א. כל שלא ראה את הים ל' יום מברך עושה מעשה בראשית[1], מלבד בים המלח. ובמ"ב מבואר שמברך רק בראיה הראשונה, ואם לא בירך הפסיד. ומצוי שכשמתקרבים לים כבר רואהו לרגע, ובהמשך הבתים מסתירים ונכנס לספק אם כבר הפסיד את הברכה, ולכן ראוי לחשב את זה מראש ומ"מ אם ראה ונתכסה ואחר זמן מועט ראה שוב, מסתברא שיכול לברך. גם הרואה דרך משקפת כל שרואהו ראיה ברורה מברך.
ב. הרואה קברי ישראל, ולא ראה בל' יום האחרונים, מברך אשר יצר אתכם וכו'. ודנו הפוסקים האם מברך גם על ראיה מרחוק שאינה קשורה אליו כגון בנסיעה וכדו', וראוי להמנע מלהכנס לספק.
ג. ישנם מקומות שונים ששמם הערבי מורה על נס שקרה שם, כגון "שבר אל יאהוד" בירדן על שם הנס של בקיעת המים ועוד כדו'. מכל מקום הורו הפוסקים שלא מברכים ברכות הראיה על סמך הנ"ל.
[1] גם הרואה את הכינרת מברך, אמנם יש החוששים שלא לברך אא"כ רואה את כולה אבל על חלק חוששים שמא אותו חלק אינו מעיקר ברייתו אלא נתפשט עם הזמן.
