שמעתי משל שאמר הרב מבריסק ברוסיה היה מקום בו הבריחו הסוחרים סחורה מעבר לגבול, ועשו בזה רווחים גדולים היות ובצד השני של הגבול לא היה את הסחורה הזו, אולם, מי שנתפס נדון למוות. כאשר הסוחר היה שוכר עגלון להבריח סחורה, בתחילה כבר הסוחר חש בפחד ולבו הלם בקרבו, לעומת זאת העגלון חש בפחד רק בקרבתו לגבול, שנים לא חשו בפחד כלל, הלא המה הסוסים. כן הנמשל, בהגיע חודש אלול היראי שמים הגדולים כבר חשים בפחד אימת הדין אבל פשוטי העם חשים בפחד בער"ה, אבל ישנם כאלה שכבהמות נדמו ועוברים את הימים הנוראים כסוסים.
פעולת ראש השנה
כאשר הייתי בטל ילדותי שמעתי מאבי זצ"ל, כי כאשר נרצה להתבונן להבין את פעולת ראש השנה ומשפטו, עליונ להתבונן על העבר, אל כל המקרים של שנה שעברה, כמה יסורין ירדו לעולם, ואז נבין, הן כל זה פעולת ראש השנה שעבר, ונוכל להשיג איך וכמה עלינו לפחד מיום הדין אשר לפנינו, בשנה זו עמדו לפני הדברים כמו חי, ויום ולילה ראוה אני לפני עיני את התמונה איך עמד אז מהשולחן ואמר לי, "בני עודך צעיר לימים טמון הדברים האלה אל תוך לבך, יגיעו ימים אשר תבין להוקיר את הדברים הללו כי בדרך זה תבין לדעת מהו ראש השנה" בשנה זו אין הפתגם הנ"ל יוצא ממחשבתי מה עבר עלינו בשנה זו? מה נהיה לעם ישראל כולו במשך השנה! (מכתב מאליהו ח"ג)
הפחד הגדול שצריך להיות על האדם מהגזר דין של ראש השנה – שחלילה ישאר שנה נוספת בטבעו פראי. (בשם רבי ישראל מסלנט)
"צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים" וזה ע"י שמשנים טבעם – זהו ההתהפכות של דין לרחמים. (רבי שמחה זיסל זיו)
מלכויות זכרונות ושופרות
אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות, מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר (ראש השנה טז.) צריך להבין הטובה באמירת מלכויות, כי בזכרונות מפורש הטובה אבל מה הוא הטובה במלכויות אכן אף שנדמה להאדם שעול מלכות שמים הוא שיעבוד שבעולם, כמו שאיתא בגמרא (סוטה ה.) כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שבמקום שהשם יתברך שוכן שם לא יקרב שום רע וזה הוא הגמול והטובה כשהאדם ימליך עליו את השם יתברך הוא בן חורין גמור, וזה מיעץ השי"ת לישראל שבימי ראש השנה יהיה רגיל על שפתם תיבת מלך, והיא סגולה להנצל מכל רע כשלא ימוש מפיו שהשם יתברך הוא מלכו. (מי השלוח, ר"ה)
מלכויות זכרונות, כי בשום אדם אל לבו לזכור התורה והי"ג עיקרים שלא ישכח ממנו ולא יסיח דעתו מהם, ובאתערותא דלתתא אנחנו נהיה נזכרים לפניו לטובה כמו שאנחנו אומרים בתפילותינו, וזהו שאמרו (ראש השנה ט"ז) אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם ויקיימו בודאי המצוה – זכרו תורת משה – וכל הקדושה יהיה חקוקים בלבנו ולא נסיח דעתינו מעול מלכות שמים. כמו כן יהיה זכרונינו לטובה לפניו יתברך תמיד ויהיה מקויים בנו זה שאומרים, העליון ועינו אל יראיו. ואם חלילה וכו' נאמר, המעלים עין מסוררים חס ושלום, וזהו שאמרו כדי שיעלה זכרונכם לטובה שהזכרון שלנו שאנחנו זוכרים תמיד עול מלכות כראוי יעלה למעלה מעלה לטובה. (רמתים צופים)
עקידת יצחק
"ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך" (מוסף ר"ה זכרונות) הבית הלוי פר' וירא אומר שהנסיון של אברהם היה גדול משל יצחק.
תקיעת שופר הוא מעשה של המלכת הקב"ה, והמלכת הקב"ה פירושה להמליך את הקב"ה על כל אברינו וחושינו ראיה שמיעה מחשבה וכו' לכבוש אותם כפקודתו (לשון הסבא מקלם בכתביו).
ויש בכך בחינה מסוימת של עקידה, שהרי במעשה ההמלכה אנו עוקדים את כל רצונותינו האישיים ומשעבדים עצמינו לחלוטין לד'.
הבית הלוי יסד שאנחנו זכאים לרחמים בזכות אבות, רק באותם דברים שאנו הולכים בדרך של האבות (פר' וירא).
לכן אנו תוקעים בשופר של איל וממליכים את הקב"ה עלינו להראות שאנו עוקדים את רצונותינו מפני רצונותיו כפי שעשו אברהם ויצחק.
כל ישראל ערבין זה לזה
אתם נצבים היום במדרש (הובא בשער בת רבים) בר"ה ויליף בגז"ש, וכן איתא בזוה"ק ריש פ' בא משום דהוקשה לחז"ל מ"ש היום והלא תמיד אנו עומדים לפני ה' ומושגחים מאתו בכל רגע בלי הפסק וז"ש היינו ר"ה.
אך קשה שלא מצאו כאן איזה דבר מענין ר"ה, והענין הוא דהנה עוד קשה כיון שאמר כולכם למה פירשו אח"כ ראשיכם שבטיכם.
באור"ח הק' כתב צריך לדעת טעם הברית הזה הלא לעיל אמר אלה דברי הברית. וכתב ונראה כי כונת משה בברית זאת להכניסם בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חבירו לבל יעבור פי ה', ויהיו נתפסים זה בעד זה, והעד הנאמן מה שאמר הנסתרות לד' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו, הרי שעל הערבות מדבר הכתוב ואין זה הברית שאמר בסוף כי תבוא, כי אותו הברית הוא על עצמן וזה שיתחייב כל אחד על אחיו כפי היכולת שביד כל אחד, והוא מה שפרט הכתוב כאן ואמר ראשיכם שכל אחד יתחייב כפי מה שבידו, ראשיכם, שבטיכם וכו' עי"ש. ולפ"ז אם כולם יהיו ערבים זל"ז הדבר יביא לשלום ואחדות ועי"ז נזכה בדין.
ונראה עוד דמה שנאמר מחוטב עציך עד שואב מימיך הכוה חוטב עציך אלו התמכין דאורייתא העץ החיים למחזיקים בה, ושואב מימיך אלו הלומדי תורה אין מים אלא תורה, ושואבי המים לומדי תורה הם ולכולם יש עריבות זה לזה בתפקידם.
נאמר במס' ר"ה טז: ואמר ר' יצחק, כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה שנאמר מראשית השנה מרשית כתיב. ועד אחרית סופה שיש לה אחרית, ופרש"י שרשה בתחילתה שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר "תחנונים ידבר רש" (משלי י"ח).
ביאור הדבר שהאדם יבין ויבהיר לעצמו בר"ה שכל צרכיו בשנה החדשה מדי יום ביומו, נגזרים עליו ביום זה, כלומר כרגע אין לי כלום, וצריך הכל לקבל מחדש, אפילו שיש לו פרנסה קבועה, והון רב, עליו לדעת שהכל ברצון השי"ת, ויכול לאבד הכל ברגע (ר.ח.פ) עי"ש.
בזמנינו אנו שמעצמה כארה"ב יכולה לקבל מפלה כזו [א.ה. הדברים נכתבו אחרי האסון במגדלי התאומים שהתרחשו סמוך לר"ה בכ"ג אלול ה'תשס"א] לא קשה להרגיש שאנו תלויים ברצון השי"ת שבן רגע יכולים להפיל מגדלים איתנים, ובעלי עסקים מקפחים חייהם ופרנסתם.
בר"ה עיקר מצות היום מלכויות כדי שתמליכוני עליכם המלכת ה' עלינו בזמנים אלו קלה יותר כי אף העשיר והבריא יודע כמה הצרות תוכפות אותנו ואיננו חושב על כוחי ועוצם ידי, רק אם מתבונן קצת בתקופה קשה זו.
א"ר אבהו למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור להם עקדת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני (ר"ה ט"ז), עיין ילק"ש ותנחומא פר' וירא.
ימים נוראים
כתב הטור: נוהגין באשכנז להתענות כולם בערב ראש השנה וסמך לזה ממדרש ר' תנחומא. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' שואל המדרש וכי ראשון הוא? הרי סוכות בט"ו הוא, אלא ראשון לחשבון עונות, משל למדינה שחיבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחילים שלו לגבותה כשנתקרב אליה בי' פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראות ואמרו לו: אין לנו מה ליתן לך. הניח להם שליש, כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני, כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל. כך – המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עוונות כל השנה, ערב ראש השנה הגדולים מתענים ומוותר להם שליש עוונותיהם, ב-י' ימים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים, ביום הכיפורים הכל מתענין ומוותר להם הכל. במוצאי יום הכיפורים עוסקין במצות סוכה ולולב ואין עושין עוונות, לכך קורא יו"ט ראשון, ראשון לחשבון עוונות. ורוחצין ומסתפרין על פי המדרש, א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול וגומר רב חנינא ור' יהושע אומרין: איזו אומה כאומר זו שיודעת אופיה של אלהיה. פי' מנהגיו ודיניו שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף בשחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינם כן: לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפורניהם ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס, לפיכך נוהגין לספר ולכבס בערב ראש השנה, ולהרבות מנות בראש השנה ומכאן תשובה למתענין בראש השנה.
