א. המשתמטים מחיוב קריעה על מקום המקדש ועושים תחבולות שונות להיפטר מזה, אינו מנהג ותיקים, ודברי הש"ס והשו"ע סימן תקס"א מטפחים על פניהם [1].
ב. יש מהפוסקים שסוברים שהמקנה את בגדו לאחזר כדי להיפטר מהקריעה אינו מועיל, ולכו"ע אין ראוי לעשות כן.
ג. חיוב הקריעה הוא רק כאשר בין ראיה לראיה עברו ל' יום[2]. ואם ראה בשבת או בשאר ימים הפטורים מקריעה, ואח"כ תוך ל' יום ראה ביום חול אינו צריך לקרוע.
ד. הרואה מקום המקדש חייב בקריעה[3]. החיוב במקום המקדש הוא כשרואה את כיפת המסגד[4]. ויש פוסקים שהחיוב חל כבר בראיית הכותל[5], והסטייפלר קרע כשראה הכותל והכיפה[6].
ה. כשמגיע לכותל קורע גם על מקום המקדש וגם על ירושלים[7].
ו. הקריעה נעשית במעומד ובידיו[8]. ויכול להתחיל בכלי ולהמשיך ביד. וקורע משפת הבגד לכתחילה בצד שמאל [9], ואם אי אפשר יכול גם בצד ימין[10], שיעור הקריעה הוא טפח[11] כנגד הלב, לגובה הבגד ולא לרוחבו[12].
ז. לדעת הרמ"א הקריעה בבגד העליון הוא גם כאשר לבוש חליפה. ולכך כשאינו חפץ לקורעה, יוריד את החליפה ויקרע את החולצה[13].
ח. אפשר להשתמש מספר פעמים באותו בגד לקרוע בו, כשבכל פעם ירחיק בבגד שיעור ג' אצבעות ממקום הקריעה הקודם ויקרע שם.
[1] שבה"ל ח"ז סימן ע"ח, ובספר קרא עלי מועד הביא מהגרח"ק שעדיף לא ללכת לכותל מאשר לקחת מאחר את בגדו ולהפטר מקריעה. [2] שו"ע סימן תקס"א ס"ה. [3] שו"ע שם סעיף ב, [אג"מ או"ח ח"ה סימן ל"ז א]. [4] ב"ח ופאת השולחן. [5] הר הקודש בשם מהרי"ל דיסקין. [6] ארחות רבינו ח"ב עמוד קמ"ח. [7] ויוצא ידי שניהם, מאחר ויש חיוב קריעה נפרד על ירושלים הקפיד הסטייפלר זיע"א שלא לראות את חומות ירושלים עד שהגיע לכותל. [8] שו"ע סעיף ד. ויש מקילין בזה לקרוע בכלי כדין שאר קרוביו. וכעי"ז בכף החיים סקכ"א. [9] מ"ב סקי"ג. [10] פוסקים, הר הקודש. [11] שו"ע או"ח סימן תקס"א ויו"ד סימן ש"מ. [12] חכמ"א כלל קנ"ב דין ב. [13] גליון מהרש"א סימן ש"מ סעיף ז.
