ל סימן תר"ל ס"ה ד"ה כי המחיצות. [10] מצוי שהדפנות זזים ומתרחקים בצורה אלכסונית באופן שבזויות שלהם יש מרחק ופירצה יותר מג"ט ונוצר מצב שאין לבוד של עריבן. [11] כמבואר במ"ב סימן תר"ל סקכ"ד - כ"ה. [12] אכן במקרה שמעל צוה"פ של הכניסה יש קיר גבוה י' טפחים יש מקילים שיחשבו הדפנות מחוברות. וכן מצדד הגרשז"א דמאחר ולרוב דיני התורה צורת הפתח נחשבת מחיצה אלא שבסוכה בשיעור דופן העיקרי לא מהני צוה"פ כי אין לה שם דופן, לכן די בעצם מהות מחיצה לבטל את החיסרון של מחיצה תלויה למחיצה שממעל לי', כי נחשב כולה מחיצה, וממילא הדופן י' שמעל הצוה"פ היא זו שתחשב לדופן. [13] חזו"א סימן ע"ה סקי"ד. [14] סק"כ [15] סימן ע"ה סקי"ד. וכן מוכח לשון הריטב"א. מאידך בסוף סקט"ז חזר בו ומסתפק. אבל בשעה"צ סק"כ מוכרח שאי"צ. וע"ע בבכור"י סקכ"ב. - אמנם כאשר יש עומד גמור של ז' וממנו יהיה כמה עמודים של מעקה וכדו' שפחות מג' ועי"ז יתחברו ב' עומדי הז' יתכן שיועיל הלבוד לצרפם לעריבן. [16] עוד יש לדון כאשר המחיצות עצמם עריבן דהיינו שהדפנות מחוברים אבל באותו זוית לא הניח מעליהם סכך במרחק של ג"ט, האם יחשב שהסוכה אינה עריבן [והאם תלוי בדעת המחבר והמג"א בדין עריבן שהובא בהערה לעיל]. - אבל כאשר יש באותו מקום סכך פסול המשמש רק כדופן עקומה ודאי מועיל לעריבן וכדמוכח באיצטבא המותרת בדין דופן עקומה מד' צדדים וצ"ע. [17] באופנים שצריך או מועיל צורת הפתח, יש אופנים שצריך להקפיד שהמזוזה המשמשת לצורת הפתח לא תהיה הדופן עצמה, כי באופן זה הדבר תלוי בנידון האם ראשי כתלים יכולים לשמש כחלק מהצוה"פ. כדי להמנע מספיקות יניח קרש שצורתו שונה מעט מהדופן או הקיר או מחמת שבולט מעט יותר ממנו או שהוא יותר צר ממנו וכדו'. אמנם יש אופנים שלכו"ע ראש הכותל יכול לשמש כחלק מהצוה"פ כי עצם הפעולה של הנחת המשקוף מגדיר גם את המזוזה לחלק מהצוה"פ ואכמ"ל. [וכן חלוק גם מה סיבת הצורך ומה התועלת של הצוה"פ, האם משמש רק לצורך המשכת סוכה כמין גם, או משמש לסוכה העשויה כמבוי, ותלוי בדברי המג"א על ס"ג ובסימן שס"ג סקכ"ח ובפמ"ג שם ובחזו"א סימן קע"ב סק"ב ודי בהערה זו לשימת לב]. עוד קצת מעיקר הלכות צוה"פ, שצריך שהעמודים יהיו גבוהים י', וחזקים לקבל דלת כלשהוא, אבל הקנה שמעליהם מספיק בכל שהוא, ויהיה מכוון מעליהם ממש, אבל אינו צריך ליגע בהם, ונחלקו הפוסקים האם צריך שהקנה יהיה עשוי מיוחד לכך. 18 עיין תר"ל ס"ג ועוד [19] סימן ע"ה סק"י- י"א ומצדד שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים, - ובדעת המ"ב בזה מחד לא הזכירו, וכן מדמכשיר עומ"ר נראה דלא ס"ל לדין זה, מאידך יש שהוכיחו דסובר כדעת הגר"א וצ"ע. [20] סימן ע"ז סק"ה [21] סימן תר"ל סקכ"ב. [22] סימן ע"ה סקי"ב. [23] סקי"ג. [24] אלא שבחזו"א מצדד שגם אי מחיצת שתי בלא ערב לא מהני, מ"מ אם יש עומד של ד' טפחים ההמשך יכול להיות לבוד של שתי או ערב לבד. [25] סימן ש"ס סק"ב, ובחזו"א סימן ע"ז סק"ד כתב שהוא תמוה וא"א לעשות מזה סניף להקל. [26] יש לעיין האם גם להיפך, בערב בלא שתי כגון תריס פתוח וכדו' שהלבוד הוא רק בערב, ובצדדים יש שתי של עמודי התריס יכשיר המ"ב. [27] חזו"א שם. [28] סימן תר"ל ומ"ב סקכ"ב. [29] סימן תר"ל ס"ה מ"ב סקכ"ז שעה"צ סקכ"ד. [30] למרות שבצידו הא' של המסגרת נמצא התריס, אם הוא עשוי לנוע אינו מגרע מלהשתמש במסגרת לצורה"פ. [כ"כ בחוט שני תר"ל ס"א] וכן אם מאחורי המסגרת יש סורג, והצוה"פ אינו פתוח לב' צדדים, לענין מבוי וסוכה די במה שפתוח לצד הפנימי. חוט שני שם מהחזו"א] [31] שם מ"ב סקכ"ב ובבכור"י סקי"ג מבאר שהכונה כל דופן בפני עצמו. ואם שיעור העומד שבכל צד של הפירצה אינו יותר מהפרוץ, ורק בצירוף ב' צדדי העומדים ביחד שבשתי הצדדים הוא יותר מהפרוץ המ"ב [שס"ב סקמ"ה] הכריע שמועיל והחזו"א [או"ח סס"ח סק"ג] חולק שלא מהני. [32] שו"ע סי' תר"ל סעי' ה'. [33] שם ס"ק כ"ג. [34] ס"ק כ'. בשונה הלכות כתב שמש"כ בשעה"צ הוא העיקר. [35] כמבואר ברמ"א תר"ל ס"ה, ועי"ז לא יכנס לכמה פרטי הלכות שצריך לדעת אותם על בוריים, יתירה מכך נראה במ"ב שם סקכ"ח שכאפשר ראוי שישאיר רק פתח והשאר יסגור במחיצות גמורות. [36] מ"ב סימן תר"ל סק"ט ובשעה"צ סק"ב] כלומר שהן אמנם מצד השלמת הדופן מספיק ג' אבל מצד חשיבות של הצוה"פ עצמו צריך שיהיה ד' ויתכן שטפח ממנו יכול להיות גם אחורי הדופן, ובחזו"א סימן ע"ה סק"ח [37] וטעמו משום דההיתר להשתמש כנגד מקום שישנה מחיצה אחת בלבד הוא רק כדין פסל וכל שאין בצד שכנגדו מחיצה שלימה ממש אינו מועיל להמשך מדין פסל ולכן צריך צוה"פ עד סופה. וכעי"ז כתב גם על העשויה כמבוי עיין לקמן. ועיין בהערה הבאה. [38] כמבואר בסימן תרל"א ס"ז ובשעה"צ הנ"ל. אמנם בחזו"א [הובא בהערה קודמת] מבואר שגדר הוא כעין פסל ולכן לא מוסיפים לו עוד צירוף המועיל בדין פסל. ולדבריו יש לדון בכמה אופנים האם ניתן לשבת כנגד הארוך. 1) כאשר הדפנות כשיעור, ודופן אחת נמשכת ע"י צוה"פ, כגון שבהמשך יש דלת פתוחה, האם ניתן לשבת כנגדה, מאחר אינה מועילה לדופן עצמה ורק להמשך. 2) במקום שמעל תחילת הדופן מונח סכך פסול, שמועילה באותו מקום רק ע"י דופן עקומה, האם מחמת כן נחשבת דופן זו רק מחיצה דינית ומועילה רק עד סופו אבל לא יוכל להשתמש כנגד כל המשך הדופן שממול, או שנחשב למחיצה גמורה ולא דינית. 3) אמנם זה רק כאשר מקום הדופן עקומה הוא בתוך שיעור הז' בעצמו, אבל אם אחריו יהיה שיעור דופן ז' והדופן עקומה שבתחלתו הוא רק כדי ליצור חיבור בין הדפנות, מסתברא טפי שנחשב שיש כאן דופן גמורה ולא דינית ומועילה להשתמש כנגד כל הדופן שכנגד באופן שבמחיצה הג' תחלתו הוא דופן עקומה ואחרי ג' יש טפח גמור. וצל"ע בכל זה. [39] כ"כ הפמ"ג תרל"ב אש"א סק"א, וכן מבואר בקרבן נתנאל, וכ"כ החזו"א או"ח ע"ה סק"ח, ויש שכתבו שכך הוא פשטות לשון השו"ע תרל"ב ס"ז שכתב רק אם ממשך דופן אחד, אמנם במג"א תרל"ב סק"א מבואר שמועיל. [40] ואפילו של שתי או ערב בלבד כמבואר לקמן במקומו. [41] כלומר ששונה דופן ג' מהב' שיש אומרים שבשיעור דופן עצמו לא מהני לבוד [כמבואר לעיל פ"א] [42] כך מבואר בחזו"א. ובפשטות יסוד הדברים הוא כי המשך הדופן השלישית אינו מדין דופן אלא מדין מחיצה, שאע"פ שלדופן ג' מספיק שיעור טפח אבל צריך גם שהמקום יהיה גדור וכדי שיחשב גדור בלבד ללא דין דופן, מספיק בגדרי ודיני מחיצה של שאר התורה כלבוד צוה"פ וכדו'. ולפי"ז יל"ע בכמה אופנים דלהלן. 1) כאשר ההמשך שאחרי השיעור עומד של טפח שוחק במרחק פחות מג' מהדופן תהיה דופן כזו שמועילה רק מחמת דין גוד אסיק כזה שאינו ניכר [כגון מחיצה המגיעה מלמטה] שרק לסוכה אינו מועיל, האם תועיל מחיצה זו להחשב כהמשך והשלמה לדופן הג', צדדי הספק בזה הוא כי מצד אחד לדופן עצמו גוד אסיק שאינו ניכר לא מהני, מאידך מאחר וזה רק חיסרון בשם דופן, ואחרי אורך הטפח שוחק כבר אינו מדין דופן אין בזה חיסרון של מחיצות הניכרות. 2) כאשר המשך הדופן שאחרי הטפח נוטה בצורה אלכסונית לכיוון שמחוץ לסוכה נמצא שההמשך של הדופן שאחרי הטפח המשמש כעיקר הדופן אינו קרוב וסמוך תוך ג' לסכך אלא מרוחק ממנו, מאחר ובפועל מקום הסוכה עצמה גדורה אפשר שהדין שהדפנות צריכות להיות סמוכות לסכך הוא רק תנאי ליצור התייחסות לשם סוכה הנוצר ע"י הדפנות בצירוף הסכך אבל ההמשך שאחרי הדופן אינו מעיקר שם הסוכה ושרי. וכן אם ההמשך שעושה בו צוה"פ ילך בצורת אלכסון החוצה לא לצד של הסכך, האם יוכשר כולו כנגד הסכך כי ההמשך בא רק לגדור והרי הוא גדור ודין דופן שזה מחייב קרוב לסכך מתקיים בדופן שהוא הטפח הראשון וצ"ע. [43] כמבואר בסימן תר"ל ס"ג שרק ב' דפנות צריכות להיות מחוברות. אמנם שם מבואר רק שאי"צ עריבן אבל שפירצה מהני מוכח רק לדעת המחבר שכמבוי אי"צ צוה"פ לסופו, ובמ"ב סקכ"ב, וכעי"ז מתבאר בביאור הפמ"ג על המג"א תר"ל סק"ז, ובחזו"א שמובא לקמן שאי"צ שיהיו כנגד. [44] לא נתפרש להדיא אמנם כ"כ בחוט שני, ובפשטות דברי החזו"א דלהלן [הערה הבאה] מתבאר ג"כ שמועיל [45] סימן ע"ה סק"י [46] דדופן ג' אינה צריכה להיות עריבן ולכן כמו שכאשר היא ז' בצד הדופן באמצעית גודרת את כולה, ה"ה כאשר היא בצד השני, וכל מה שהצריך החזו"א שם סוסק"י שיהיה צוה"פ או עומ"ר הוא בעשוי כמין מבוי שהדופן הג' הוא הדופן האמצעי והב' דפנות מהצדדים הם הב' דפנות כהלכתן ובהם פרוץ מרובה פוסל וכמש"כ להדיא או צוה"פ או עומ"ר. משא"כ בג' שאין חיסרון פרוץ מרובה. אמנם הא מיהא נראה בדבריו שכאשר יש צוה"פ המחברם אין ענין כלל שיהיה להם מפגש כי לא הגביל כלל עד היכן צריך שלא יהיו מול. אמנם עדיין יש לדון האם יועיל גם כאשר המרחק ביניהם הוא יותר משיעור סוכה מחיבור השתים שהוא כנגדו של דופן, דהיינו במרחק בולט יותר מז' טפחים מכנגדו, והן אמנם בחזו"א מתבאר שכל שיש ג' דפנות שלימות ובב' מהם מתקיים עריבן לא צריך שיהיה קשר זה לזה, אבל עדיין אפשר שצריך שהדפנות עצמם ישתייכו זה לזה כלומר שיהיה להם איזה נקודת מפגש ולא שרק הסכך ישייכם לאחד. עוד יש לדון האם הכמין ה' יועיל גם כאשר פס הה' בולט החוצה ואינו מסתיים כנגד רוחב הדופן שבראש הה', ובחזו"א כתב על אופן אחר שצריך שיהיה פס בצידו כדי שיסגר אליו, ולכאורה ה"ה כאן למרות שדופן שלם שהוא ז' יכול להמשך אבל צריך למקום שיתחימו עד להיכן מקומו והמשכו וסיומו, ולא יועיל אא"כ יעמיד שם קנה, ואל"כ הרי"ז נחשב כפירצה בקרן זוית, [ועיין בספר הסוכה ח"ב בהוספות שדן שכן מועיל גם בכה"ג] ואם נימא שלא יועיל יש לדון האם בסוכה גדולה יכול להחליט שהחלק הדופן שבולט ויוצא מכנגד רוחב האמצעי יצטרף ביחד עם הסכך שמעליו שהוא סכך כשר לעשות דופן עקומה עד לכנגד הדופן, ומחמת זה יחשב שמחובר עמו. [47] ולמרות שיש פירצה בקרן זוית שבשבת לא מהני לזה עומ"ר, כאן מבואר ברמ"א בכמין מבוי שאם יש לה דופן ז' אי"צ צוה"פ למרות שהוא פרוץ, דמאחר ודופן ז' נחשב כשלם ושניהם נפגשות גודרות ביחד ואינו נחשב לפירצה [ומש"כ בקרנות ביאר מג"א רק בב'] וכן מבואר בפמ"ג. [48] דסמוך לדופן צריך רק בטפח שוחק להשלימו לד', אמנם עיין בחו"ב סס"ב סקכ"ו וצ"ע. אמנם צוה"פ צריך להשלים, ואפשר שכאן לכו"ע צריך לכולו לחברו וצ"ע. [49] עיין בזה בחו"ב ס"ב כ"ו. [50] חזו"א סימן ע"ה סק"י. דאחרי שיש ב' עריבן גם הם נחשבים כהמשך דופן לחבר את הדופן הג'. ומ"מ גם באופנים שנחשב שהדופן הג' מרוחקת ומצד עצם הקשר א"א להחשיבו כחלק מהסוכה, יש לדון [עיין בספר הסוכה ח"ב עמוד קפ"ז שדן בזה] כאשר יש במקום הפרוץ צוה"פ כגון תריס שפתוח כנגד כל אורך הדופן הנגדי, אבל המסגרת מחברת את הדופן הג' לדופן האמצעית, שיתכן שמחמת הצוה"פ יחשב שהדופן הג' מחוברת ומשתייכת לדפנות הסוכה, דלמרות שצוה"פ יכולה רק להמשיך דופן סוכה ולא ליצור דופן, כאן מאחר והדופן קיים אלא שחסר לו השתייכות לסוכה, לזה מועיל גם צוה"פ, ובצירוף שגם הסכך משייכו ומצרפו לחלק מהסוכה, אמנם מאידך אפשר שנחשב כאן שעיקר הסוכה עצמה עשויה רק מב' דפנות וצוה"פ וצ"ע]. [51] תר"ל סעיף ג' [52] בשו"ע ומ"ב מבואר שכך עיקר להלכה. [53] למרות שלגבי דברים אחרים עומד מרובה מועיל לסגור את כל המקום, חזו"א ע"ה סק"ח. [54] והן אמנם המג"א מסתפק שמא צורת סוכה זו גם בצירוף הצוה"פ מועילה רק לסוכה קטנה ולא לסוכה גדולה, אבל המ"ב כתב שהכרעת הפוסקים שמועיל גם לסוכה גדולה ובחזו"א סימן ע"ה סק"ח דן שאמנם צריך צוה"פ לאורך כולו אבל אם לא יעשה על כולו כנגד מה שיש יוכל לשבת [55] למרות שלדלת יש מסגרת, כיון שצורת הפתח אינה יכולה לשמש כדופן אמצעי, וממילא נחשב שיש לסוכה זו רק שתי דפנות. [56] כאשר עושה רק ג' דפנות, ופרטיו עיין לעיל בפרק הדן בדינים אלו. [57] כמבואר בחזו"א הנ"ל, דמאחר ודופן זו אינה מוגדרת כאחד משתי הדפנות אלא כדופן ג' מועיל בה מחיצת שתי או ערב בלבד. [58] סימן ע"ה סק"ח. דכנגד הפרוץ מועיל רק מדין פסל וכנגד הקצר רק מדין פסל ואין עושין פסל לפסל, אמנם יתכן שבדעת המ"ב מתבאר שמותר כנגד כל הרוחב, וצ"ע. [59] מ"ב סימן תר"ל סקמ"ח, ושעה"צ סקמ"ה. וכן ביארו בדבריו העמק ברכה סוכה י"ט ועוד אחרונים, והחזו"א בסימן ע"ז סק"ו חולק ולדבריו כל סיבת הפסול הוא רק כי אינו תוך ג' לסכך או לקרקע. אמנם עיין בר"ן דף כ"ד ובריטב"א ובמבי"ט קרית ספר ס"ד ומשכנ"י. [60] מ"ב שם והחזו"א סימן או"ח סימן נ"ב סקי"ד. [61] כך משמע מדבריו בסימן תר"ל סקמ"ח, ויל"ע מהו שיעור כל שהוא, אמנם לפחות צריך את השיעור שכתב במ"ב שע"י הרוח יהיה הולך ובא. [62] שו"ע סימן תר"ל ס"י, דחיישינן שמא יתנתק ולאו אדעתא. אא"כ מחובר וקשור בצורה שאין חשש. [63] עיין שעה"צ סימן תק"ל סקמ"ט. [64] לשון המ"ב נראה שמועיל רק בגלל שבמציאות המחיצה לא נעה, וא"כ צ"ב מה הביא מהתוס', וגם שלפי"ז הדבר תלוי במציאות, אא"כ נימא שגם לדעת המ"ב אם נע רק קצת כל שאינו הולך ובא כשר, וכאשר הרוב מחובר ולא זז גם מה שזז מעט לא נחשב להולך ובא, וצ"ע. עוד יש לדון שלפי"ז רוב דופן שמועיל לא נקבע ברוב שיעור דופן ההלכתי אלא ברוב המציאותי של הדופן, ועיין בספר הסוכה [ח"א עמוד רל"ב בהערה] שהביא דעות הפוסקים שמועיל בכה"ג מדין עומ"ר וכעי"ז נראה בבכור"י [תר"ל סקכ"ז], וכתב שלפי"ז גם אם רובו לא מתנענע עדיין צריך שבקרן זוית לא ינוע כלל. וצ"ע בכל זה. אבל לדעת החזו"א שכל הפסול כי מתרחק ג"ט מהקרקע או מהסכך בכה"ג ודאי מועיל. [65] כן מבואר בכס"מ פ"ד סוכה הל"ה, וזהו כונת המ"ב סקמ"ט. [וכעי"ז כתב במ"ב סימן שס"ג סקכ"א] למרות שהיה מקום לומר שמאחר והחלק העליון קיים א"א לומר גוד אסיק מהחלק התחתון בלבד, ולהשתמש בחלק העליון א"א דהוא פסול. [ועיין רע"א סוכה י"ח באופן שהחלק שמעל י' היא גזולה וצ"ע]. [66] כל חבל הנמתח אחרי כמה ימים מתרופף וצריך למותחו שוב. [67] אמנם בסוכה קטנה חסר עדיין בשיעור ופרטי דיניו יבואר במקומו ברצות השי"ת. [68] כאשר השיעור הוא פחות מז' ובצירוף מחצה מהסכך פסול יהיה שיעור, נחלקו המג"א בסימן תרל"ב סק"ב והרע"א שם האם מחלקים את הסכך הפסול חלק לדופן עקומה וחלק להצטרף להכשיר מדין סכך, ובבכור"י סק"ו מחלק בגודל הסכך שאם יש לו שיעור ד' טפחים שהוא שיעור חשוב אינו מתחלק לב' ובפחות משיעור זה מתחלק, ובמ"ב תרל"ב סק"ח פסל כהמג"א, ובחזו"א סימן קמ"ד סק"ג הניח בצ"ע. [69] סימן תרל"ג ס"ז [70] תרל"ב ס"א וביה"ל שם [71] תרל"ב סק"ד. והמ"ב מיירי בגובה אבל ה"ה מהצד. [72] קמא סימן י"ב. והאירו שבר"ן עצמו בדף י"ח מבואר שלא אמרינן לבוד ועקומה. [73] וכמש"כ השעה"צ תרל"ב סק"ח, וכמבואר בפמ"ג משב"ז סק"א שאין לך דופן שאין בו אויר דאטו במסמרות ונסרים תלי. ויש שנסתפקו האם לדבריו כשיהיה דופן של לבוד של מילוי כגון רשת או סורגים עם תריסים שאין את ההכרח הזה של במסמרות ונסרים לא יעשו ממנו דופן עקומה, או שגם במחיצה כזו עושים דופן עקומה מתרי טעמי האחד שדברי הפמ"ג הם רק ראיה לעיקר הדבר ואינם תנאי והגדרה בסוג המחיצה. ועוד שלדעת הרע"א שהטעם שלא אמרינן גוד ודופן עקומה הוא כי לא אמרינן תרי הלכתות באופן של דופן זו העשויה ממסגרת של לבוד המילוי מסתיים בפס העליון ורק ממנו ואילך מתחיל העקומה, נמצא ששתי ההלכות אינם תלויים אחד בשני ומהני. ובישוע"י תרל"ב סק"ב כתב דלא אמרינן. עוד יש לעיין לדעת הרע"א שלא אמרינן תרי הלכתות, באופן שהכשר הסוכה בצידו הוא ע"י קנים עמודי מעקה וכדו' המכשירים את המשך הדופן מדין לבוד, האם יועיל בכה"ג חיבור העמודים עצמם לדופן מדין לבוד גם כדי להכשיר ולעשות את הדופן וגם כדי להמשיך אותו לשמש כהשלמה לחבר את הדפנות לדין של עריבן, או שגם בלבוד עצמו מאחר והוא משמש לב' דברים נפרדים הא' לעשות דופן והשני להמשיכו נחשב שיש כאן תרי הלכות של לבוד ולא אמרינן. [74] יל"ע עד כמה זה ממש. [75] כי כל החיסרון להרע"א בתרי הלכות הם כאשר רק שני ההלכות ביחד יוצרים את הדופן עקומה וזה רק בלבוד הנעשה במפגש של הסכך פסול עם הדופן, משא"כ באופן שכל אחד פועל בפני עצמו ואינו זקוק לשני כמבואר ברע"א שם. [76] במזגנים ומתקניה ישנם כמה סוגים וגדלים. מלבד זה קיימים מתקנים כאלו שמרכיבים את המרחק שלהם לפי הצורך, ולכן אין לסמוך על השערה בלבד כי יתכן והוא רחוק מג"ט ויתכן שרוחבו יותר מד"ט. [77] שהרי במקרה כזה צריך לכאורה לג' דינים דופן עקומה לבוד וחבוט ועוד שלדין חבוט צריך כמה תנאים שלא תמיד קיימים. אא"כ הסכך הפסול הנמצא למעלה הוא בסמיכות תוך ג' לסוכה שמהני מצד לבוד. [78] ויש לו מעלה מעל סכך כשר שלא יבואו לטעות ולשבת תחתיו. [79] כעי"ז מבואר בבכור"י [סימן תרל"ט סקי"א] שסכך פסול הנצרך לדופן עקומה, אסור לעשות תחתיו תשמיש בזוי, כי יש לו קדושת עצי הסוכה, אבל אם אינו נצרך לדופן עקומה מותר. ובפמ"ג כתב שדופן עקומה הגזולה פסולה כי שם דופן לה. אמנם עדיין אפשר לחלק בין מחיצה שנעה יותר מג' שאין עלה שם מחיצה כלל למחיצה הנעה קצת שאמנם לדעת המ"ב פסולה אבל אינה כמאן דליתא. אמנם יתכן ועדיף גם להניח דבר המיצל, למעט נילון, כי גם דופן כאשר הוא מסכך ולא גודר עצם מהותו הוא סיכוך. וכעי"ז יתכן שמבואר בבכור"י סימן תרל"א סק"ב שסכך שחמתה מרובה מצילתה הרי"ז כאויר וא"א להשתמש בו לדופן עקומה, אמנם מדבריו נראה שהוא באויר ומדין ביטול. מאידך יש מקום לצדד שאמנם דין דופן לו, אבל אינו משמש כמחיצה לגדור ורק כדופן, ולכן לחלק מההלכות קיל מדין דופן, וצ"ע בכל זה. [80] האופנים והצדדים שיש לדון בזה הם. באפן שהחלון נמצא באמצע הקיר, אם אין בו גודל של רוחב ד' וגובה י' אינו יכול לשמש צוה"פ, ובכה"ג גם אם בחלק הבנוי שמתחת לחלון יש גובה י' שמחמתו ניתן לעשות גוד אסיק, אבל זה יכול להועיל רק אם מעליו אין סכך פסול, משא"כ אם מעליו באותו צד יש סכך פסול אינו יכול להצטרף עם הגו"א לדופן עקומה. אמנם מאידך יש לצדד שאם גם מעל לחלון יש המשך של קיר כן יועיל כי אמרינן תחלה גוד אסיק לסתום את מקום החלון, ורק אחרי שנסתם ונחשב כחיבור יעשו ממנו אח"כ דופן עקומה. כמו"כ יתכן שבאופנים מסויימים גם אם אין קיר מעל החלון ניתן להכשיר לצרף מדין עומד מרובה את הצדדים שסביב החלון שיחשב הכל לאחד. [81] לפחות באופן שהצורת הפתח מגיע ממש עד לסכך דבר המצוי בדלתות תריס וכדו'. אבל באופן שמעליו יש עוד חלק בנוי [כמצוי מעל החלונות] אלא שבאותו חלק העליון עצמו אין שיעור י' טפחים יש לדון שלמרות שאין בו עצמו שיעור דופן אבל יכול להחשב כהמשך לענין זה שלא יהיה את החיסרון של אין דרך להתעקם וצ"ע. ואפשר שלדעת הרע"א גם צוה"פ נחשב לעוד הלכה, ולכן רק אם הצוה"פ מסתיים עוד לפני הדופן עקומה מועיל, וצ"ע. [82] כן דן בספר הסוכה וצ"ע. ולכן יניח עליו קופסות וכדו' שיגיע עד למעלה, ויש לדון האם בשעה שפותח את דלתות הארון נחשב שאין בשעה זו דופן לסוכה. [83] כמבואר בסימן תרל"ג ס"י. וכן הדין בכל דופן שאינה גבוהה י' וסמוך אליה בתוך קרבה של פחות מג"ט יש מחיצה העולה יותר מי' אבל אינה מגיעה עד ג"ט סמוך לקרקע, שמצטרפין ביחד להחשב לדופן אחד כשיעור וכדין. חזו"א סימן ע"ה סקט"ז. [84] במ"ב כתב לפרש טעם האוסרים לישב ע"ג החקק משום דירה סרוחה ולא משום שאותו מקום נחשב כמחוץ לסוכה, ולפי"ז כאשר יש גובה י' מעל המוזאיקה שאין חיסרון זה מותר לישב ע"ג. והן אמנם יש שהעירו שלטעם הפמ"ג ועוד שהאיסור לשבת ע"ג החקק הוא כי מדין לבוד נחשב הכל כמחיצה אחת ויושב באמצעה, א"כ גם בגבוהה י' אסור לשבת ע"ג, אבל המ"ב סתם מטעם הנ"ל. [85] בשע"ת [סימן תרל"ד סק"ב] הביא מהדבר שמואל להתיר וכתב שליבו נוקפו, ובבכור"י [סימן תרל"ד סק"ו ובתוספת ביכורים] דנו בזה להקל. ובשם החזו"א מובא שא"א לצרפו. ובחלק"י [או"ח רכ"ד] מצדד שכל מש"כ שליבו נוקפו הוא רק בגבוהה י'. עוד כתב שם שכל הצד להתיר הוא רק אם למטה יש לפחות רוחב ו' ולא פחות. אמנם לכו"ע יכול להניח דבר שיגביהה את כולו לתוך שיעור ג' טפחים מהמעקה ואז יחשב הכל כריצפה אחת רחבה ז', והיא תהיה ריצפת הסוכה. אמנם יש לעיין לכמה זמן צריך לבטלם שם. [86] מדין גוד אסיק עד למעלה. ולכן אם מעל אותו מקום יש סכך פסול בשיעור הנצרך לדין דופן עקומה לא מועיל דא"א לצרף שניהם. [87] גם אם הניח עליה דופן בגובה י'. כ"כ במנח"ש תנינא סימן נ"ו סק"א והטעם שמאחר והצד הפנימי הוא נחשב הדופן הרי"ז כיושב מבחוץ, ולכאורה מהאי טעמא גם כאשר שניהם גבוהים י' הצד הפנימי הוא הדופן וצ"ע. [88] הצד שלא מועיל כי לדעת החזו"א יש לפסול מחיצה תלויה אפילו באופן שבפועל אין בקיעת גדיים. ובמחנ"ש תנינא נ"ו סק"א דן בזה וכן במכתבו הב' במילואים לספר הסוכה כתב שמדברי האחרונים נראה שנחשב הכל כדופן א' רחב ומועיל וגם אפשר לישב עליו. וכ"כ בשבה"ל ח"ח סימן קמ"ה. ובספר הסוכה הביא גם מהגריש"א להתיר. ובשע"ת [סימן תרל"ד סק"ו] מסתפק בזה בסוכה קטנה, ומחלק בין אופן שיכול להשתמש בו לאופן שאינו יכול להשתמש בו. [89] כמבואר בחקק. ודופן עקומה א"א לדון כל שעדיין אין שיעור דופן, ובחוט שני [עמוד ר"ל] נשאר בצ"ע, ובהליכות שלמה [עמוד ק"ב] מצדד להתיר לפי מש"כ לעיל. והעצה להכשירה וכן את האופן הקודם בקל הוא ע"י הנחת קרש וכדו' על המזאיקה לפחות לאורך ז' טפחים בגובה כל שהוא ולמעט בכך את רוחבה מג' טפחים, וכן אם יש חלון או תריס שכאשר הוא סגור המרחק הוא פחות מג' טפחים, יקפיד על סגירתו.[90] כבתוך החקק. [91] סימן תרל"ד ס"ב, ומ"ב סק"ג. וביה"ל ד"ה סוכה. [92] שם סק"א וביה"ל ד"ה סוכה [93] רק שהמ"ב בביאור הלכה הקל כהביכורי יעקב לענין זה שניתן להכניס שם את השולחן ואין בזה את החיסרון של שולחנו בתוך הבית. [94] דלא כהדעות שהביא בביה"ל להכשיר בזה. אמנם דין זה הוא רק כאשר המקום מצד עצמו הוא פחות מז', אבל אם המקום הוא חלק בלתי נפרד מהסוכה אלא שיש סכך פסול המבדיל בינו לבין שאר הסוכה, אינו נחשב לענין זה כמקום בפנ"ע, כמבואר במ"ב בסימן תרל"ב סקט"ז. וע"ע בשבה"ל ח"ג סע"ז. [95] בחזו"א, כתב שאינה גרועה מפסל היוצא מן הסוכה. ובכל דברי החזו"א נראה שהכשירו משום פסל, ובספר הסוכה דן בכונתו [ואפשר שכונתו רק להפקיע מגריעותא עצמית ולא שבאמת יש לו דין פסל] ויש לדון לדעת החזו"א שאם כונתו שהקרן זוית נידון כפסל, א"כ א"א לחשב את הדופן שלה כחלק מהדופן אם אין אפי' דופן עקומה, וא"כ באופן שדופן המקום שהוא קרן זוית משמש כחלק מעיקר דופן הסוכה, לא יועיל לסוכה עצמה. ובחזו"א עצמו כתב שלדעת המג"א בכה"ג שצריך לאותו דופן לסוכה לא יועיל ויפסול אא"כ יועיל מדין דופן עקומה, וא"כ מבואר להדיא שלדבריו מהני כי נחשב כחלק ממש של הסוכה ולא רק פסל. ויש לדון לדעת המג"א מאיזה שיעור נחשב קרן זוית והאם גם פחות מג', והאם תלוי בדעות ודין חקק לישב בתוכו. [96] כך מתבאר במש"כ החזו"א לפסול את הקרן זוית בכה"ג, וכן מבואר בחזו"א סימן קמ"ד סק"ו אמנם שם כתב כן לענין פסל, ונפק"מ שכשיש רק דופן אחת ארוכה ודאי שהצוה"פ מחלקתה, אמנם כמבואר כתב כן גם לענין קרן זוית, וא"כ הדבר תלוי במה שהבאנו [בהערה הקודמת] לדון בהגדרת קרן זוית, כי אם דעת החזו"א שמכשירו הוא רק מדין פסל נמצא שאין ראיה מהחזו"א שצוה"פ ועומ"ר מחלק רק לענין תוספות של הסוכה, אבל סוכה עצמה מאחר וברור שעדיפא אין ראיה שסובר שצוה"פ יחלקה, אבל אי נימא שקרן זוית נחשב כחלק מהסוכה עצמה ממש [ורק כתב שלא גרע מפסל] וגם בזה צוה"פ מחלקו א"כ הוא הדין לכל סוכה. ובחוט שני נשאר בצ"ע. [97] כמבואר בגמרא שכל לחזוקי תקרה לאו שמיה צוה"פ. וכן כל צוה"פ שעיקרו נעשתה שלא לרצונו נקטו הפוסקים דאינה מחלקת בע"כ לחומרא. [98] דין זה נפק"מ גם כאשר יושבים ע"ג מוזאיקה וכדו' מחוץ או מעל למסגרת של התריס והחלון, ואפשר שלא נחשב שנעשה לפתח אלא לשימוש התריס והחלון וצ"ע [99] לכאורה בגובה ג"ט מהקרקע סגי, ובגובה י' ודאי מועיל. אמנם יש לדון האם אחרי סוכות יצטרך להוריד את המזוזה ולהניחה מחדש. [100] סימן תרל"ד ביה"ל סוף ד"ה סוכה. [101] לענין קישוטים תלוי בתנאים שמותר ליטלן כמבואר בביה"ל בסימן תרל"ד ד"ה אותה. ולענין דברים שניתן להזיזן הביה"ל ד"ה פסולה נשאר בצ"ע. לענין דברים הקבועים בבכור"י סק"ד נוטה לאסור. וכעי"ז בחזו"א או"ח סימן ק"י סקכ"ח לענין שיעור מזוזה. [102] ולא שייך לצרף את הצד השני מדין דופן עקומה כי אויר אינו עושה דופן. מ"ב סקט"ו. [103] ואם אין בלעדו ג' דפנות הסוכה נפסלת, דבר זה שכיח כאשר סוגרים את גג הסוכה ובשעה שמושכים את הגג בחבל הסכך נלחץ ונדחף ומתרחק מדופן הסוכה, ולפעמים הסוכה נפסלת בכך. [104] תרל"ב ס"ב, ומ"ב סקי"ב- י"ד. אבל אם אין מקום אחד שיעור ז' ורק בצירוף וחיבור שני המקומות יש הכשר ז' ציין המ"ב לבכור"י שמפקפק בהכשרו. ובשפ"א מסתפק האם צריך שהחיבור יהיה ברוחב ד' טפחים, ונפק"מ כאשר אויר חוצה את הסכך, האם מספיק לחברם ע"י כמה בדים של סכך. [105] תרל"ב ס"ב. אמנם כל זה רק לצד שיש דופן, אבל אויר פחות מג' לצד שאין דופן ודאי שאינו כלום והסוכה מסתיימת במקום סיום הסכך. אמנם אם יש בקצה איזה פס או תקרת המרפסת וכדו' יוכשר כי יהיה לבוד אליו להחשב מקום האויר כמלא בסכך. [106] וכאשר האויר אינו עובר ע"פ כל הסוכה אלא רק ע"פ רוב הסוכה או לרוחב ז' טפחים, כתב בשונה הלכות שהחזו"א מסתפק האם מותר לישון תחתיו. [107] שלמת חיים שס״א - שס״ט כתב שצריך רוחב מסויים, אבל בחזו״א מבואר שאפילו סדק צר חוצץ. [108] ובחזו"א כתב ראשו או רוב ראשו. [109] סימן קמ"ד סק"ה. ובשלמת חיים ח"א פ"ט. [110] בספר הסוכה [מהדו"ח ח"א רפ"ו] הביא לדון בסכך פסול ברוחב ד' החוצה את הסוכה האם א"א לישון תחתיו לרוחב, כגון רצועת בטון שחוצה את כל רוחב הסוכה [ולא עירבו אותו עם הסכך כדי לצרפו ולהכשירו] ובשני צדדי הרצועה יש ג' דפנות כראוי, האם יכול לישון לרוחב הסוכה כאשר אין רובו בשום צד. אמנם אם החיסרון הוא כי צריך שרובו יהיה במקום אחד הכונה רובו דוקא באותו סוכה עצמה, יש לדון ג"כ באופן שלרוחב הסוכה עוברת צורת הפתח ובכל צד יש ג' דפנות כדין, האם יוכל לישון לרוחב הסוכה או שנחשב לב' סוכות ולכן אינו נחשב שנמצא בסוכה כי צריך במקום אחד. [111] שעה"צ תר"ל סק"ס, ביה"ל ריש סימן תר"ל, דאסור רק לכתחילה, וכ"כ בסימן תרכ"ט סקכ"ב שהוא רק לכתחילה, וע"ע בחוט שני עמוד ר"ט מהחזו"א שהיקל במקום צורך, ובשעה"ד אפשר להקל. [112] אמנם במ"ב מבואר שלא רק הפסולים מחמת שמקבלים טומאה, אלא כל פסולי סיכוך בכלל. [113] תרכ"ט סקכ"ט כתב שאסור, ובביה"ל בסימן תר"ל מבואר שמותר. ולהלכה נחלקו בזה הפוסקים [114] שם סקכ"ו. [115] מנח"ש תנינא סימן נ"ה, שבות יצחק סוכה פ"ט משמיה דהגריש"א. [116] אמנם גם אם הסכך לא יפול לארץ כי במרחק מסויים ממנו יש מעמיד פסול, כל שהמעמיד הפסול אינו תחתיו ממש נחשב שעכשיו הסכך הכשר הוא זה שמעמיד את הסכך. [117] ולהיפך כאשר עיקר המעמיד הוא מבנה כשר והניח מעליו דבר הפסול רק כדי להגביהו נסתפק בזה הקהילות יעקב. [118] בשבה"ל [ח"ט סימן קל"ז] התיר מחמת שהדבק אינו ניכר, וגם אין דרך לסכך בו. אמנם בשם הגריש"א מובא לאסור, ולכאורה נפק"מ בעץ סיבית וכדו' שכולו מעורב ומחובר בדבק, אבל קרש ארוך או דיקטים המחוברים בדבק אם כל חלק מצד עצמו יכול להחזיק הרי"ז לכל היותר מעמיד דמעמיד. [119] בחזו"א סימן קמ"ג סק"ב הביא כן מהר"ן שאם מונח על הכותל כשר, מאחר שלא שכיח לסכך בהם, והכל יודעים שבכה"ג בית דירה מיקרי ולא סוכה. ובקיר בטון המעורב עם ברזל הבטון הוא העיקר ולא הברזלים, והוא רק לחזק, וגם אינו נראה עכ"ל. משא"כ מסגרת או מסילת ברזל של תריסים, למרות שהם דברים הקבועים ומחוברים לקיר לא שייך את כל הטעמים האלו, ולכן נחשב כמעמיד ע"ג דבר הפסול. ובכללה סוכה על ברזלים שמעמיד בתוכה מסגרת של עץ ניתן להניח עליה את הסכך, כי הברזלים עושים רק מעשה קרקע בלבד, כמבואר בחזו"א שם. אמנם חדרים כאלו שכל הדפנות שלהם עשויים מברזל, יש לדון האם ניתן להניח עליהם סכך, או שאינו בכלל הטעמים להתיר שכתב החזו"א לגבי קיר. וכן יש שדנו סוכה במרפסת שחלקו מקורה באיסקורית האם ניתן להניח את הסכך על האיסקורית, או שלכל הטעמים של החזו"א לא מהני. [120] תרכ"ט ס"ז וס"ח ברמ"א ופמ"ג ומ"ב סקכ"ד וסקכ"ו. ויש מהם הפסולים מה"ת ויש מדרבנן, ויש שאינם גדולי קרקע. אבל להניח על הסכך אבנים כתב בשבה"ל [ח"י סימן צ"ה] שמותר, וכמו שמותר להניח את הסכך עליהם. אבל בחוט שני סוכות [עמוד רי] כתב לחלק ביניהם. [121] למעט חוטי פשתן הנמכרים מיוחד לכך שעשוין באופן שאינם מק"ט וכשרים לסיכוך. [122] כן מובא באורחות רבינו [ח"א עמוד שע"ז] משמיה דהחזו"א. [123] בשעה"צ [סימן תרל"ג סק"ו] כתב שסכך כשר רק כאשר הוא מונח בצורה ארעית ולכן לא יקבע הנסרים במסמרים, מאידך בב"י שהמ"ב ציין אליו [בסימן תרכ"ו] מבואר שמותר לחברו במסמרים, ובאחרונים דנו האם מה שמבואר לפסול הוא רק בצירוף שגם מגן מגשמים, וי"א שאסור רק כאשר עושה עם המסמרים צורת בית. עיין שבה"ל ח"י סצ"ג. [124] מבואר בשו"ע שסוכת גנב"ך כשירה, ובפשטות מדובר שעשאה לצורך עצמו, וכן מבואר ברמ"א בסימן תרמ"ט ס"א, אמנם במ"ב שם סקי"ד הביא מהמג"א שלכתחילה טוב שלא יעשנו גוי שאינו מחוייב בדבר, וכן אשה שאינה מחוייבת. ובשעה"צ [שם סקט"ו] כתב וה"ה קטן פחות מי"ג. יתירא מכך לענין אגידת הלולב כתב המ"ב שם שאם יכול יתירנו ויאגדנו שנית, אבל לענין סוכה המ"ב לא הזכירו, ולענין ציצית כתב שאי"צ להתירו דנחשב כדיעבד, וכעי"ז כתב בביה"ל בסימן י"ד ד"ה להצריך לחוש לכתחילה. מלבד זה יש לקטן עוד חיסרון שאין לו דעת, ובפמ"ג כתב שכשר דמעשה יש להן, ובספר הסוכה דן שאם הביאור מעשה הוא מעשה המוכיח א"כ כשהניח רק מעט מהסכך בתחלה וגדול השלים את השאר אולי יש לחוש שחסר במעשה המוכיח שלו כי המעט אינו עושה צל. - ודנו פוסקי זמנינו האם נכון להחמיר גם שיביא ב' שערות והמנהג להקל. [125] מצוי שהסכך זז ממקומו ביו"ט ומבואר במ"ב שיש צד להתיר להחזירו ע"י אמירה לעכו"ם, ותלוי אם כל הסוכה נפסלה בכך או רק מקום אחד, עיין מ"ב סימן תרכ"ו סק"כ כנגד סימן תרל"ז סק"א ולחלק מהפוסקים החילוק הוא האם פשע או שהתקלקל לו אח"כ, ויעשה שאלת חכם ואכמ"ל, אבל לכאורה צריך לפחות שהגוי ידע שמניחו לשם סיכוך. וכן הביא בשבות יצחק סוכות סו"פ ח'. אמנם הפמ"ג בשו"ת מגידות שדן האם מותר לגוי להחזיר את הסוכה ביו"ט לא הזכיר פרט זה, ונראה קצת שלא חשש לזה וצ"ע. [מלבד שלכתחילה מבואר בחיד"א עבודת הקודש ושד"ח סוכה ב' ג' שלא לעשותו ע"י גוי] וכן יש לדון כאשר הסכך התרומם בגובה ע"י הרוח וחזר ונח מאליו האם יכשר או שנחשב שלא הונח לשם צל, ובשבה"ל [חלק י סימן ק] ועוד כתבו שמאחר וסופו לחזור למקומו הנפילה חזרה מתייחסת להנחה ראשונה. ואם ע"י הרוח נפל סכך מהשכן העליון ע"ג הסכך שלו כתב שם שכאשר רוב הסכך הוא של הסוכה עצמה לא נפסלת בכך גם אם הסכך שנפל רק מונח על הסכך התחתון ולא מעורב עמו. - וכן יש לעיין באופנים שהסכך כבר הונח והוסיפו עוד שכבת סכך כדי שהיונים לא ילכלכו את הסוכה. וכן כדי שהשכנים למעלה לא יוכלו לראות לתוך הסוכה, והונח ללא כונה לשם צל, האם נחשב שחלק מהסכך לא הונח לשם צל, ובספר זמן שמחתינו [פ"ז סק"א] הביא לפסול בכה"ג, ולדעת שו"ע הרב הדבר חמור יותר כי דעת הגר"ז שגם כאשר מניח את הסכך לשם צל ובצירוף עוד מטרה לא מועיל, אבל במ"ב נראה שבכה"ג מועיל. וכ"כ בחזו"א [או"ח ק"נ סק"ו]. [126] והן אמנם מבואר בחזו"א שביחס למקומו עצמו מועיל סיכוך זה אפילו שלא הונח לשם צל אמנם גם לדבריו זה מדין פסל ואפשר שזה רק ביחס לסוכה עצמה שטפילה אליו. מלבד חיסרון זה יש לדון האם ראוי שהסכך של העליון לא יבלוט מידי מעל סוכת התחתון משום חשש של סוכה תחת סוכה [כאשר הסכך של התחתון חזק, ולדעת הפמ"ג שכדי להחשיב את העליונה לסוכה הפוסלת לכך לא צריך שיהיה שם דופן, ועוד שבמציאות בדרך כלל יש דופן אחד]. [127] המ"ב [סימן תרל"ו סק"ח] פוסל ע"פ הבכור"י, ובעמק ברכה הקשה שעצם הנחת הגג מעליו מראה שהסכך אינו ביתו, וכן בשם החזו"א מובא להכשיר, ובמנח"ש [ח"ב נ"ח ל"ב] כתב שהמ"ב פוסל רק כאשר הסכך מרוחק מהגג ונראה כדר תחת הסכך. [128] צדדי הספק, דמחד מאחר וגם שכבת הסכך מוסיפה לבודד מקור וחום נמצא שהסכך משמש כתוספת לשימוש גג ונחשב כבית ובכה"ג כדי להכשירו צריך להניחו מחדש, מאידך אפשר שגם לדעת הפוסלים כאשר יש גג [ולא מועיל עצם ההוכחה מזה שהניח גם גג שאינו משתמש בסכך לגג וכיסוי של בית] הוא כי מאחר והסכך ניכר ונראה ליושב בתוכו הרי"ז נראה כחלק מהגג, משא"כ באיסכורית שמכוסה לגמרי. [129] דבתשמישים קלים במשך כל השנה כתב באבנ"ז שאין בזה חיסרון להחשיבו כבית ולפוסלו מלסכך בו בסוכות דנחשב כסוכת יוצרים שכשר לסוכה ולא כבית. [130] ואפילו באופנים שהיה גג מעליו והסירו, אם יש חשש פסול בית בסכך אינו די בהסרת הגג, [שמועיל באופנים אחרים] כמבואר במ"ב סימן תרכ"ו ס"ג וסקי"ז- י"ח, ובשעה"צ שם. [131] סימן תרל"ה ומ"ב סק"ט-י"א. [132] וכן כאשר עושה סוכה במקום שיש כבר קירות אבל הם רחוקים מהמקום שבתוכו שבו יניח אח"כ דפנות הסוכה, ומסכך על סמך הדפנות של החדר. ואפשר שחלק מאופנים אלו תלוי במחלוקת האם הפסול כי אינו אהל או כי ולא מהעשוי. [133] דעת הב"ח שהוא רק לכתחילה אמנם במ"ב סק"י כתב שהרבה אחרונים חולקים וסוברים שאף בדיעבד פסול. [134] רב פעלים חוט שני ועוד. ומקורם לחלק הוא כיון שברמ"א כתב 'עשה טפח סמוך לסכך'. [135] בביאור הגר"א ד"ה ואין נראה שצריך ג', וכ"כ בבכור"י סק"ח, ובפמ"ג נראה סתירה בזה בין משב"ז סו"ס תרל"ה לסימן תר"ל אש"א סקי"ט, ובשבה"ל [ח"ז סימן נ"ז] ביאר שהעיקר להלכה ס"ל להפמ"ג שצריך ג'. אמנם במ"ב לא הזכיר מזה. [136] למרות שכל מעלתו הוא רק מדין פסל, ולא מספיק שבדפנות שבשיעור ז' הדפנות קדמו, עיין בספר הסוכה [מהדורה חדשה ח"א עמוד קל"ט] שהוכיח כן מכמה פוסקים. [137] כ"כ בבכורי יעקב. [138] בחוט שני פ"ג הל"ב כתב שמועיל. ועוד שהרי כל אלו האופנים המוזכרים כאן מוגדרים יותר מחיצה מאשר פי תקרה, ויותר ממחיצת טפח, כי לענין הדין של דפנות קודמות העיקר שהיה לזה של מחיצה שמחמתו יחשב שהסכך מאהיל, וכן הרבה מורים. [139] ובצורת ההגבהה אי"צ להגביה כולו כאחת אלא גם חלקים נפרדים ממנו, אמנם נחלקו רבותינו האם מועיל כשמגביה צד אחד לבד ואח"כ הצד השני או שצריך להגביה כולו בבת אחת. ובשיעור ההגבהה נחלקו רבותינו האם סגי בכל שהוא או שצריך הגבהת טפח ויש המחלקים בין אם מחזירו לאותו מקום ממש או למקום אחר [140] תרכ״ו ס״ב ורמ״א בס״ג מ״ב שם סקט״ו וסקי״ז. - דבר השכיח מאוד ששוכחים לפתוח את הגג ולכן ראוי להשאיר תזכורת בולטת לפתוח את הגג. ומ"מ כתב במט"א שראוי שהגג יהיה פתוח בכניסת החג. [141] דהסרת הגג נחשב כמעשה בסוכה להכשיר, או כי בנין סוכה גמורה נחשב יותר מעשה. [שעה"צ סקי"ז סקכ"ו]. [142] תרל"א ס"א- ס"ג. [143] מ"ב סק"ה. ובמקום שיש שמש חזקה, שהוא על גבול שמצטער, נראה במ"ב שאפילו ראוי לכתחילה לעשות כך. [144] סימן תרל"א ס"א ומ"ב סק"ד. [אמנם יתכן שמדובר רק ברוחב ז' כמבואר בפמ"ג], ובבכור"י כתב שאותו סכך מעטו שבשיעור חמתה מרובה כמאן דליתא וא"א להשתמש בו גם כדופן עקומה ויש שדנו בדבריו. [145] בשפ"א דן בזה, אבל רק באופן שאינו יכול להתקיים כלל ברוח מצויה, וטעמו לפסול הוא מחמת פסול של סוכה שאינה ראויה לז' ולא מצד חיסרון של מתנדנד, וא"כ מדבריו אין ראיה כלל למתנדנד. ולכאורה אם הצד לפסול גם בסכך הוא כי גם הסכך צריך להיות בגדרי מחיצה, א"כ לדעת המ"ב שהגדרת מחיצה היא רק שאינה זזה כלל, לא יתכן שלדעת המ"ב יהיה חיסרון של רוח מצויה בסכך, כי במציאות לא יתכן שהסכך לא ינוע כלל, ועוד שהדין קשירה שלא ינוע נאמר בעושה אילן סוכה ולא הוזכר כלל סכך, אבל לסברת החזו"א שהוא רק חיסרון כאשר מתנדנד במציאות אפשר שה"ה בסכך וצ"ע. [146] דלכתחילה מיהת ודאי מעמיד כזה לא מניחים תרכ"ט ס"ד ברמ"א. [147] סימן תרל"ב מ"ב סק"ג. [148] אפשר לבדוק ע"י מכשיר של בודקי העירוב. [149] סימן תרכ"ו ס"א ביה"ל ד"ה מקרי [150] ובאופן כזה אם הסכך פסול אינו מחלק אותו לגמרי אלא יש איזה חיבור בין הצד הפנימי לחיצון, אם בפנימי לבד יש שיעור סוכה החיצון שאין לו שיעור מצטרף אליו, ואם גם לפנימי אין שיעור אלא יש לו ג' דפנות לחיצון אין, במ"ב נקט לעיקר שהכל מצטרף לא' אמנם הביא שהבכור"י מפקפק בזה עיין סימן תרל"ב ס"ב ומ"ב סקט"ז. [151] עיין סימן תרל"ב ס"ב ומ"ב סקט"ז. [152] והוא באופן שלכל צד יש שיעור סוכה אלא שחסר לו דופן, שבכה"ג כל צד בפנ"ע כשר מדין דופן עקומה, אמנם אפשר שאז יחשבו שתי הצדדים לב' סוכות, ורק ב' בנ"א יוכלו להשתמש בב' צדדיו ולא א' עיין מש"כ בזה השעה"צ סימן תרל"ג סקכ"ג. וע"ע בספר הסוכה ח"ב פסקי הגרש"ז ג' מש"כ לחלק בין האופנים. [153] וזה תלוי מה המרחק מהדופן הנגדי עד לסכך הכשר, וכן האם יש באותו מקום שיעור סוכה. [154] תרל"ב מ"ב סק"ה. ומצד זה שלמרות שהגג עצמו שבתוך הסוכה הוא פחות מג' אבל מאחר ובשיפוע יש רוחב ד' יחשב כנסר רוחב ד' המונח על צידו שגם אם פחות מד' בתוך הסוכה פוסל. ושונה ממש"כ בשעה"צ סימן תרל"ב סקי"א וחזו"א קמ"ד סק"ב כשג' ממנו בפנים ואחד בחוץ כי שם במהותו הוא ד', והנידון הוא ביחס לג' האם מקבל שם נסר ד', אבל מ"מ השיעור בפנים הוא רק ג', אמנם עיין בשע"ת תרכ"ו סק"ו, ובלחם הפנים קל"ד ב' כתב שגם הפנים מאירות חזר בו והכשיר. [155] סימן קמ"ד סק"ד. [156] והא"ר מכשיר דהוא רק חיסרון בשיעור סוכה. ובחזו"א כתב שלא הוכרע להקל. תרל"ב ס"א, מ"ב סק"ח, חזו"א קמ"ד סק"ד. [157] מ"ב סימן תרל"ב סק"ז ביה"ל ד"ה כל, ושעה"צ סקי"א. חזו"א קמ"ד סק"ב. ועיין בהערות הבאות. [158] אמנם יש שכתבו בדעת המ"ב שזה רק אם יש ג"ט בפנים אבל אם יש בפנים פחות מג"ט לא מצטרף עם החלק שמבחוץ, ודבר זה מסתפק בו הריטב"א [עיין בשבה"ל ח"ה ע"ג ו']. ובפמ"ג [אש"א סק"א ד"ה ובאופן] כתב שפחות מג' הוא ספיקא. אבל בחזו"א שם סק"ד כתב שבאופן שמימשך חד דופן שנחשב כפסל [לדבריו שרק בכה"ג נחשב פסל] גם פחות מג' מצטרף ופסול, משא"כ בד' אמיתי בכל מצב פסול. אבל אם מעל הסכך יש גג בולט והוא עצמו אמנם רחב ד', אבל הוא מסכך רק ג' מע"ג הסוכה, הסכך הפסול נחשב הסכך של הסוכה עצמה שתחת הגג העליון הפוסלו, ולא הגג שמעליו, והוא רק ג' וכשר, כ"כ בהליכות שלמה פ"ז הערה 37. [159] אמנם גם המ"ב בעצמו כתב רק אפשר שלא מהני, וכמו שביאר בשעה"צ שהמג"א מסתפק בזה, ועוד כמה פוסקים הובאו למעלה נקטו שמחיצה מהני. [160] וכן מתבאר בקר"נ פ"א ל"ה ז', ועיין בכור"י תרל"ב סק"ג, ותוספת ביכורים, אמנם בבכור"י נראה שצריך מחיצה עד למעלה. ויש אומרים שגם צוה"פ מועיל לחצוץ ולחלק. ובחו"ש מסתפק בזה. ובהליכות שלמה מצדד כן עי"ש. וע"ע במקראי קודש סוכות ח"א י"ב. ובשבה"ל ח"י סימן צ"ט דן האם צריך צוה"פ ע"פ כולו. - ובחו"ש כתב שיעשה את המחיצה לרוחב ז' טפחים וממנו עד לצד השני ישלים בצוה"פ. [161] ויש לעיין האם מותר לעשות כזו מחיצה שתחתוך ותחלק את הסכך הפסול בשבת, כגון שהגיעו אורחים וכדו' ורואה שצריך עוד מקום בסוכה. צדדי הספק אפילו שאסור לעשות מחיצה המתרת בשבת אבל כאן סיבת ההיתר של המחיצה אינה מחמת עשיית הרשות אלא רק בגלל שהמחיצה מפרידה בין שתי חלקי הסכך פסול. [162] יתכן שכל דינו של המ"ב שהחלק שמבחוץ והחלק שבפנים מצטרפים ונחשב לסכך פסול בשיעור ד' ופוסל, הוא רק בדבר שבמהותו הוא אחד, אמרינן שאפילו שרק חלק ממנו בפנים, וגם יש מחיצה המבדלת ביניהם, נחשב שהכל אחד, וגם המעט שבפנים מתייחס בגדלו לפי כולו, אבל שתי חלקים נפרדים שרק צמודים זה לזה, כל שאין כולו בתוך הסוכה, אין לכל חתיכה ממנו מספיק חשיבות להחשב כסכך פסול שיעור ד'. וכן לדעת החולקים על המ"ב וסוברים שכאשר יש מחיצה תחתיו מחלקתו, ורק כשאין מחיצה ביניהם נחשב המעט שבפנים לשיעור ד', עדיין אפשר שזה רק כשהוא אחד וחלקו אפומא דמטללתא, ולא בדברים חלוקים שיש להם רק חיבור הלכתי ודיני שבכה"ג אינם נחשבים כאחד לפסול וצ"ע. - וע"ע בספר הסוכה [מהדו"ח ח"א עמוד ר"ו] האם פוסל גם כשאין דופן נמשכת. [163] ואפילו לדעת המג"א [סימן תרל"ב סק"ג] שאמרינן חבוט רמי להחמיר, ורק חבוט ולבוד לא אמרינן להחמיר, מאחר וצמוד לתקרה אין כלום רק גבוה ממנו ג"ט או נמוך ממנו ג"ט מונח הסכך הפסו לא נאמר חבוט להצמידו לתקרה להחשב אחד, כי חבוט צריך להיות לתוך מקום מסויים ולא לאויר. [164] למרות שסיבת הכשר ישיבה כנגד מקום המשך הדופן הוא רק מדין פסל, מ"מ דין אותו מקום כבתוך הסוכה עצמה שיושבים תחתיו. ומה שיש אחרי הסכך פסול אויר, מאחר והוא אויר העולם אינו מצטרף לפסול. חזו"א סימן קמ"ד סוסק"ו. וכן אם הסכך מרוחק מהדופן הנמשך ג', וגם אין בסכך עצמו באותו מקום שיעור ז', לדעת החזו"א סימן קמ"ד סק"א המקום כשר מדין פסל. ובפשטות כל דבריו אינם אלא אליבא דהתוס', אלא שסיום דבריו שמהשו"ע מוכח שפסק כתוס', וכן הביא ממנו בשונה הלכות להלכה. ובשבה"ל [ח"ה סימן ע"ג] כתב שצ"ע. [165] מקראי קודש סוכה ח"א כ"ג. וכעי"ז יש שדנו על כביסה התלויה ומתנדנדת מעל הסוכה. [166] ואפשר שה"ה דברים מוצקים שיש להם חשיבות עצמית וכבית. [ועיין שבה"ל ח"ד סימן נ"ז]. אם האפשרות היחידה היא לסגור את הגג, יתכן שנכון לסגור ולהשאר לאכול בסוכה מאשר לאכול בבית. אמנם י"א שבירידת גשמים לא שייך דין זה, עיין חכמת שלמה תרל"ט ס"ה ובעוד אחרונים [167] שלחלק מהאחרונים רק כשסמוך ממש אינו נחשב לעומד לעצמו כאילן ובטל. - ועיין במקור חיים סו"ס תרכ"ט האם עדיף שיהיה לו סדין עם ציורים שיניחנו גם לנוי. [168] תר"מ סקכ"ה. [169] תרכ"ט סקנ"ח. [170] הצדדים והאופנים הגורמים להכשיר ולפסול תלוי במטרת הנחתם, וכן באופן החיבור שלהם והשימוש בהם האם יש בהם גזירת בית, וכן גזירת נסר, ויתכן שגם חלוק ושונה אם הקרשים מחוברים או רק מונחים ותפוסים היטב, וכתבנו רק את עיקרי הדינים לדעת את עיקר הדברים, כל זה לענין שהם עצמם יפסלו, אבל אם רוצים לצרפם ולהשתמש בהם כסכך, פרטיו מרובים יותר, וצריך לבררם. [171] דאמנם לבוד להחמיר בצורה של להוסיף דהיינו כשבלי צירוף של הלבוד עצמו אין שיעור לא אמרינן, אבל בלבוד כזה שצריך רק לצרף ולחברם חוששים אפילו להחמיר. תרל"ב מ"ב סק"כ. [172] ובכה"ג צירף השעה"צ שאי"צ להחמיר שלא לישון תחת ג'. [173] תרכ"ו ס"ג ומ"ב סקי"ז - י"ח ושעה"צ סקכ"ו. [174] דכאשר הקרשים עבים יכול להוצר מצב שבניכוי הסכך הכשר שכנגדם כבר אין בסכך הכשר הנשאר שיעור של צילתה מרובה מחמתה, ואז כבר תלוי במחלוקת האם כאשר הסכך הפסול אינו מעורב עם הסכך הכשר פוסל בכה"ג, כמבואר במ"ב סק"ח, ובשעה"צ [סקכ"ה]. ובביה"ל ד"ה מיקרי. - ובכה"ג אפילו בעשה מעשה מבואר בשעה"צ [סקי"ט] שתלוי במחלוקת. - ולשבת תחתם השעה"צ [סק"כ] מיקל גם אי מחמירים בפחות מד"ט. - אמנם אפשר שהשעה"צ מיירי שם רק בהסיר הגג בצירוף החולקים דנחשב מעשה. [175] כמבואר בביה"ל בסימן תרכ"ו ס"א ד"ה מיקרי עירוב שכשר ממ"נ. אמנם במ"ב סק"ח העמיד בזה מחלוקת. ועוד שהחזו"א סימן ק"נ סקי"ד ג"כ מחמיר במונחים וניכרים אם אינם מעורבן עיין שונה הלכות תרכ"ו ס"י. אמנם זה רק אם מצד הקרשים עצמם חמתה מרובה מצילתה, אבל אם נוצר מצב שמחמת כמות הקרשים ורוחבם גם הקשרים מצד עצמם יוצרים מצב של צלתה מרובה מחמתה, לא יועיל להניח סכך כשר עליהם, ואפילו לא לערבם בין הקרשים כמבואר בסק"ב. [176] כמבואר בסימן תרכ"ו סקי"ז, ויש לדון האם צריך להכניס סכך כשר בכל העובי של הסכך פסול כדי לבטל את כל אפשרות הלבוד שביניהם. ולכאורה מוכח בשעה"צ סימן תרכ"ו סקכ"ה שלא צריך. יתירא מכך נראה שם שגם לענין לבטל לבוד נקט המ"ב לעיקר ההלכה שמספיק להניח מעליהם לבטלם ולא צריך עירבם, [למרות שבביה"ל שציין אליו ההיתר הוא ממ"נ, וזה לא שייך במקום שיש לבוד וצ"ע]. אמנם בשבה"ל ח"ג סימן ע"ד כתב כמה צירופים להכשיר בכה"ג. [177] כמבואר במ"ב שחשש לחמד משה שצריך עירוב וכן דעת החזו"א, ודלא כמו שסתם בביה"ל. [178] לכאורה תלוי בגודלם ורוחבם שישנם סורגים כאלו שאם נחשב את הרוחב של כל הסורגים ביחד יש בהם עצמם שיעור רוחב של ד"ט, ובכה"ג פעולת הלבוד הוא רק לקרבם ביחד, שבאופן זה המ"ב חשש יותר ללבוד להחמיר, משא"כ בלבוד להשלים דהיינו באופן שבהם עצמם אין רוחב ד"ט בזה המ"ב לא חשש כלל ללבוד להחמיר. עוד יש לדון בסורג בטן כשממלא אותו בסכך האם צריך לשים סכך גם בחלק של הסורג העולה לכיוון מעלה. [179] אמנם לענין חבלי כביסה כתב הגרשז"א עוד טעם שאינו מצטרף, דמאחר ורוצה בדוקא שיהיו נפרדים אחד מהשני לא אמרינן לבוד. אבל אם יש ביניהם כן מרחק של ג"ט אבל לא ד"ט, גם לדעת הט"ז שמחמיר בזה, כאן אין לחוש, דלהדיא ביאר הט"ז שרק כאשר נעשה לשם סיכוך יש גם למרחק ג"ט חשיבות, אבל לא בכה"ג. ועוד שהמ"ב שנה משנתו שדחו האחרונים את דעת הט"ז, ורק לחומרת הב"ח ללבוד להחמיר כתב לחוש כדי לצאת כל הספיקות, אבל גם להחמיר את הב"ח ועוד שאפילו אי נימא שמחדש יותר שגם לבוד שמקרב ואינו ממלא מ"מ מחשיבו ב' סככים מ"מ עדיין במציאות אינו מסכך כלל כי הוא חמתה מרובה ולמה יפסול, אבל במ"ב סקי"ז ושעה"צ סקכ"ג כן כתב להחמיר גם בזה וצ"ע. ועוד יש לעיין שאם חושש לב"ח האם מ"מ לא חשש למג"א שסובר שהכנסת סכך ביניהם לא מהני, וכדברי הבכור"י, ולכן כשמכניס ביניהם מועיל, וכמש"כ במקום אחר, או שביחס לצאת כל הדעות גם ביניהם לא מהני כמהג"א. [180] דבדעת המ"ב תרכ"ו סקי"ז ושעה"צ סקכ"ג שחשש ללבוד בלאטיש יש לדון האם מחלק בין לבוד למלאות ללקרב, ומ"מ חבלי כביסה קיל טפי וכדלעיל. [181] וגם ישתדל להכניס רק מעט סכך [אפילו רק קנה אחד], דאפשר שאם יהיה בסכך שיעור של ד' על ד' מאחר ואותו סכך שהניח נחשב סכך פסול או בגלל המעמיד [אמנם בפוסקים צידדו שאינו מוכרח כ"כ כי אפשר שלמעמיד צריך סכך פסול בעצם, או כמש"כ הפוסקים שכשמתעסק בהכשירו אין חשש זה] או בגלל שלא עשאה לשם צל, יצא שכרו בהפסדו, ובאופן שהוא שטח גדול באופנים מסויימים יש לחוש לחלק מהפוסקים לסוכה תחת סוכה. וצ"ע. [182] סימן תרכ"ז ס"ד, ומ"ב סקט"ו. הליכות שלמה פ"ז כ"א חוט שני סוכות ר"ג.
