תשעה באב
אמרו חכמים (משנה תענית פ"ד) חמשה דברים אירעו את אבותינו בתשעה באב ואלו הם: נגזר על אבותינו (דור המדבר) שלא יכנסו לארץ ישראל ככתוב: אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ.
חרב בית המקדש הראשון – חרב בית המקדש השני – נלכדה ביתר – נחרשה ירושלים לאחר החורבן ככתוב "ציון שדה תחרש".
ועוד מצאו את אבותינו צרות רבות רעות ביום המר והנמהר הזה, ביום תשעה באב גם דורות שאחרי החורבן, והגדולה שבכלם – גירוש ספרד שהיה בשנת חמשת אלפים מאתיים חמישים ושתים. שכך היתה הגזירה של פרדיננד מלך ספרד, שעד יום האחרון של חודש יולי מן השנה ההיא לא תימצא עוד רגל ישראל על אדמת ספרד וניתנה להם ארכה שני ימים עד השני מאוגוסט מאותה שנה, ואותו יום תשעה באב היה ובעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארצות ספרד (מלשון אברבנאל) והופקרו לשבי ולחרב ולביזה ולגלי ים לטרף ולחיות רעות. הוא שאמרו חכמים (תענית כט:) מגלגלים זכות ליום זכאי, וחובה ליום חייב.
וכן כתב הרב דסלר, מפליא הדבר עד כמה רואים את יד ה' המנהיגה ומסבבת במשך הדורות מאורעות היסטוריים קרו באותו היום. חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, גירוש היהודים מאנגליה, גירוש ספרד, מלחמת העולם הראשונה כולם בט' באב. (וכן גירוש היהודים מגוש קטיף היה בי' באב), מלחמת לבנון השניה היתה בבין המצרים.
ואמר אחד מחכמי ההיסטוריה שלו ידע הרודן הספרדי כמה אמונה ובטחון הוא נוטע בלב היהודים בגרשו אותם בט' באב, שראו על ידי זה שרק יד ה' היא המכונת ומוליכתם גם בעת צרתם ושתכלית נעלה ונשגבה להם בגלותם, היה מתחרט על מעשיו.
