הטור אור"ח תקפ"א, ורוחצין ומסתפרין עפ"י המדרש אמר רבי סימון כתיב (דברים ד' ז') כי מי גוי גדול וכו', רבי חנינא ורבי יהושע אומרים איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלקיה פירוש מנהגיו ודיניו, שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך צפורניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינם כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהן ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס, וידועה השאלה מה הבטחון שיעשה להם נס, וכן הרי נוהגין להתענות בערב ר"ה, ואומרים בשם הסבא מקלם, דבאופן כללי אנו בטוחים שנצא זכאי, כלומר כלל ישראל בטוח, אבל כל יחיד ויחיד צריך להתענות מאימת יום הדין, וביאר בלב אליהו (ח"ג עמ' שלט') כי הכלל הכונה כגון אם ירדו גשמים או לא ירדו גשמים, אם יהיה חום גדול אור קור, זה נוגע לכלל אבל אם יוזק פלוני מהגשמים או אם ימות בצמא מחוסר גשמים זהו פרט ועפ"ז כתב שכל אדם פרטי אם הוא דואג לציבור, הוא נידון ככלל, א"כ לפ"ז אם אנחנו נשתדל פה בביה"מ כל אחד כקשור לכלל יהיה לנו דין של כלל.
ולמעשה דבריו של הסבא מקלם מפורשים במדרש כי הרי הפסוק, כי מי גוי גדול נאמר על הציבור, בכל קראנו אליו, וכמו שהגמ' אומרת (יבמות מח). וכן משמע הלשון שהתחיל בלשון יחיד אדם שיש לו דין לובש שחורים וכו' אבל ישראל אינם כן לובשים לבנים וכו' הרי שהמשיך בישראל בל' רבים.
ונראה לומר עוד כי כיון שר"ה הוא יום שאנו ממליכים את הקב"ה למלך עלינו א"כ זה מחייב שמחה, כמו שתוקעים בשופר ואחד הטעמים כי זה יום המלכת הקב"ה עלינו, העיקר צריך להיות שתמליכוני עליכם, אדם יכול לחשוב על המלכת ה' על כל העולם חוץ מעל עצמו.
