הלכות תשעת הימים
ההלכות נמסרו באדיבות מכון "איש יהודי" להוצאת פסקי הגאון רבי מרדכי צבי ברנשטיין שליט"א
לתגובות ושאלות בתוכן ההלכות ניתן לפנות אל הרב: פישל 17/12 י-ם פ"פ 053-312-3540 פקס 02-5819199
משנכנס אב ממעטים בשמחה
ועל כן בימים שמראש חודש ועד תשעה באב נוהגים איסור בכמה דברים שיש בהם משום שמחה
וכן יש מנהגי אבלות כמו שנוהגים על פטירת בן משפחה רח"ל
וכן מניעה מבשר ויין להרגיש את החסר בעבודת בית המקדש
בנייה ושיפוץ
א. שיפוץ שצריך להרווחה אין לעשות בימים אלו (ש”ע תקנא ב, מ”א ז). כשיש קושי של צפיפות ומצוקת דיור אין צורך להמנע מלהרחיב את הדירה (לבושי מרדכי או”ח מד”ק קא), ומכל מקום אין מתחילים בימים אלו.
ב. בנייה רגילה, וכן הבונה כדי להשכיר, אינו צריך לעצור כלל בימים אלו (מ”ב יג).
ג. בנין בית הכנסת מותר בכל אופן דהוי מצווה דרבים (מ”ב יב).
ד. יש להמנע מסיוד ותאורה באופן מיוחד ומפואר. אבל סיוד רגיל ותאורה רגילה מותר (מלשון הש”ע ונו”כ, מבית לוי).
ה. בנייה רגילה או שיפוץ שהגיעו לשלבים האחרונים בימים אלו, מותר לערוך את הסיוד הנצרך גם באופן מיוחד. אך אם כבר סייד את המינימום הנצרך ובא להוסיף סיוד נוסף מפואר או ציורים - יש לדחות לאחר תשעה באב. ואם ייגרם לו הפסד [במה שיצטרך לטפל בזה פעמיים] - יש להקל (עי’ ט”ז ב ומ”ב ז).
ו. והוא הדין בתאורה, שאם התאורה הבסיסית בסיום הבנייה היא מפוארת במקום פשוטה - מותר. אך אם התאורה הרגילה כבר הותקנה, ובא להוסיף תאורה נוספת מיוחדת - יש לדחות לאחר ת”ב. ואם ייגרם הפסד בכך שמחלק את עבודת התאורה לשניים, יש להקל.
ז. להכנס לדירה חדשה - גם בתשעת הימים - מותר, שאין זה בכלל בנין של שמחה (מק”ח לחו״י, לבושי מרדכי א קא). ומקובל להמנע מראש חודש אב משום סימן טוב (וגם סעודת חנוכת הבית ידחו לאחר ת”ב. יעוש”ד).
ח. אין נוטעים אילנות או שותלים פרחים בגינת נוי (מבית לוי, ש״ע ב). אבל מותר לטפל בגינת נוי קיימת כגון ניכוש וגיזום (פס”ת תקנא י). ובשנת השמיטה רק מניעת נזק.
קנייה
א. טוב להחמיר ולהימנע מכל קניה של שמחה, כגון רכישת דירה, רכב, בגדי חתונה וטבעת נישואין או כלי כסף וכדומה, וכן אביזרים לקישוט ועיצוב הבית (מ”ב תקנא יא, שה”צ יג).
ב. כשיש הפסד במה שימתין לאחר ת”ב - אין צורך להמנע גם בימים אלו (עי‘ מ”ב יא, שה״צ יב).
ג. לצורך נישואין שיהיו אחר תשעה באב - מותר. מותר לקנות ריהוט ומכשירי חשמל לשימוש פשוט, וכ״ש כלים שהעדרם מסב צער או סבל כגון מכונת כביסה או מזגן וכדו’ (ויברך דוד שו”ת סימן סט).
ד. רהיטי בית חשובים כגון ארונות מטבח, (גם אם אינם בגדר הנ”ל דסעיף הקודם), במקום הצורך מותר לבצע הזמנה ורכישה אם יגיעו לביתו אחר תשעה באב (הל”ש יד כב).
ה. אין לקנות בגדים או נעליים אפילו כשבדעתו ללבשם אחר ת”ב (רמ”א ז מ”ב מט). במקום הפסד מותר (מ”ב יא).
ו. כשאין לו נעלי גומי או בד לצורך תשעה באב, מותר לקנותן בימים אלו ולהשתמש בהן בתשעה באב (כה”ח תקנא צו, אג”מ ג פ). ויש אומרים שלכתחילה יש להעדיף לחדשם ביום כפור (הלק”ט ב קלט).
תפירה
א. אין תופרים או סורגים בימים אלו בגדים חדשים, אפילו גרביים (ש"ע תקנא ח בשם ירושלמי לענין תחילת אריגת בגד, ואסמכוה משום ביטול אבן שתיה, מ״ב מו).
ב. תפירת כפתור וכן תיקון קרע או מכפלת אינם בכלל האיסור (כה״ח תקנא קז) אמנם אסור לסיים תיקונים בבגד חדש המכשירים אותו ללבישה, וכגון קונה חליפה חדשה ועדיין נשארה התאמת המכפלת (לשון ש״ע ז).
ג. גם רקמה ואריגה בכלל האיסור (ש״ע ח).
ד. בקייטנות התירו גדולי הפוסקים לרקום כדי שלא יבואו לבטלה ושעמום (הלי״ש יד כג והע' לב, מבית לוי פז יב).
ה. נישואין שיתקיימו אחר תשעה באב והזמן דחוק - מותר לתפור או לקנות בגדים עבור החתן והכלה (עי׳ מ״א ח ומ״ב מו). ובמקום צורך מקילים גם עבור בני המשפחה (עי׳ מ״ב יד).
ו. התופר לאחרים, או עובד במתפרה - מותרים לעשות כן גם בשכר וגם אחר ר״ח (עד שבוע שחל בו תשעה באב. ובשנה שת״ב בשבת ונדחה - מותר כל השבוע עד שבת ת"ב), אך מזמיני הביגוד לא יזמינו רק עד ר”ח (רמ"א ז מ"ב נא, בה"ל ונהגו, פמ״ג א"א כה. ומ״מ העובדים אינם צריכים לחקור מתי נעשתה ההזמנה, אלא יעשו מלאכתם לפרנסתם כרגיל) .
ז. כשאין לו ציצית - מותר להשחיל ציצית בטלית (עי' רמ״א ז, בצל החכמה ד קנב).
בשר ויין
א. מר״ח עד התענית נוהגים שלא לאכול בשר, גם לא בשר עוף. ואפילו תבשיל שהתבשל עם בשר (ש״ע תקנא י, מ”א ומ”ב נח, סג). כשאין בזה טעם בשר, מותר (שעה״צ סח).
ב. גם בראש חודש אין אוכלים בשר, וגם אם נוהג לאכול בשר בכל ראש חודש (רס״א ומ"ב ע).
ג. לחולה מותר לאכול בשר (רמ״א ט), וכן ליולדת. אך אם אין קושי נכון להימנע מכך החל מיום ז, באב, כי באותו היום נכנסו נכרים להיכל (מ״א תקנד מ).
ד. מפרישים קטן בריא מבשר ויין גם כשעדיין לא הגיע לחינוך (מ"ב ע).
ה. מי שאינו חולה, אך צריך לאכול בשר מטעמי בריאות, יעדיף בשר עוף אם אפשר (מ״א כח, מ״ב סד).
ו. נוהגים שלא לשתות יין או מיץ ענבים (ש״ע ט י). משקאות אלכוהוליים אחרים אינם בכלל האיסור (רמ״א יא ושע״ת).
ז. יש להמנע גם מתבשיל או עוגה שהכניסו שם יין להשביח הטעם ועדיין מרגישים טעם יין (שע”ת רמ״ב סג).
ח. כוס ברכת המזון נותנים לילד לשתות, ואם אין שם ילד יברכו ברכת המזון ללא כוס (רמ”א י, ס״א לב).
ט. כוס של הבדלה, אם יש קטן שהגיע לחינוך ושומע עתה הבדלה - נותנים לו לשתות, וישתה רוב רביעית. ואם אין קטן, ישתה בעצמו (רס״א י, וע״פ שעה״ר רצה ד).
י. מנהג קארלין ועוד קהילות שהמבדיל שותה בעצמו, ואין מהדר אחר תינוק.
יא. בסעודת מצווה, כגון ברית מילה ופדיון הבן, מותר בבשר ויין כל מי שנוטל חלק במצווה (בעל הברית, מוהל, סנדק, קוואטר והדומה), וכן קרובי משפחתו של בעל הברית מדרגה ראשונה. בנוסף, מותר להזמין עוד מחבריו ורעיו הקרובים, שהיה מזמין אותם גם לסעודה אחרת, ומותרים גם הם בבשר ויין (רמ”א י, מ”א לה, ט”ז יב).
יב. מה שנוטלים מהסעודה הביתה או שיירי הסעודה, אין היתר באכילת בשר ויין (מ״ב עה).
יג. בשבוע שחל בו ת״ב, מותרים לאכול בשר כל מי שנוטל חלק במצווה (בעל ברית מוהל וסנדק קוואטר והדומה), וכן קרובי משפחתו של בעל הברית מדרגה ראשונה. בנוסף מותר להזמין עוד עשרה מחבריו ורעיו הקרובים שהיה מזמין אותם גם לסעודה אחרת, ומותרים גם הם בבשר ויין. אך שאר ידידים הבאים לסעודה אינם רשאים לאכול בשר (רמ"א ומ"ב).
יד. סיום מסכת נחשב סעודת מצווה. וכאמור, מותרים עוד ידידים לבא לסעודה, גם אלו שלא למדו, אם היו באים גם בזמן אחר. ושבוע שחל בו ת"ב רק המסיימים וקרוביהם ועוד עשרה ידידים (סעיף י, מ”ב עג).
טו. בירושלים יש מדקדקים לא לאכול בשר משום סיום, שזה היכל מלך - מקום החורבן (הרה״ק רדצ”ש מלעלוב זיע”א).
טז. יש שנהגו לתכנן סיומים לימים אלו (כה”ח תקנא קסא, שערי הלכה ומנהג, מנהג ישראל תורה). וי״א שלא ימהר לימודו או יאחר בשביל לעשות סעודת סיום (א”ר ומ”ב שם). ויש שנהגו שלא לתכנן סיום מיום שבעה באב (מנהג הרה”ק בעל ‘בית אהרן’ מקארלין זיע”א - מט”א גליון קפה).
יז. בהכנת מאכלי השבת הבשריים מותר לטעום מהמאכל כדי לחוש אם הוא מוטעם (מקו”ח לחו”י).
יח. אך אין לאכול ממאכלי השבת בערב שבת, גם כשזה נחשב ‘טועמיה’ (מבית לוי).
ערב תשעה באב
א. לכתחילה ימהרו לסיים סעודת המצווה קודם חצות (רמ״א תקנא י).
ב. לא יטייל ערב בתשעה באב [אחר חצות] (רמ״א תקנג ב).
ג. נהגו שלא ללמוד אחר חצות רק בדברים המותרים בתשעה באב. והמקל, יש לו על מי לסמוך. (רמ"א ומ"ב שם ח. ויעויין בבה"ל ממאמ"ר, שבשונה מתשעה באב עצמו שאיסור לימוד התורה הוא מהתלמוד, הרי מניעה מלימוד בערב תשעה באב אינו מוזכר בתלמוד ופוסקים, וסובר המאמ"ר שאם ימעט מתלמוד תורה בגלל זה - יכול להמשיך בלימודו הרגיל, וכן נהג, ומי שמרגיש שגם אם ילמד רק בדברים המותרים, ואעפ"כ לא ימעט - קדוש ייאמר לו).
ד. בסעודה הקודמת לסעודה המפסקת - יכול לאכול כאוות נפשו. וראוי שאכן יאכל אז כפי צרכו כדי שלא יינזק מהתענית. אמנם לא ישביע עצמו יותר מדאי, כדי שסעודה המפסקת תחשב כסעודה, ולא כאכילה ארעית.
ה. והמונע עצמו מתענוגות גם בסעודה שלפני הסעודה המפסקת, קדוש ייאמר לו (רמ״א ט).
ו. בסעודה המפסקת, לא יאכל שני תבשילים. צלי דינו כתבשיל (ש״ע ורמ״א תקנב א ג). כבוש אינו כמבושל לענין זה (והנאמר בשע"ת בשם שכנה"ג למנוע מקישואים כבושים במלח, הוא משום מיעוט בהנאה. שבט הקהתי א קעז). וכן אפוי אינו כמבושל (א"א בוטשאטש).
ז. המבושל בעירוי מים רותחים, אינו נחשב כמבושל (א״א בוטשאטש). ומה״ט מותר תה וקפה בסעודה זו (שערים המצוינים בהלכה קכג ג).
ח. מאכלי חלב המפוסטרים, כגון לבן ואשד, אינם נחשבים כמבושלים (כה״ח יג בשם בא״ח).
ט. מין אחד בשתי קדירות, אם דומים במהותם - נחשבים תבשיל אחד, ואם אחד יותר סמיך או שינוי אחר - נחשב שני תבשילים (מ״ב ח).
י. מאכל שבדרך כלל נעשה משני מינים יחד, כגון ביצים ובצל או ביצים עם עגבנייה (שקשוקה), נחשבים תבשיל אחד (ש"ע ג ובה"ל ד"ה וכן יש להחמיר). אך כשאין דרכם להתבשל יחד, וכגון אטריות עם תפוחי אדמה, גם אם בישלם יחד נחשב שנים (בה"ל ד"ה שנותנים עליהם).
יא. פירות וירקות חיים, מותר לאכול גם כמה מינים (ש״ע ד). בכלל זה: סלט ירקות חיים, וכל תערובת הנעשית ממינים שאינם מבושלים.
יב. דגים, נהגו למנוע (ש״ע ב). דגים שאינם חשובים, כגון סרדין או טונה יש מקלים (ע״פ הגהות ברוך טעם).
יג. נכון למעט בתענוג האכילה (ש״ע ו).
יד. מנהג לאכול ביצה קשה, שהיא מאכל אבלים (רמ״א ה).
טו. באכילת הביצה יש מנהגים חלוקים: יש הנוהגים לאכלה בתוך הסעודה המפסקת קודם בהמ״ז, ואכן אין אוכלים כלל תבשיל נוסף בתוך הסעודה (מ״ב יד).
טז. ויש המיקלים לאכול תבשיל נוסף בתוך הסעודה, ונימוקם עמם שאכילת מעט ביצה שלא בדרך כבוד ותענוג אינה נחשבת אכילת תבשיל.
יז. ויש הנוהגים לאכול הביצה באפר אחר בהמ״ז, ולא חששו לברכה שא״צ כשעושים כן משום איסור אכילת תבשיל בתוך הסעודה; וראוי לצאת החוצה אחר בהמ״ז טרם יאכל הביצה באפר.
יח. יש טובלים פת באפר ואוכלים, ואומר זו סעודת תשעה באב (ירושלמי, רמ״א ומ״ב טז).
יט. בסעודה המפסקת יושבים ע״ג קרקע. ואדם חלוש ישים כר (מזרן) מתחתיו (ש״ע ומ״ב טז). ע״פ קבלה אין לשבת ע״ג קרקע ממש, אלא על דבר מפסיק שאינו ממלבושיו שלבוש בהם (שע״ת). אולם י״א דה״מ בקרקע עולם, אבל כשיש רצפת אבנים וכדומה אין קפידא (כה״ח).
כ. א״צ לחלוץ מנעליו, עד הלילה (רמ״א ז). וכמו כן, אחר הסעודה יכול לשבת על כסא רגיל עד הלילה (מ״ב יח).
כא. לא ישבו ג' יחד, כדי שלא יתחייבו בזימון. ובדיעבד גם אם ישבו כאחד אינם חייבים בזימון, שאינה נחשבת קביעות (ש״ע ומ״ב יט).
כב. בסעודה המפסקת קודם בהמ״ז נהוג לומר פרק על נהרות בבל (סידור צלותא דאהרן לחול עמ' תכו).
כג. אחר סיום סעודה המפסקת עדיין יכול לאכול, פרט אם קיבל על עצמו את התענית, שאז גם לשתות אסור, אבל נעילת הסנדל עדיין אינה אסורה עד בין השמשות (ש"ע תקנג א ומ"ב).
כד. קבלה זו, גם בלב יש לחשוש לה (מ"ב תקנג ב). קבלה זו אינה מחייבת רק אחר פלג המנחה (שם ד). גם לקבלה זו מועילה התרת נדרים בפני שלשה.
כה. הרגיש שהוא שבע, ואמר שאינו אוכל עוד - אין זו קבלה המחייבת, אא"כ אם אמר אני מקבל התענית.כו. ומ"מ, הגומר בדעתו שלא לאכול עוד, נכון להתנות בפירוש שאינו מקבל התענית עד בין השמשות (שם).
הלכות ומנהגי תשעה באב
תשעה באב אסור באכילה, שתיה, רחיצה, נעילת הסנדל, ותשה"מ. להלן יתפרשו פרטי הדינים, עם מנהגי תשעה באב
אכילה ושתיה
א. מעוברות ומניקות - על פי דין התלמוד והשו"ע מתענות ומשלימות (תקנד ה). אמנם בימינו שיש חולשת הדורות מעוברות ומניקות גם בחודש התשיעי, אינן צמות שדינן כחולה (הוראת מרן החתם סופר הובאה ע"י זקני הגה"צ ר' עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל בשו"ת ר' עקיבה יוסף או"ח א קעד. אמנם מציע שם להתענות כמה שעות). מניקות ינהגו בצום רק כשגופן חזק, והרגשתן גם בצום היא מעולה, ורק אם אפשר לתת לתינוק תחליפי חלב ללא קושי, וללא חשש של איבוד החלב.
ב. חולה והחלש מאד וחש בגופו, אף שאין בו סכנה, מאכילין אותו (שם ו, מ"ב יא).
ג. חולה האוכל בתשעה באב אינו מדקדק בענין שיעורים כמו ביוכ"פ, דבמקום חולי לא גזרו חז"ל. אך לא יאכל מעדנים אלא מאכל פשוט הצריך לבריאות גופו (עי' ש"ע תקנד ו, ערה"ש ז, מ"ב תקנ"ה). יש אומרים שמי שהותר לו שלא לצום יפדה את הצום בצדקה (מט"א תרב כג).
ד. גם אלו שאין צמים - אם אפשר יצומו עד הבוקר או כמה שעות כדי להשתתף בצער הציבור.
ה. חולה האוכל - כשנוטל ידיו לאכילה - נוטל כל היד כולל כפות הידיים.
ו. האוכל בתשעה באב - אומר נחם בברכת המזון לפני ובנה ירושלים וממשיך 'ובנה ירושלים'. שכח אינו חוזר.
ז. חולה שאינו צם - לא יעלה לתורה במנחה. אבל בשחרית עולה (הל״ש תפילה יב טז).
ח. חולה שמתאפשר לו לצום, וצריך לבלוע תרופה, ואינו יכול ללא מים, מותר לבלוע עם מעט מים גם אם אינו פוגמם (הל"ש טז לו). וי"א שבאינו מצטער הרבה, מותר רק אם פוגם המים בתבלין מר, או בולע התרופה באמצעות ריכוז חזק של תמצית תה שאינה ממותקת (תשוה"נ ג קנו, לענין תשעה באב).
ט. קטן וקטנה מגיל תשע מחנכים אותם שיצומו עד כמה שעות לפי כוחם ובריאותם. אך אינם צריכים להשלים הצום גם בשנה הקרובה לגיל מצוות.
י. שכח ואכל - יש לו להפסיק מיד כשנזכר, והמאכל שבפיו - גם אם כבר לעס - יש לפלוט, וישלים את שאר היום בתענית, ואינו מחויב להשלים יום אחר (ש"ע תקסח א. פרט אם רוצה להתענות לכפרה - מהרי"ל מנהגים, הו' במ"ב תקסח ח, מט"א תרב כג. ומן הראוי שילמד הלכות תענית לכפרה על שגגתו).
יא. ברך ברכת הנהנין ונזכר שהיום צום - יטעם בפיו ויפלוט (תשוה״נ א שכט, עיי שע״ת תסח א, פס״ת תקסח ב).
רחיצה ונטילת ידים
א. רחיצה אסורה, ואף להושיט אצבעו במים. אבל אם ידיו מלוכלכות בטיט או טינוף, מותר לשטוף לפי הצורך כדי להעביר הלכלוך, מאחר שאינו מכוין לתענוג רק לניקיון. וכן הדין במכין מאכל לקראת מוצאי הצום - שמותר לנקות ידיו כפי הצורך (ש״ע תקנד ט ומ״ב יט, שעה״ר תריג ב).
ב. כשקמים מהשינה בבוקר נוטלים ידים מפני רוח רעה רק עד סוף קשרי האצבעות (- מקום חיבור האצבעות עם כף היד. ש"ע י).
ג. נוטל כמספר פעמים שדרכו ליטול (מנח״י י מה). ובריוח ואין צריך לצמצם (חזו״א מעשה איש ח״ה עמ' כא).
ד. לענין ברכת על נטילת ידים, יש אומרים שימתין מלברך עד אחר שיעשה צרכיו ויטול ידיו לצורך התפילה (מ״ב כא).
ה. אחר שנטל ידיו ועדיין הן לחות קצת ממי הנטילה - מותר להעבירן (או את המגבת שניגב בה) על עיניו ופניו, וזאת רק אם אינן לחות בשיעור 'טופח על מנת להטפיח'.
ו. לפלוף שעל גבי העין - והיינו הלכלוך המתקבץ בזויות העינים בשעת השינה - שדרכו לרחצו במים, וכן מי שעיניו דבוקות בקומו משנתו, הרי זה כטיט וצואה שמותר לנקותו ולרחצו (יא ומ״ב ס״ק כב, שעה״ר תריג ג).
ז. איסטניס שאין דעתו מיושבת עליו כל היום אם לא יקנח פניו במים - מותר (מ״ב שם).
ח. אין לשטוף את הפה בתענית ציבור. (שו״ע ומ״ב תקסז ג). הסובל מריח הפה, יכול לצחצח את שיניו במברשת עם משחת שינים, אך ללא מים (מנח״י ד קט).
ט. הנפנה לצרכיו מותר לקנח ולנקות במגבונים לחים, שהרי אינו לתענוג אלא לנקיון. וכן גם בצינור הדחה - בידן (שבט הקהתי ד קסה).
י. יכול להרטיב פאותיו וזקנו בכדי לסדרם קלות - אם לא יגעו המים בחיבורן של השערות לגוף, אך לא יגע בידיו למים לשם כך (שם). ויכול להרטיב את הפאות עם ידיו הרטובות של נטילת ידיים שחרית (הגר״מ סירוטה).
יא. בתשעה באב ויוה״כ שהכל אסורים בנעילת הסנדל - אין מברכין העושה לי כל צרכי (סידור הרב כקבלת האריז״ל, שע״ת מו ז, וכ״ד הגר״א במע״ר ט, והשלים הברכה בלילה כשנעל. ובכה״ח מו יז - שכן הוא אפילו כשלובש נעלי בד), ויש אומרים לברך (מ״ב תקנד לא, בשם הרבה אחרונים), ויש נוהגים לברך אם נועלים נעל כל שהיא, הגם שאינה מעור (מנהג הה״ק ממונקטש - דרחו״ש תרעה. ועי' שע״ת סוס״ק יב, פסקי תשובות ח״א מו יג. ופשוט שיש לנהוג כן מי שגם בשאר ימי השנה נועל קרוקס או נעליים שאינן עור).
יב. הנפנה לצרכיו במשך היום, אם ניטנפו ידיו או אם נגע במקומות המכוסים - רוחצן במים עד סוף קשרי האצבעות. ואם לא ניטנפו ידיו - יש אומרים שאינו צריך נטילה, והנכון לכתחילה שיביא עצמו לידי חיוב נטילה כגון שינקה מנעליו וכדו', ואז לכולי עלמא חייב ליטול ידיו טרם יברך אשר יצר (שעה"ר תריג ד וה).
יג. הנוגע בנעלי גומי, קרוקס או בד - צריך נטילה (בא״ח דברים שנה ראשונה כא), ויש אומרים דכל שאינן של עור אינו צריך נטילה (החזו"א, א"ר א י).
יד. לא נאסרה אלא רחיצה במים, אבל מותר להצטנן במאורר או מזגן, או להכניס ראשו במקרר או מקפיא (עי' שעה"ר שם טו).
טו. תכשיר 'דאודורנט' או מטהר וכדו' שנועדו למנוע או להעביר ריח רע מהגוף אינם בכלל סיכה ומותרים (הל"ש יד 56, מועדי ישורון ע' 141 מהגר"מ פיינשטיין).
טז. אין להתאפר או לצבוע שפתיים (נט״ג עה ה).
יז. לפני תפילת מנחה יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, [וכל שכן אם נפנה קודם לכן] (מ״ב סקכ"א ושעה"ר תריג ה).
יח. חולה האוכל - כשנוטל ידיו לאכילה - נוטל כל היד כולל כפות הידיים.
יט. כהן העולה לדוכן, נוטל ידיו עד הפרק גם אם נטל קודם התפילה, שאינה רחיצה של תענוג (שעה"ר תריג ו). לוי הנוהג ליטול ידיו טרם יצוק מים על ידי הכהן, יכול לעשות כן גם בת"ב (שם).
כ. קודם תפילת ערבית יטול ידיו, ואם לא הסיח דעתו מתפילת מנחה אינו צריך. ויש נוהגים ליטול ידיהם עד הפרק ג״פ קודם תפילת ערבית במוצאי ת״ב - לאחר זמן צאת הצום (לוח א״י, שו"ת רבבות אפרים ב קנה).
כא. אסור ללבוש נעליים של עור (תקנד ז). נעליים שאינם של עור ונוחים מאד והולך בהם כל השנה יש להחמיר (הלי״ש טו ו).
כב. תשעה באב אסור בתשה״מ. בלילה יש להחמיר גם בנגיעה. ובזמננו ראוי להחמיר בנגיעה גם ביום (תקנד יח, שה״צ מד).
לימוד התורה
א. אין ללמוד בתשעה באב כל היום עד צאת הכוכבים, תנ״ך משנה מדרש גמרא הלכות ואגדות, כי הם משמחי לב (תקנד א) ואף בהרהור אסור (שם ג). ואסור להורות הוראה אלא אם הפסק נצרך עכשיו (מ״ב ה). שיעורים קבועים גם אסורים ויכול להשלים במוצאי ת״ב.
ב. הדברים המותרים בלימוד: פירוש מגילת איכה והמדרשים, ספר איוב ופירושו, דברים הרעים שבירמיה, אגדת החורבן בפרק הניזקין בגיטין, ובפרק חלק בסנהדרין, וכן מותר לקרות ממאורעות החורבן בספר יוסיפון (ש״ע תקנד א אב, מ״ב ג). וללמוד הלכות תשעה באב (לקט יושר עמ' ק) והלכות אבילות (חת״ס יו״ד סי' שמו).
ג. ילמד בפשוטן של דברים ולא דרך פלפול ומשא ומתן בהלכה, (מ״ב ד). וכן מותר ללמוד ספרי מוסר בהתעוררות (מאירי מו״ק כא).
ד. באמירת תהלים (גם מה שנוהג לומר בכל יום) נוהגים היתר מזמן מנחה (מ״ב ז). ויש אוסרים גם אז (שעה״צ ח).
סדר התפילה
א. מותר לקרוא כל סדר התפילה שבכל יום, ואף פרשת הקרבנות ואיזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל (שם ס"ד). ויש מוסיפין להתיר גם פרשת העקידה (ערה"ש ו).
ב. נהגו שלא להניח טלית ותפילין בשחרית רק במנחה (תקנה א). ויניח גם תפילין של ר״ת (מ״ב ד). ואומרים בהם ד' פרשיות. ומשלימים במנחה שיר של יום וקטורת.
ג. יחיד אומר עננו רק במנחה בברכת שמע קולנו קודם 'כי אתה שומע', ואינו חותם אלא שומע תפילה.
ד. יחיד ששכח לומר עננו בשומע תפילה - ישלים ב'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' השני. ואם כבר אמר 'יהיו לרצון' השני - שוב אינו חוזר (ש״ע תקסה ב ומ״ב ז). וטוב שישמע משליח ציבור מלה במלה (ט״ז תקסה ב ממהרי״ל).
ה. בתפילת הציבור בשחרית ובמנחה אומר הש״ץ 'עננו' בחזרת הש״ץ אחר חתימת ברכת גואל ישראל לפני רפאנו, וחותם: ברוך אתה ה' העונה לעמו ישראל בעת צרה.
ו. שליח ציבור שטעה ולא אמר עננו, והמשיך בברכת רפאנו:
ז. אם עדיין לא חתם ברכת רופא חולי עמו ישראל - חוזר לעננו עם חתימה, ואומר שוב רפאנו.
ח. נזכר לאחר שכבר אמר ה' בחתימת ברכת רפאנו - יאמר עננו בשומע תפילה, ויחתום העונה לעמו ישראל בעת צרה ושומע תפילה (ואין זו חתימה בשתים, מפני שברכת שומע תפלה וחתימתה משמעה בין על תפלת תענית בין על שאר התפלה), ואם חתם שומע תפילה לבד יצא (שעה״ר קיט ה. ולמ״ב סקי״ט כן ראוי לעשות אם שכח עננו במקומו).
ט. שכח לומר עננו גם בברכת שומע תפילה - אומרה ברכה בפני עצמה עם חתימה אחר המברך את עמו ישראל בשלום (ואין זה שינוי מסדר הברכות כיון שכבר נסתיימו ברכות י״ח. שם). וי״א שאינו חותם (מ״ב שם).
י. ואם לא אמר כלל, אינו מעכב (שם).
יא. בתפילת מנחה בסוף ברכת בונה ירושלים אומר 'נחם', וחותם (במקום בונה ירושלים) ברוך אתה ה' מנחם ציון ובונה ירושלים.
יב. שכח - יאמר ב׳רצה' קודם 'ותחזינה' ואינו חותם, אלא ממשיך ותחזינה עינינו וחותם המחזיר שכינתו לציון. ואם כבר אמר בשומע תפילה - יצא.
יג. נזכר אחר שסיים המחזיר שכינתו לציון אומרו באלקי נצור קודם יהיו לרצון השני ללא חתימה. שכח גם שם - שוב אינו חוזר.
יד. בתפילת המנחה של תענית ציבור הסמוכה לשקיעת החמה - יש נשיאת כפיים, [פרט ליוה״כ שאין נשיאת כפיים בתפילת המנחה אלא בנעילה] (ש"ע ושעה"ר קכט). ולכן הנושאים כפיים ממתינים להתפלל אחר פלג המנחה (לוח א"י לגרימ"ט). ויש נוהגים לישא כפיים גם כשהתפילה אינה סמוכה לשקיעה ואפילו במנחה גדולה (חז"א או"ח כ, מוע"ז ח רמח).
טו. כהן העולה לדוכן, נוטל ידיו עד הפרק גם אם נטל קודם התפילה, שאינה רחיצה של תענוג (שעה"ר תריג ו). לוי הנוהג ליטול ידיו טרם יצוק מים על ידי הכהן, יכול לעשות כן גם בת"ב (שם).
הלכות בתפילה לאלו שאין צמים
א. כשאין עשרה מתענים בביהכ"נ אין הש"ץ אומר עננו בברכה מיוחדת שבין גואל לרופא (ש"ע תקסו ג, שעה"ר קיט ה, קש"ע כ ח). והמנהג לומר ברכת עננו אם יש לפחות ששה מתענים (ע"פ דברי החת"ס או"ח קנז שתעניות חובה המפורשות בדברי הנביאים עדיפי מתענית ציבור לענין זה. אג"מ ד קיג, מנח"י א סה, עי' פס"ת תקסה 16).
ב. מי שאינו מתענה אינו אומר עננו בתפילתו (בה"ל תקסה, שו"ת שבט הלוי ה ס). אם בשעת תפילת מנחה עדיין מתענה, גם אם עומד לאכול אחר כך, יכול לומר עננו.
ג. מי שאינו מתענה, לכתחילה לא יעבור לפני התיבה, ואם כבר התחיל בתפילה או כשאין אחר - יתפלל ויאמר עננו בשומע תפילה, אך ישנה הנוסח ויאמר "עננו ביום צום התענית הזה וכו'" (ש"ע ומ"ב תקסו ה). ויש אומרים שיכול לומר ביום צום תעניתנו, שהרי אומר גם בשביל אחרים (עה"ש י).
ד. נשיאת כפיים במנחה תהיה רק כשיש מנין מתענים, ולפחות ששה מתענים (פמ״ג א״א תקסו יא. דבר יהושע ג יו"ד סה).
ה. כהן שאינו מתענה לא יעלה לדוכן במנחה (כה״ח קכט ה מפר״ח וברכ״י). ויש מתירים (גנת ורדים א מט. להגרשז"א יעלה רק אם הוא היחיד, או אם יש רק אחד בלעדיו - כדי שיהיו שני כהנים שמצוותם מן התורה. פס"ת שם 43).
ו. קריאת התורה בשחרית - כי תוליד בנים - קוראים גם אם אין כלל מתענים. ויכול לקרוא ולעלות לתורה גם מי שאינו צם (שנתקן על אבלות ויום תשעה באב, ולא על הצום. הל"ש תפילה יב טז, תשוה"נ ב רסא).
ז. אין קוראים ויחל במנחה אלא אם כן יש עשרה מתענים. והמנהג לקרות אם יש לפחות ששה מתענים (אג"מ שם, מנח"י שם, פס"ת שם).
ח. מי שאינו מתענה, לכתחילה לא יעלה לתורה ולא יקרא קריאת התענית במנחה - ויחל. ואם חושש שיקראוהו, יאמר לגבאי שלא יעלהו לתורה, או ימנע עצמו משהייה בבית הכנסת בשעת הקריאה. ומכל מקום אם קראוהו ויש גנאי בדבר, יכול לעלות (מ"ב תקסו).
ט. המחלק עליות אינו צריך לשאול כל אחד האם צם, כאשר עצם השאלה פוגעת (שלמת חיים רכח). אמנם אם רוצה להעלות חולה או זקן יש לשאול (פס"ת תקסו ו).
י. האוכל פחות מכשיעור - עדיין נחשב מתענה, ויכול לומר עננו, לעבור לפני התיבה, לישא כפיו, לעלות ולקרות בתורה גם במנחה (שו"ת מהר"ם שיק, לב אברהם תקנט ד בשם הגרשז"א).
יא. מי שצם אך מסופק אם יוכל לגמור התענית, דינו כמתענה לכל הנ"ל.
דיני ומנהגי תשעה באב
א. יושבים על הארץ עד חצות היום (תקנט ג).
ב. כשיושב על ספסל נמוך - אין צריך לדקדק שיהא פחות מג' טפחים (הלי״ש שם 25).
ג. על המדרגות שלפני ארון הקודש מותר דהוי כיושב על הארץ (מקור חיים לחו״י).
ד. היושבים ברכב או באוטובוס יכולים לשבת כדרכם שאין כוונתם אלא בשביל בטיחות הנסיעה (בשם החזו"א, תורת היולדת בשם הגריש"א).
ה. חולה או זקן שקשה להם לשבת על הקרקע או על כסא נמוך - רשאים לשבת על כסא שנוח להם (עי' ש"ך יו"ד שפז א, ועה"ש. וה"ה לת"ב דקיל טפי).
ו. ממעטים באור (שרע שם).
ז. יש להצטער במיעוט משכבו בלילה, וכגון אם רגיל בשני כרים - יסיר אחד (תקנה ב). ויש מדקדקים להוריד המזרן לארץ, וישנים עליו (מוע"ז ה שמב דעפ"י הגר"א בביאורו (תקנב ז ותקנט ג) מדינא אסור לישן על מטתו בליל ט"ב. ובארח"ר ב ע' קלח שכן נהג הקה"י להניח המזרן על הרצפה ואבן תחת המזרון למראשותיו).
ח. אין אומרים 'שלום' בתשעה באב (שו"ע שם כ). ומותר לומר: בשורות טובות. אמירת מזל טוב מותרת (שלמת חיים יו"ד תרכב). וכן ברכת רפואה שלימה (כה"ח להגר"ח פלאג'י עמ' קב).
ט. אסור לשלוח דורון (מ"א תקנד).
י. אין להריח בשמים (שעה"צ תקנו א). ויש מקלים בטבק (כה"ח תקנד ד).
יא. אין לעשן בתשעה באב, ומי שמורגל בזה וקשה לו לפרוש מזה - יש להקל אחר חצות בצנעה בביתו (מ"ב תקנה ח). ואם המטרה אינה לשם תענוג ולהעביר הזמן אלא לצורך בריאות וכגון לפעולת המעיים, יש הרבה המתירים גם בליל ת"ב וביום קודם חצות, אמנם דווקא בצנעא, ולא בזמן הקינות (פס"ת תקנה ז). ויש המתירים עישון לכתחילה (ואדרבה י"א שהמניעה מעישון הינה מחוקות הגויים, שזהו מנהג הישמעאלים בצומותיהם. שו"ת רבי עקיבה יוסף לזקני הגרע"י שלזינגר זצ"ל, ממחו' הגה"צ ר' זלמן בר"נ. וכן בדע"ת).
יב. גם סיגריה אלקטרונית בכלל ההיתר (עי' פס״ת תקנה 33).
יג. נהגו להחמיר שלא לעשות מלאכה שיש בה שיהוי קצת אפילו מעשה הדיוט (תקנד כב). וגם אחר חצות לא יקבע עצמו במלאכה. וטעם האיסור - שלא יסיח דעתו מהאבלות. ואין רואה בזה ברכה (שם כד, מ"ב מט).
יד. מלאכת נכרי מותר גם בתוך ביתו של ישראל. אך עבודת בנין שיש בזה פרסום אסור גם ע״י נכרי (ש"ע תקנד כב ומ"ב מו).
טו. הדחת כלים והכנת הסעודה מותרים רק אחר חצות. ולסעודת מצווה מותר גם קודם חצות.
טז. אין לטעום המאכל להרגיש אם הוא מתובל, גם כשפולט ואינו בולע (ש״ע תקסז א).
מוצאי תשעה באב
א. נוהגים לקדש הלבנה מיד במוצאי ט"ב (פר"ח, בה"ט, ומב תכו יא)
ב. קידוש לבנה בציבור - ברוב עם הדרת מלך, עדיפה וחשובה גם אם עדיין לא טעם, וגם ללא מנעלים (א"ר, פר"ח).
ג. נוהגים לרקוד כרגיל אחר קידוש לבנה.
ד. בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ודלק כל יום עשירי עד שקיעת החמה. ולכן נוהגים לפרוש מבשר ויין במוצאי תשעה באב עד למחרת בחצות היום (ש"ע ורמ"א תקנח א). ויראי ה' נמנעים כל יום עשירי באב (ש"ע ושע"ת).
ה. אבל בתבשיל שהתבשל עם בשר, מותר (מאמ"ר ובה"ל).
סיום מסכתא
ו. גם המחמירים שלא לתכנן או לדחות סיום לתשעת הימים - יכולים לתכנן סיום ליום זה (כן נהג אדמו״ר הזקן זיע״א בעל בית אהרן מקארלין. וכן נהג הרה״ק מרוז׳ין, וכן הרה״ק בעל צמח צדיק מויז׳ניץ - פס״ת תקנח 7).
כיבוס רחיצה ותספורת
ז. וכן המנהג שלא להסתפר ולכבס ולרחוץ עד חצות יום עשירי באב (רש״ל ומ״ב ג). ובמקום צורך מקילים (עי' בה"ל).
ח. הסובל מזיעה, יכול להתקלח וללבוש בגדים מכובסים כבר במוצאי ט״ב (תשוה״נ ב רס). ויש אומרים שאין להחמיר כלל בלבישת בגדים מכובסים (שלא החמירו רק בכיבוס. הליכות אב"י).
שהחיינו
ט. וכן אין לברך שהחיינו כל יום עשירי (שע״ת. בזה ראוי למנוע כל היום, שהמניעה מברכת שהחיינו בין המצרים לפי קשה לומר והגיענו לזמן הזה). ובמקום צורך מקילים (בא״א בוטשאטש פעם אחת נסעתי עם הרה״ק בעל קדושת לוי ובמוצאי ט״ב נתנו לי לברך שהחיינו).
שנה שעשירי ערב שבת
י. בשנה שחל ת״ב בחמישי, מותר לכבס ולהסתפר לכבוד שבת מיד במוצאי התענית (מ״א תקנא יח, סידור יעב״ץ, מ״ב ג, שש״כ פמ״ב סט״ו). וי״א שימתין להסתפר בשחרית (א״ר תקנט י, שע״ת).
יא. אפשר להוסיף במכונת כביסה גם בגדים של ימות החול (שהרי בעצם כיבוס במוצאי ט״ב יש חולקים. הליכות שלמה טו הע' כז, שבט הקהתי ג קפב).
יב. אבל בשר ויין ותזמורת יש להחמיר עד חצות היום (ערה״ש ב. אמנם י״א שבשנה זו אין לנהוג כלל אבלות בערב שבת. ארחות חיים בשם שו״ת מור ואהלות שכן יש לו בקבלה מהרה״ק רלו״י מברדיטשוב זיע״א. וכן היא הוראת הגריש״א - אשרי האיש עא מא).
