אלול ראשי תיבות אהוב למעלה ונחמד למטה רמז שיש באלול לשוב בתשובה שלמה הן על עבירות שבין אדם למקום והן על עבירות שבין אדם לחבירו, כי מה שחטא אדם לחבירו אין הקב"ה מוחלו על אותה עבירה אלא אם כן מפייס לחבירו וזהו שמתלונן הנביא ואומר: "הן לריב ומצה תצומו", הרי אתם צמים ומתענים על עבירות שבין אדם לחבירו, על ריב ומצה שיש בינכם, ולכן אין צומכם מתקבל עד שתרצו את חבירכם, ולא עוד אלא אם תפייסו חבירכם גם העבירות שבין אדם למקום יתכפרו לכם שכבר אמרו חז"ל: "כל המעביר על מדותיו מעבירים על כל פשעיו וזו מדה כנגד מדה. שאם אנו מתנהגים ברחמים גם הקב"ה מתנהג עמנו ברחמים כי אנו נקראים בנים ונקראים עבדים, ואם אנו מתנהגים ברחמים בין אדם לחברו הרי דומים אנו כאחים, ואז גם הקב"ה מתנהג עמנו כאב. אבל אם אנו נוהגים במדת האכזריות כדרך העבדים שאין מרחמים זה על זה, אז גם הקב"ה אינו מוחל לנו שכבר כתבו הספרים הקדושים, שזה שתשובה מועילה אין זה מצד הדין אל מצד החסד. וכן מה שנקרא יום הכיפורים עצומו של יום הוא ג"כ על פי רחמים, ובזה מתבארים יפה דברי המשנה ביומא: "עבירות שבין אדם למקום יום כיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר עד שירצה את חבירו", דרש ר' אלעזר בן עזריה, "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", עבירות שבין אדם למקום יו"כ מכפר עבירות שבין אדם לחברו אין יו"כ מכפר עד שירצה את חבירו". אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר, "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" ואומר – מקוה ישראל ה' – מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. שאם נטהר עצמנו מכל חטאינו בין אדם לחבירו אז נהיה מטוהרים גם מן העבירות שבין אדם למקום.
מראש חודש אלול ואילך הם ימי הרחמים והסליחות הם ימי רצון, ויש לכל אדם לעורר לבו בתשובה ולעשות לכפר את אשר חטא על הנפש מיום היותו ולמען יזכה בהשפטו כשבת המלך על כסא דין ביום הרת עולם. יש אנשי מעשה נוהגים להתענות ארבעים יום. ומחודש אלול ואילך עולה לחשבון אף הימים המתענים בלא זה כיון שהם ימים קדושים. ויש שנוהגים שבכל חודש אלול אחר המנחה מכריז השמש: "שובו בנים שובבים" ומנהג יפה הוא. כבר ביארנו כי החודש מעותד לתשובה. והירא את דבר ה' יש לו לפשפש במעשיו וישב קודם סעודתו וקודם שינתו ויחשוב עם נפשו למצוא עונו להתחרט ולהתודות עליו ושב ורפא לו ויוסף אומץ בקיום המצות. (מטה אפרים ס' תקפ"א).
דורשי נוטריקון דורשים אלול אני לדודי ודודי לי וצריך להבין מדוע לא אני לאבי ואבי לי. אלא שיש הבדל בין אבא לדוד האבא אף שאוהב את בנו יותר מהדוד, אבל הוא גם מקפיד עליו ולא תמיד מוכן לקבל פניו. אבל הדוד הטוב שבא לבקור לא לעתים קרובות הוא מביא מתנות ומראה חיבה גדולה. על כן חודש אלול שהוא מבחינת הזמן, הקב"ה מראה אלינו קרבה, אף שבזמן אחר לא היינו זוכים לכך וזה הכונה אני לדודי, כי במשך כל השנה אנו כבנים שלא תמיד מראים לנו פנים צהובות משא"כ באלול הוא כדודינו המראה לנו חיבתו, ששערי תשובה פתוחים. אבל אנו מצד עצמינו צריכים לראות עצמינו כבנים חביבים ובפרט בתקופת אלול שישנה יותר הארת פנים אנו צריכים להרגיש רוממות וחשיבות ולהזהר במעשינו כי כיצד נבוא אל המלך בימים הנוראים. דודי מפרש המצודות ציון. בשיר השירים אהובי ושמעתי ביאור כי דודי הוא מלשון ידידות.
דברים כ"א י"ג "וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואח"כ תבוא אליה וגו'' וכתב בעל הטורים, למה לא נאמר חודש ימים לומר לך מה הירח אורו פגום כנגד אור השמש אף גויה מאוסה היא כנגד בת ישראל. ובזוהר כתב ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זהו חודש אלול, וביאר האר"י ז"ל את אביה זה הקב"ה ואת אמה כנסת ישראל. ונראה הכונה את מה שחטאה כנסת ישראל כנגד הקב"ה ואת מה שחטאה נגד ישראל בין אדם לחבירו או מה שהזיק לכלל בעבירותיו, ונראה כדברי הזוהר שהרי הקדמונים פירשו את פ' כי תצא על מלחמת היצר א"כ מתאים ההמשך ובכתה את אביה שהכונה לחודש אלול חודש התשובה שיש להלחם במיוחד נגד יצה"ר. ושואלים מדוע נאמר ירח ימים ולא חודש ימים ונראה לבאר שהרי ביאור המלה חודש מלשון התחדשות שהירח מתחדש, ונראה לבאר כי יהודי תמיד יש לו התחדשות מצבים של עליה או ירידה לצורך עליה מה שאין כן הגוי תמיד פגום כמש"כ הבעל הטורים שהבאנו. ובאבן עזרא כתב ונקרא החודש ירח כי עיקרו הירח. וא"כ אצל גוי שאין לו התחדשות לא שייך לומר חודש אלא ירח שהוא עיקרו.
ישנם שני מיני סוחרים יש סוחר אשר מתעסק במסחר כי אין לו מה לעשות ואינו רוצה ללכת בטל לכן עוסק במסחר אף שפרנסתו מצויה, ויש סוחר אשר אין לו פרנסה לכן עוסק במסחר, כי צריך לפרנס את בני ביתו, החילוק בין שני הסוחרים הוא כך כי הסוחר אשר עוסק במסחר לא לשם פרנסה אלא כדי להיות עסוק, אם יזדמן לו דבר טוב יותר להוציא זמנו בעונג יותר לא יבטל על ביטול העסק, לא כן האיש אשר העסק אצלו הוא כדי לפרס בני ביתו, אותו האיש לא יעזוב העסק בשביל תענוג הזמן. כן הדבר אצל הקדמונים היה ההשתדלות בחודש אלול בתשובה ומע"ט סיבה להצלחת השנה, על כן באלול היה מלא בית הכנסת וראו את גודל ההשתדלות, אבל עתה שההשתדלות בחודש אלול בתשובה ומעשים טובים ברפיון, כאותו סוחר הצריך למלאות זמנו, לכן כשיזדמן לו לעסוק בעניני העולם הזה אשר החוש מוחש בזה, יתבטל מהעסק של ראש השנה אשר אינו בשכל. אבל לא כן צריך להיות כי יש לנו לדעת באמת כי כל פרטי השנה נכתבים בראש השנה, ובאמת על פי השכל היה צריך האדם להיות במרירות רבה מפחד יום הדין, כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפניו ית', אך באמת גם דרך זו אינה טובה כי באמת לא בזה בחר הוא ית', כי מה בצע אם ילך במרה שחורה מבולבל ולא ידע מה לעשות אדרבה, יהא זך השכל להתבונן היטב על מעשיו, לדוגמא, חלילה אם בעת שריפה יהיה אדם מבולבל, מה יתפוש? כלים שבורים ?הוא יתיגע בזה ולא יציל כלום, אלא צריך להיות אך זך השכל ולהתבונן איך לעשות ובהצלחה ומעתה נתבונן אנו מה לעשות. (כתבי הסבא מקלם)
רבים וכן שלמים נוהגים שמקבלים עליהם מראש חודש אלול שלא ידברו שום שיחת חולין, ואשרי חלקם כי אין כל דבר בעולם לטהרת הנפש כמו בלימת פה משיחה בטלה, גם הוא תועלת גדולה מאד מאד לכוונת התפילה שאין מבלבלין אותו מחשבות זרות, צא ולמד גודל מעלת הבולם פיו משיחה בטלה, ממה שאמר האריז"ל וז"ל: מי ששומר עצמו בשתיקה מ' יום רצופים, בודאי ישיג רוח הקודש בלי ספק עכ"ל, ועל זה ידוה לב כל הדוים ודי בזה, גם יזהר האדם שלא יקפיד בביתו על שום דבר שאינו נוגע ליראת ה' בין קטן בין גדול.
(יסוד ושורש העבודה)
אחינו בני ישראל הזהרו בתשובה באלו הימים המסוגלים לתשובה, אף כי בכל יום ויום יוצאת בת קול ואומרת שובו בנים שובבים אך באלו הימים, הימים עצמם שואגים כאריה לאדם שישוב בתשובה שלימה כראוי, וע"ז נאמר "אריה שאג מי לא ירא" אריה ר"ת אלול ראש השנה יום הכפורים, אחרי ד' ילכו כאריה ישאג. (הושע י"א).
אף שבתורה לא מצינו רק על ראש השנה, אך משה רבינו ע"ה פעל זאת ועשה מהימים אלו ימי רחמים וסליחה. כאשר עלה פעם שלישית למרום לצורך לוחות שניות ונרצה להם בזה המ' השלישי, כי בא' באלול עלה למרום וע"ז נאמר בזוהר הקדוש – "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים", אביה זה הקב"ה ואמה היא כנסת ישראל ירח ימים זה חודש, על כן התחזקו והתאמצו בזה החודש, כי יותר ממה שיש עונש להאדם על עבירות שבידו יותר מזה יש לו מה שלא עשה תשובה, על כן אחינו בני ישראל הזהרו מאד בתשובה ועיקר לבל יאמר בדעתו יש עוד זמן לשוב.
(בעל החידושי הרי"ם)
הנה לפנינו דבר מפליא אנשים עובדים באדישות ובקור רוח את הימים הנוראים ימי הדין והמשפט. ולביאור תופעה זאת המשיל אחד מחכמי המוסר, משל לקבוצת אנשים שתעו ביער מקום חיות טורפות ובקשו למצוא מקום מסתור לנפשם, לפתע נשמעה בקרבתם שאגת – ארי. בני החבורה החוירו כסיד ואימת מות נפלה עליהם. בתוך כך הבחינו באחד מבני החבורה שנשאר שליו כבתחילה שאלוהו – האם אינך ירא מן הארי? – "ירא אני כמותכם" השיב הלה – אלא שחרש אנכי ולא שמעתי שאגתו...
"אריה שאג מי לא ירא" דורשי רשומות דרשו ר"ת אלול וראש השנה יום הכיפורים, הושענא רבא. הלא המה ימי הדין והרחמים, ואדם שחושיו הרוחניים בריאים ירא בם. אלא שחומר האדם אוטם אזניו משמוע."כל העושה עבירה ומתבייש בה מוחלין לו כל עונתיו" (ברכות י"ב).
הסבה לכך היא, כי הבושה גורמת שתשפך דמו בקרבו, וכמותה היא חשובה עד שכל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים, דחזינן דאזיל סומקיא ואתי חיורא – וכן זה שנתביש נחשב לו כאילו נהרג ולכן מועלת לו כפרה, כי מיתה מכפרת על הכל אמנם האמור הוא אם שב בתשובה שלמה בוידוי חרטה, ועזיבת חטא, כי אפילו המיתה עצמה מכפרת רק אם מתוך תשובה.
(בן יהוידע)
צריך להבין מדוע אפי' שאנו קרובים ליום המשפט לא מרגישים פחד מיום הדין, הלא בדורות שעברו הרגישו ברחוב את האלול, ואמר הרב שטינמן זצ"ל כי סיבת הדבר היא הגשמיות הרבה בה אנו נמצאים, מלפנים היתה עניות גדולה ואדם היה יותר חושב על הבורא.
ונראה לי עוד כי אמצעי התקשורת היום לא נותנת לאדם זמן לחשוב על עצמו, אדם יושב בביתו ויש לו את הרדיו והטלפון והעיתונות והוא נקשר למרחקים אבל על עצמו לא חושב, כשם שאומרים אדם יכול להמליך את הקב"ה על כל העולם ולשכוח להמליך על עצמו, האדם צריך לקבוע לו זמן להיות עם עצמו ללמוד מוסר, ולעשות חשבון נפש מה צריך לתקן. כדי לעורר הלבבות נקרא בספר לקח טוב עמוד קו את ההזמנה למשפט.
בפרשת כי תצא כתוב "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו", מבאר החת"ס כי מדובר במלחמת היצר, כמש"כ בפרקי אבות אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי. כי תצא למלחמה על אויבך אם תעשה השתדלות אז ונתנו ה' בידך. כי יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול, ואם לא עכשיו אימתי אסור לדחות, בפרט לפני המשפט צריך להזדרז לקחת סניגורים טובים תורה ומצוות, ושבית שביו תלמד מהיצה"ר כמו שהוא מתנהג איננו בא בבת אחת אלא לאט לאט עד שמוריד את האדם לגמרי מדרך התורה כך תעשה לצד הטוב. עוד מבאר ושבית שביו תחזיר את השבי שלו אלו ניצוצות הקדושה שנפלו בטומאה, תחזירם בחזרה.
בהמשך נאמר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. ובזוהר דא חודש אלול, הביאור כותב האר"י ז"ל את אביה זה הקב"ה ואמה כנסת ישראל, נראה הביאור מה שחטאה כנגד הקב"ה ומה שחטאה כנגד כנסת ישראל בין אדם לחבירו וכן בעבירות שהזיקו לכלל. והדברים מתאימים לתחלת הפרשה כי תצא למלחמה המדברת במלחמת היצר א"כ מתאימים הדברים לחודש אלול, מדוע נאמר ירח ולא חודש וכתב הבעל הטורים לומר לך מה הירח אורו פגום כנגד אור השמש אף גויה מאוסה כנגד בת ישראל, ועפ"ז נראה לבאר כיון שהירח הכונה לחודש אלול לכן כתוב ירח לרמוז שאדם צריך לתקן פגמיו.
