א. כלי הטעון טבילה, אסור להשתמש בו גם באופן חד פעמי ללא טבילה.
ב. השתמש בכלי שאינו טבול, המאכל לא נאסר.
ג. בקבוקי שתיה העשויים מזכוכית, אם רוצה למלא שנית את הבקבוק, יש לברר היכן הוא נוצר, שמא חייב בטבילת כלים[1].
ד. קופסאות שימורים אטומים שנקנו מגוי ורוצה להשתמש בהם שימוש חוזר, דעת הרבה מהפוסקים שאם היהודי פתח אותם רשאי להשתמש בהם שוב ללא טבילה, ויש מחמירים[2].
ה. כאשר מגיע למקום שמתאכסן בו וחסרה לו כוס וכדו', או שעד שפותח את החבילות שלו רוצה להשתמש בכוס או קומקום או סכין של הבעה"ב, למרות שהכלי אינו בבעלותו והוא רק שואל נכנס לשאלה של איסור שימוש ללא טבילה [כששוכר דירה הדין חמור מאשר בבית מלון או צימר ששם יש מצרפים לפטור משום שנחשב לכלי סחורה].
ו. במידה ורק מסתפק האם הכלי הוטבל [כגון השוכר מיהודי שומר תו"מ בדרגת ידיעה או קיום נמוכה] ואין לו אפשרות לברר או להטבילו מחמת אי נעימות מהבעלים וכדו', נחלקו האחרונים האם מותר להשתמש בו ללא טבילה. ומ"מ כלי זכוכית שעיקר חיוב הטבילה שלו מדרבנן דעת רוב הפוסקים להקל[3].
ז. דין זה רק בשוכר מיהודי, אבל השוכר מגוי יכול להשתמש בכלים [שאין בהם בעיית כשרות וכדלעיל] ללא טבילה.
ח. המשתמש במנגל אפילו ישן אם הרשת חדשה[4], טעונה טבילה[5]. מנגל ח"פ אפשר להקל שאינו טעון טבילה. תבניות אלומיניום חד פעמיות שניתן להשתמש בהן כמה פעמים, דנו הפוסקים האם לשימוש חוזר טעונות טבילה[6]. ולדעת חלק מהפוסקים מועיל לפתוח לגמרי את מחיצות התבנית שיתבטל ממנה שם כלי ואח"כ להחזירה לצורתה הראשונה. [אך יש חולקים וסוברים שאינו מועיל].
ט. גם כלי שכתוב עליו שהוא תוצרת הארץ, או שאינו טעון טבילה, אם קונה אותו בחנות השייך לנכרי, או בחנות של רשת חנויות השייכות לנכרי, מתחייב טבילה[7].
י. טבילת כלים צריכה להיות במקוה הכשר לכך כדין, או בים. אולם מעינות או נחלים וכדו' לא מועילה בהם טבילה[8].
יא. בכל אופנים אלו שיש צורך לטבול את הכלי, בשעת הדחק כלי שבבעלותו [לא שאול] ואין לו אפשרות להטבילו, יכול להקנות במתנה את הכלי לגוי בקנין הגבהה או כסף, ולהשתמש בו באופן זמני בלבד ללא טבילה[9]. כאשר קונה את הכלי לשימוש זמני בלבד, יש אומרים שיכול להפקירו או לומר בשעת הקניה שלא מתכוין לזכות בו ולהשתמש בו ללא טבילה [ועיין הערה[10]].
[1] כשלא ידוע מקורו ואין לו אחר, יתכן שאפשר להקל בצירוף דעת הפוסקים הפוטרים בכה"ג. [אלא שבקבוקים שאין בתחתיתם אות פ בצורת משולש הוא תוצרת חו"ל, ואלו שיש להם את האות, הם תוצרת הארץ, ולכן בבקבוקים לכאורה לא יתכן מציאות שלא ידוע] [2] שש"כ מהגרש"ז שלכו"ע נחשב שהישראל עשהו כלי סעודה, וכן מבואר בחו"ש שאינו חייב, אמנם עיין אורחות שבת ח"א עמוד שע"א בהערה, וכן מביאים מהגריש"א שחייב. [3] אבל ביכול להטבילו הרי"ז דשיל"מ שלא אומרים בו ספיקא לקולא. ולמרות שלדעת הביה"ל עצם איסור השימוש הוא רק דרבנן, אבל נחלקו האחרונים האם נחשב עיקרו דאורייתא. וגם בכלי שחיובו מדרבנן נחלקו האחרונים האם מאחר ונגזר מאיתחזק לא אמרינן ספיקו לקולא. אמנם מלבד צדדים אלו בחלק מהאופנים יש עוד צירופי ספיקות להקל, כגון האם הגיע מבעלות המחייבת, וכן האם מוגדר ככלי סחורה ועוד, ואכמ"ל. [4] במנגל ישן שלא ידוע מה חיממו עליו, אין להשתמש ברשת הישנה מחמת בעיות כשרות. [5] אבל מצד זה שמחמירים לחשוש שהרשת טעונה הגעלה, מספיק שלפני השימוש הראשון ידליק את האש וישהה עליה את הרשת כמה דקות. [6] תבניות ח"פ הנמכרות ארוזות והם בהשגחת הבד"ץ [העדה החרדית] אם לא כתוב עליהם מיובא מחו"ל אין צורך לטובלם. [7] דבר המצוי בתחנות דלק וכדו'. [8] מאחר שיש מקומות ואופנים שיתכן שמעורבים בהם מים שמקורם ממי גשמים שלא מועיל בהם זחילה, ונחלקו הפוסקים מאיזה רמה של זחילה נחשב כבר לזחילה הפוסלת. וכ"ש שאין לטבול בהם כלים. - מלבד זה לאחר בירור, חלק מהנחלים בארץ נשאבים ומוחזרים לנחל והרי הם שאובים ממש. וישנם כאלו שחלק מהמים ממוחזר. וישנם מקומות שהנביעה היא קטנה מאוד והגדילו אותה שבחלק מהאופנים נחשב למקום חדש ואכמ"ל. - ואין צריך לומר שבטבילת מצוה חובה לברר על רמת כשרות המקוה במקום ואכמ"ל. [מספר טלפון לבירור מופיע בסוף החוברת]. [9] כמבואר באו"ח סימן שכ"ג מ"ב סקל"ד, ויקנהו במשיכה או הגבהה שמועיל במתנה גם בגוי, ואם אפשר עדיף בקנין כסף, אבל לזכות לגוי ע"י אחר לא מועיל. [10] במנח"ש ח"ב סס"ו כתב שבשעה שמשתמש בו נראה כחוזר וזוכה בו, וא"כ ברשת מנגל וכדו' שיכול להחליט להשאיר אותו אח"כ במקום קיל טפי, וכן שאחד יקנה אותו ללא כוונת קנין, [בלב שלא בפה יתכן שהוא דברים שבלב] או יפקירו, ואחר ישתמש בו ללא כונה לזכות בו, אפשר דקיל טפי, ומ"מ בשעת הדחק כתב במנח"ש שיכול להפקיר לשבת, ובפשטות ה"ה שלא לזכות שיש בהם אותם חיסרונות, אבל כאשר קנה מישראל שקנה מגוי יתכן שצריך להחמיר בעצה שלא לזכות.
