א. הרוצה לקנות צ'יפס או פלאפל וכדו' שמטוגן ע"י גוי או על ידי יהודי שאינו שומר תו"מ, אף אם החומרים והכלים כשרים יש אומרים שיש לחוש בזה לבישולי עכו"ם[1]. וכן שווארמה, גם הנמכרת במקומות עם השגחה ראויה, יש אופנים שכאשר חלק מהפעולות נעשות ע"י פועל גוי, לדעת השו"ע יש לחוש שנאסר משום בישולי עכו"ם [2].
ב. בקניית קפה במסעדות או בתחנת עצירה וכדו', מצד בישולי עכו"ם לרוב הפוסקים מותר לקנות קפה מגוי[3]. ומצד עצם כשרות הדבר, אם המכונה מוציאה רק מים חמים ואין בה בישול שאר דברים (במידה ואין חשש כשרות על הקפה והחלב[4]), מותר לקנות קפה כשרואה שלוקח מים ממכונה זו ולא מכלי אחר[5].
ג. אין לחמם מאכלים בכלים שייתכן שבשלו בהם מאכלות אסורות, ואפי' אם וודאי שלא השתמשו בהם זמן רב. ובדיעבד, אם בישל בסירים שלא בשלו בהם במעל"ע האחרון, המאכל לא נאסר [6].
ד. בקניה בחנות בתחנת דלק וכדו' בורקס או עוגה (עם הכשר) שכבר מוכנים לאכילה ומבקשים מהגוי שבחנות שיחמם במיקרוגל או בתנור, אין בזה איסור של בישולי עכו"ם, אך יש לחוש לבליעות של מאכלים האסורים. והעצה היא שיעטוף בתוך ניילון וכדו' וגם יכניס למיקרוגל או לתנור בתוך כלי חד פעמי סגור, וכשהוא בב' כלים סגורים מהני במקום הצורך. ולגבי פיצות מוכנות אלא שאינן אפויות, אם המחמם הוא ישראל החשש הוא רק לבליעות, אולם אם הוא גוי (וי"א גם יהודי מחלל שבת) יש לחוש משום בישולי עכו"ם.
ה. וכן כשמגיע למקום ואינו יודע את טיב הכשרות של הסירים וכדו' ורוצה להניח אוכל על גבי הסיר של הבעה"ב, אם יניח בתוך שני כלים ויהיה נקי ויבש ביניהם, יוכל להניח. בצורה זו יכול גם לחמם בתנור או מיקרוגל וכדו' אם הוא נקי.
ו. להשתמש במנגל שמצוי בדרכים, להניח על הרשת עצמו בדרך כלל אסור, כי דבוק בו שומן בעין. וגם אם מעבירו ומלבנו באש, מצוי מאוד שנשאר שומן בעין. אבל יכול להניח עליו רשת אחר משלו.
ז. כשנמצא במקום שיש רק כיור אחד, לכתחילה לא יניח כלים חמים בתוכו, וכן לא יערה מים חמים על הכלים שבתוכו.
ח. אם השיש נקי יכול להניח עליו סירים או מאכלים קרים. כדי להניח סירים חמים, לכתחילה יניח בין השיש לסיר דבר המפסיק כנייר כסף וכדו'. כדי להניח מאכלים חמים עצמם, צריך להניח על השיש שתי שכבות נייר כסף, או שתי דברים המפסיקים[7].
ט. קומקום חשמלי מותר להשתמש, ואין לחוש לחשוש שמא חיממו עליו דברים אסורים. אבל לפעמים נכנס לשאלה של איסור שימוש ללא טבילה.
י. להשתמש בסכין יותר חמור, ובמיוחד אם חותך בו מאכלים חריפים עלול להכשל במאכלות אסורות ממש, כיון שבכח מאכל חריף גם להפליט בליעות ישנות שבסכין, וגם להשביחן[8]. וגם בלא חריף לכתחילה לא ישתמש בסכין גם לחתוך מאכל צונן יבש, אלא אם כן יערה תחלה על הסכין מים רותחים[9]. וכן בקוצץ ירקות (סלייסר וכדו') יש לחוש שהבעה"ב חתך בו ירקות חריפים טבל, ספיחי שביעית, או פירות ערלה החמוצים קצת, וכשהאורח חותך בהם ירקות חריפים או פירות החמוצים קצת אפילו צוננים, נכנס בהם הבליעות של איסור שבסכין.
יא. כלים של בעלי המקום שאינם טעונים טבילה כגון פלסטיק חרסינה [שאינה מצופה בזכוכית] וכדו', מותר לאכול בהם ולאכסן בתוכם מאכלים קרים שאינם חריפים.
יב. מותר להשתמש בפלטה או כירים חשמליות של בעה"ב ע"י שינקה אותם היטב ויניח עליהם נייר כסף, וראוי שתחתית הסיר תהיה יבשה. אם רוצה להניח עליהם מאכלים עצמם ללא סירים יניח שתי שכבות של נייר כסף, כאשר ברור שלא השתמשו בפלטה במעל"ע האחרון במאכלים שאינם כשרים, אם תחתית הסיר והפלטה יהיו יבשים יכול להניח עליו את הסיר גם ללא נייר כסף, אבל לא יניח עליו עצמו את המאכל. וכן אם החצובות נקיות ולא השתמשו בהם במעל"ע האחרון רשאי להניח עליהם סירים[10]. אם הפלטה מלוכלכת יניח עליה שתי נירות כסף ועליהם יניח את הכלי[11].
יג. בדרך כלל אי אפשר לסמוך על בעל המקום שאומר שמשתמש רק בכשר, כי לא תמיד הוא נאמן, וגם מונחי ומושגי כשרות היסודיים אינם ידועים ונהירים לו, ובמיוחד אם משכיר גם לכאלה שיתכן והשתמשו באיסור.
יד. כשמתיישבים לאכול על ספסלים או שולחנות שבגינות, ובצד השני יושב חילוני או גוי ואוכל את מאכליו, או אפילו יהודי שומר תו"מ ואחד אוכל בשרי ואחד חלבי, אם אינו מכירים זה את זה מותר. אבל אם אם מכירים כמצוי בטיולים משותפים וכדו' וכל אחד מניח את מאכלו על השולחן או הספסל, צריך להניח בין המאכלים דבר להיכר[12], או שלפחות אחד מהם יאכל על מפה וכדו'.
טו. כשאוכלים על שולחנות בגינות וכדו', אם השולחן נקי מותר להניח עליו מאכלים קרים, אך מאכלים חמים יניח רק בתוך צלחת וכדו'. ולכתחילה יניח תחת הצלחת גם ניילון או נייר וכדו'. אם השולחן מלוכלך משיירי מאכלים, במאכלים קרים יניח תחתיהם כלי, מאכלים חמים יניח בכלי וגם ישים נייר או ניילון וכדו' תחת הכלי.
טז. לקנות מוצר שאין עליו כשרות ראויה, גם אם כתוב עליו שהוא מאה אחוז טהור, צריך לברר האם מעורב בו רכיבים אחרים באחוזים קטנים שלפי התקן מותר עדיין לכתוב שהוא מאה אחוז טהור [13].
יז. ישנם מוצרים ללא הכשר הזהים ממש לאלו שיש עליהם הכשר, ולכן כשקונים בחנויות המוכרות גם מוצרים ללא הכשר חשוב לשים לב האם יש על מה שקונים הכשר.
יח. בית הארחה וכדו' שמסתובבים שם עובדים זרים, או יהודים מחללי שבת, צריך לברר את התנאים שמותר להשאיר בחדר או במקרר בקבוק יין פתוח, וכן בשר שהביא עמו, להניחו במקפיא הציבורי.
יט. חלב שמוכרים במשק בעלי חיים, אם לא ראו את החליבה, בהרבה אופנים אסור בשתיה, כי מצוי שגוים מתעסקים בחליבה. ואפי' כשישראל עומד ורואה את החליבה יש מחמירים אם הישראל לא בדק את הכלים לפני החליבה שהם ריקים ונקיים, וכ"ש אם נמצאת במשק חיה טמאה שיש לה חלב.
[1] לגבי בישול מומר נחלקו הפוסקים אם יש לו דין בישולי עכו"ם, אמנם כאשר רואה ולא יכול להכניס דבר האסור לכו"ע מותר. עיין שולחן מלכים שי"ד פ"ב. [2] עיין שלחן מלכים שער ו' פרק א'. [3] בשבה"ל ח"ב מ"ד כתב שגם לדעת המתירים בקפה נמס ראוי לבעל נפש להחמיר. [4] יש תחנות המחזיקות שתי שקיות חלב פתוחות שאחת מהן עם כשרות למבקשים ואחת ללא הכשר, וצריך לשים לב מאיזו מהן שופך. [5] ולא צריך לחשוש מצד זה שלפעמים מערה מהמכונה מים למאכלים שאינם כשרים, וזיעה חוזרת, דהוי זיעה מכ"ש, וגם אם חוששים בכ"ש מנלן להחמיר בזיעה הנוצרת ממנה, וגם מקום פתוח שאינו מדינא ובספק מותר כמבואר ברע"א, וניצוק אינו אלא לכתחילה. [6] למעט אם בישלו בהם מאכלים חריפים כגון בצל וכדו' שיש אופנים שלמרות שהכלי כבר אינם ב"י החריף נאסר. [7] למרות שבג' כלים מותר לכתחילה להניח, זה רק ביבש ביניהם אבל השיש בדרך כלל רטוב, ולכן ראוי שיהיו ב' שכבות מלבד השיש והסיר, אמנם כל זה רק ראוי ולא מדינא כי בדרך כלל אינו ב"י, וגם מחמת העילאה מפליט ומבליע רק בשיעור כד"ק וזה יש כבר בשכבה אחת. [8] בשוני מכל מאכל הבלוע בכלי יותר ממעל"ע שפקע כוחו מלאסור מאכלים אחרים. ומאחר ופרטי ודיני דבר חריף שבחיתוך בסכין או מגרדת וכדו' אפילו אחרי זמן מרובה מפליט ומבליע ומשביח אינו ידוע להרבה משומרי תורה, וישנם אופנים שכאשר ישתמש בהם לחריף יאסר המאכל אפילו בדיעבד, ובלא־מודע יאכל בליעות אסורות, על כן מן הראוי להביא סכין מקלף וכדו' משלו. [9] אבל יבדוק תחלה שהסכין יהיה נקי לגמרי, דאל"כ בעירוי רק יפסיד. [10] דמכלי לכלי לא עובר בליעות ללא רוטב, אלא שלכתחילה לא מניחים, אבל כאשר הכלי כבר אינו ב"י נראה במ"ב שמותר לכתחילה, וכן מורים רבותינו, וכן כאשר יש ג' כלים מבואר במג"א ובמ"ב שם שמותר להניח לכתחילה. [11] בדיעבד אם גלש מהסיר על החצובה, או על הפלטה, או שהיה רטוב ביניהם, אם הם עצמם היו נקיים, ולא ידוע בבירור שגלש עליהם במעל"ע האחרון מאכלי איסור, הסיר והמאכל לא נאסרו. [12] אלא א"כ יושבים במרחק הושטת יד אחד מהשני [13] ואוסר מצד היותו מעמיד או לטעמא וכדו'. וכשעשוי מפירות וירקות יש גם חששות של ערלה שביעית ומעשרות.
