רשימות קצרות בענייני בין המצרים וחורבן הבית
שלא ברכו בתורה תחילה
שלא ברכו בתורה תחילה, וביאר הר"ן שלמדו תורה שלא לשמה. והקשו הרי מתוך שלא לשמה בא לשמה, וביארו כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה זה רק אם דעתו להגיע פעם לשמה אבל כרגע הוא לומד שלא לשמה, ויתכן לומר כי גם אדם שלומד סתם בלי מחשבה לשמה או שלא לשמה אז קדושת התורה תשפיע עליו להגיע ללשמה, אולם כאשר מחשבתו היא שלא לשמה זה פוגם בלימוד, ולא יגיע ממנו ללשמה, אא"כ דעתו להדיא להגיע אם זה ללשמה, ובחורבן הבית לא החשיבו את התורה לכן למדו רק במחשבת שלא לשמה, וזה לא מביא ללשמה ועל זה חרב הבית.
מדוע לא ברכו בתורה
כתוב בנדרים דף פ"א שאלו לחכמים ולנביאים על מה אבדה הארץ, ולא פירשו עד שבא הקב"ה בעצמו ופירש על עזבם את תורתי, ואומרים חז"ל שלא ברכו בתורה תחילה. ומקשה ר' ישראל סלנטר איזה יצה"ר יש בלא לברך ברכת התורה, הרי מלימוד הם לא נמנעו וא"כ מה יש להם לא לברך על כך, וביאר בספר אור ישראל כי על הכנה לדבר מצוה לא מברכים, והם חשבו שמה שצריכים ללמוד תורה זה רק כדי שנדע לקיים את המצוות, אבל עצם הלימוד תורה אינו מצווה אלא הכנה לקים המצוות, ולכן הם לא בירכו ברכת התורה. אבל באמת עצם לימוד התורה לבד זה מצוה והיו צריכים לברך על כך. ונראה לבאר לפי"ז את הלשון על עזבם את תורתי כי הם חשבו שלימוד התורה זה רק הכנה ולא מצוה גופא, א"כ זה עזיבת התורה כי הלימוד תורה זה לא חלק מהמצוות, אלא מצוה לעצמה א"כ עזבו את מצוות לימוד התורה, ועשו מזה רק הכנה וזה עזבם את תורתי.
צער החורבן
כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, צריך להרגיש צער אבל היות וזו אבילות ישנה ואנו רחוקים מזה לא מרגישים צער, בדורות שעברו ראו יותר יהודים שמצטערים על החורבן. אבל צריך לפחות להתבונן.
בנין הבית ע"י זכויות
מצינו בספה"ק שבהמ"ק נבנה ע"י הזכויות של כלל ישראל בכל הדורות, וז"ל הח"ח בספר מחנה ישראל פרק כ"ה ואל יהי לפלא בעיני האדם לומר איך נוכל לזכות למה שלא זכו דורות הקדמונים לזה, דזה אינו קושיא דאמת שאנו קטנים יותר מאבותינו אבל ידוע שהקב"ה מצרף לכל אחד זכותו וזכות אבותיו ואנחנו כננס הרוכב ע"ג הענק שהוא רואה ומביט יותר למרחוק, ר"ל שכל הזכויות מצטרפים יחד לבנות את ביהמ"ק. ידוע על המהרי"ל דיסקין זצ"ל שכאשר ביקר פעם ראשונה בכותל המערבי התעלף מרוב צער ויותר לא הלך לכותל מחשש פיקוח נפש.
אבילות החורבן
גזרו לא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר והתקינו גאוני ירושלים להימנע מכלי זמר בחתונה, השו"ע בסי' א' ס"ג ראוי לכל ירא שמים שיהיה מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק, וכתב החידושי הרי"מ דהא דכתב השו"ע ראוי לכל יר"ש ר"ל דמי שאינו יר"ש צריך קודם לדאוג לחורבן עצמו, וכך יגיע להיות יר"ש ולדאוג על חורבן הבית עי"ש.
כאילו נחרב בימיו
כתוב בירושלמי [יומא א'] כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו, וביאור הדברים שאותם חטאים שגרמו לחורבן הם הסיבה למניעת בנין ביהמ"ק החדש ולו עזבו מעשיהם הרעים, שוב היה נבנה הבית שהרי חפץ הקב"ה בבנינו מחדש אלא שעדין נמצאת אותה הסיבה שגרמה לחורבן הבית.
שנאת חינם
במשנת רבי אהרן הביא תוספתא סוף מנחות, אבל באחרונה בבית שני מכירים אנו בהם שהם עמלים בתורה וזהירין במעשרות מפני מה גלו מפני שאוהבים את הממון ושונאים איש את רעהו וכו', ע"כ. הרי שמדת אהבת הממון גרמה לחורבן שכן היא גרמה לשנאת חינם, כי רוחניות אינה מביאה לשנאה ורק אהבת החומריות היא שגרמה.
ומה שהזכיר בתוספתא דוקא מצוה של זהירין במעשרות, נראה לבאר כי לכאו' נראה בזה שאינם אוהבים את הממון שהרי זהירין במעשרות, ובכל זאת יכול אדם להקפיד על מעשרות וגם מעשר כספים בגלל חיוב מעשרות, וגם לרדוף אחר הממון מתוך אהבת החומריות, ודבר זה יכול לגרום לשנאת חינם.
ציפית לישועה
כתוב בגמ' [שבת לא.] שואלים לאדם בשעת הדין ציפת לישועה, בשם הח"ח משל לחולה גדול שאומרים לו שיש רופא שיכול לרפותו והרופא בדרך הרי ברור שהחולה מחכה בכליון ענים מתי יבא הרופא ועל כן כל נקישה בדלת הוא מתרגש ושמח כי הנה הרופא בא, ואם כך היינו מרגישים את החולי של הגלות ושהקב"ה יכול ורוצה לגואלנו היינו מצפים בכל רגע לביאתו ואם לא מצפים זה רק משום שלא מושרש בנו שהקב"ה יכול ברגע אחד להפוך את כל הקערה על פיה וכמו שראינו במצרים.
ומסופר על גדולי ישראל כהישמח משה ועוד שהיה להם חליפה מיוחדת לביאת משיח, והכינו את עצמם כי פתאום יבא.
בנין המקדש
כתב הח"ח בשם הראשונים [שמיה"ל ח"ב פ"ז] שאם עון זה של שנאת חינם גרם להחריב את ביהמ"ק ק"ו שעוון זה גורם שלא יבנה עדין ועיין בתרגום על הפסוק "זה קלי ואנוהו" ומתרגם ואבנה ליה בית מקדשא וכתב הח"ח בספרו חובת השמירה [פרק מעלת השמירה אות ט"ו] שיציר האדם בנפשו אם היו מחפשים תורמים לבנות את ביהמ"ק וכי לא היינו רוצים להיות שותפים ע"י לבינה אחת לפחות כל אחד לפי יכולתו, וא"כ הלבנים שדורשים מאיתנו הם להשתדל בהבאת שלום בין אדם לחבירו ובין עצמו לחברו, ולהימנע מדבורי לשה"ר ורכילות ואונאת דברים וכן יתר הדברים הגורמים לשנאת חינם, עי"ש.
ואפשר ע"פ דרכו להוסיף לומר, הרי כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו [ירושלמי יומא פ"א ה"א], אם היו אומרים לבן אדם להחריב את ביהמ"ק האם היה מסכים, וכאן התביעה על הדור כאילו היה ביהמ"ק ונחרב בעוונות הדור, כדי לבנות ביהמ"ק לא דורשים מאיתנו קדושה יתירה, אלא רק לסלק את אותם המעשים אשר גרמו לחורבנו וגורמים עתה שעדין לא נבנה.
וכן מבאר המבי"ט בספרו בית אלוקים [פי"ח משער התשובה] עה"פ "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב" [ישעיהו נט] וז"ל ואמר ולשבי פשע להורות על מעלת התשובה כי גם שלא ישוב כי אם מהפשעים ולא מהשגגות יבא הגואל, עכ"ל.
חילול שבת וחורבן הבית
איתא בשבת [דף קיט:] אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את שבת שנאמר "ומשבתותי העלימו עינהם ואחל בתוכם [יחזקל כ"ב], אמר רב יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר [ירמיה י"ז] "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא והצתי אש בשעריה ואכלה ארמונות ירושלים ולא תכבה" מאי ולא תכבה אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצוים לכבותה.
"לא תבערו אש בל מושבתיכם ביום השבת" וצריך להבין למה הזכיר מלאכה זו יותר משאר מלאכות והרי היא בכלל המלאכות וכתב בספר שער בת רבים שביום השבת מחמת שהם בטלים ממלאכה ידברו בעונותינו הרבים דברים בטלים ויש לחשוש ביותר לאש המחלוקת מתלקחת מתוך דבריהם, ולפעמים מדברים בענינים משפחתיים, ויכולים להגרר למחלוקת לכן הזהיר לא תבערו את אש המחלוקת ביום השבת, והגם שמחלוקת גם ביום חול מגונה מאוד אך בשבת מגונה ביותר כי זה הפך השבת דטעמא מאי נתן לנו ה' את יום השבת הוא כדי ללמוד ממנה לקנות מדת האחדות והשלום כי שלימות ישראל הוא דוקא שהם באחדות דשלימותם היא מצד הנפש שנפש אחת האצולה משמי מרום, ולכן אומרים בתפילת המנחה בשבת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ולכן כל אחד אומר בפיו לחבירו שבתא טבא כדי להרבות אהבה ואחוה ושלום ביניהם לכן הזהיר הכתוב ביותר על איסור המחלוקת בשבת ע"כ.
ונראה לי עוד לבאר כי לכך המחלוקת גרועה יותר בשבת כי כשם שמובא בספרים כי השכר של לימוד התורה וקיום המצוות בשבת יותר גדול כן העבירה בשבת קודש ובמיוחד הכעס שהוא הפך ממנוחת השבת עונשו גדול יותר.
ובמהרש"א ביאר כי מה שנאמר בגמ' לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת, הכוונה חרבה ירושלים ע"י הדליקה כמו שנאמר במאמר שם שאין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת כמו שנאמר והצתי אש בשעריה ואכלה ארמונות ירושלים.
ונראה לי עוד לבאר מדוע עבור חילול שבת נענשים בדליקה, כיוון שהאדם המחל את השבת מסיר מעליו את "האות" כמו שנאמר אות היא ביני ובין בני ישראל לעולם וגו', ובכך עוקר מעצמו את האמונה ביסודי היהדות ועל זה נענש מדה כנגד מידה בדליקה שמכלה את ביתו עד היסוד.
