[סדר הפרשת תרו"מ בקצרה עיין בהערה]
א. פירות [שאין בהם חשש ערלה] וירקות, מותר לקנות אותם במקום שאין בו השגחה ראויה, ובלבד שיעשרם קודם האכילה. במהלך השנה הרבה אינם נפגשים כלל עם נושא חיוב מעשרות, ונחוץ לדעת עיקר פרטי החיוב, כדי לא להכשל באכילת טבל, וכדלהלן.
הפרשת תרומות ומעשרות צריכה להעשות על ידי מי שיודע לעשות זאת. יצויין, כי רבים וטובים אינם יודעים לעשר, אף שהם בקיאים בהוויות דאביי ורבא! [ולכן עיקר סדר ההפרשה הובא בהערה [1], ומ"מ אם יכול עדיף שישאל את הבקי בפרטי הדינים, או שיבקש ממנו שיעשר עבורו, [יכול לעשר עבורו גם בטלפון].
ב. גידולי הפקר פטורים מ'תרומות ומעשרות' [2], ולכן במסלולי טיול וכיוצא בזה, כשנפגשים עם אילנות שהם הפקר, וכן ירקות הגדלים בהפקר, מותר לאכול מהגידולים ואין צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות. [אבל ישנם אופנים שמתחייב מדרבנן ע"י כרי].
ג. לפני גמר מלאכה, פירות וירקות שנקטפו ונתלשו ממקום גידולם, אך עדיין לא נגמרה בהם המלאכה [מלאכת השדה], מותר לאכול מהם אכילת עראי בלא להפריש מהם 'תרומות ומעשרות', ורק אכילת קבע אין לאכול מהם בלא הפרשת 'תרומות ומעשרות'.
הגדרת 'גמר מלאכה' שונה במיני הגידולים[3]. בדרך כלל כל שגמר את הקטיף נחשב לגמר מלאכה.
כשמבקרים במטעים ובשדות, והקטיף נמצא בשלב המוגדר 'קודם גמר מלאכה', מותר לאכול מהגידולים [לאחר נטילת רשות מבעל הבית] 'אכילת עראי', בלא להפריש תרומות ומעשרות.
כמו כן, מטיילים שקוטפים בעצמם מהגידולים [לאחר נטילת רשות מבעל הבית], כל שלא נעשתה בהם פעולה המוגדרת 'גמר מלאכה', רשאים לאכול מהגידולים 'אכילת עראי' בלא להפריש תרומות ומעשרות.
הגדרת 'אכילת עראי' אינה תלויה בכמות, אלא באיכותה ולפעמים אפילו אוכל רק פרי אחד חייב במעשר.
ייחד את הגידולים [בדיבור או במחשבה] לסעודתו, מה שאוכל מהם נחשב ל'אכילת קבע', אפילו אם אוכל מהם פרי בודד שלא בסעודתו, וחייב להפריש תרומות ומעשרות קודם אכילתו.
ולכן הנכנסים לקטיף במטע [לאחר קבלת רשות], צריכים לשים לב להנ"ל, שלא להכשל באכילת טבל.
ד. אחר גמר מלאכה, גידולים שנעשתה בהם פעולה המוגדרת 'גמר מלאכה', אם נלקטו על מנת למוכרם, אין לאכול מהם קודם הפרשת תרומות ומעשרות, ואף אכילת עראי אסורה בהם.
המסיירים בבית אריזה, אין להם לאכול מהיבול ללא הפרשת תרומות ומעשרות, אף לא אכילת עראי, כיון שהיבול שבבתי האריזה בדרך כלל נעשו בו פעולות המוגדרות 'גמר מלאכה', מחמת איסופם בכלי האיסוף במהלך הקטיף [4], וכל שכן לאחר המיון והאריזה, ואסורים משום טבל[5].
ה. המלקט גידולים לצורך אכילתו [ולא על מנת למוכרם], אף שנעשתה בהם פעולה המוגדרת 'גמר מלאכה', אם בדעתו להוליכם לבית[6], מותר לאכול מהם אכילת עראי ללא הפרשת תרומות ומעשרות.
על כן, מטיילים הקוטפים במטעים [לאחר נטילת רשות] לצורך אכילתם, ובדעתם להוליך את הפירות לבית[7], גם אם נעשו בפירות פעולות המוגדרות 'גמר מלאכה', רשאים לאכול מהם אכילת עראי בלא הפרשת תרומות ומעשרות. אבל אם בדעתם לאכלו בדרך או בשדה [ולא להכניסו לבית] כל שכבר נעשה בו גמר מלאכה נאסר אפילו באכילת ארעי ללא מעשר.
אמנם, גם הנלקט לאכילה עצמית ולא למכירה, ובדעתו להוליכו לבית, אם נעשו פעולות הקובעות למעשר, אין לאכול מהם - אף לא אכילת עראי, אלא אם כן הפריש מהם תרומות ומעשרות.
מהדברים הקובעים למעשר הוא המקח, ולכן אם משלמים לבעל המטע על הפירות שקוטפים, אין לאכול מהם אפילו עראי בלא להפריש תרומות ומעשרות [ויתכן שגם כאשר משלם להכנס לבית אריזה או למטע ובתוכו כלול רשות מפורשת לקחת פירות נחשב כמקח].
דבר נוסף הקובע למעשר הוא 'ראיית פני הבית', שאם נכנס עם הפירות לבית, אין לאכול מהם אפילו עראי ללא הפרשת תרומות ומעשרות. ויתכן שגם כניסה למאהל, וכדו' נחשבת ככניסה לבית.
כל שאינו ודאי שחייב במעשר יש אופנים שמפריש ללא בברכה[8].
כיון שהנ"ל תלוי בפרטי דינים רבים, המקפיד להפריש תרומות ומעשרות בכל המקרים הנ"ל, אף קודם אכילת עראי, מונע עצמו מחששות של אכילת טבלים [9].
ו. שכר דירה עם חצר שיש בה עצי פרי, בתנאים מסוימים בצורת החצר היא קובעת למעשר, וממילא כל פרי שקטף או נפל ורוצה לאכלו בחצר, כבר נתחייב במעשר [פרי שנפל מהעץ בשבת הוא מוקצה].
ז. פירות הגדלים במטע של נכרי, ופעולות המוגדרות 'גמר מלאכה' [במלאכת השדה] נעשו כשהגידולים עדיין ברשות הנכרי, אין בהם חיוב הפרשת תרומות ומעשרות.
אמנם, הקונה מהנכרי בשדה, פעמים שהוא קודם 'גמר מלאכה' ולאחר מכן כשנעשית פעולה המוגדרת 'גמר מלאכה' ביד הישראל, חלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות.
כמו כן, גם כשהאדם העומד עתה בשדה הוא נכרי ומתהג כבעל הבית, פעמים שהוא רק פועל ובעל הבית הינו יהודי, וכל הגדל בשדה חייב בהפרשת תרומות ומעשרות.
ח. ילדים שלא הגיעו לעונת הנדרים, בנים מתחת לגיל י"ב, בנות מתחת לגיל י"א, אינם יכולים להפריש תרומות ומעשרות, אף לא לאכילת עצמם.
אדם גדול, אינו יכול להפריש ולתקן להם הפירות שנקטפו על ידיהם[10], למעט האב והאם, הרשאים להפריש ולתן עבורם הפירות שקטפו.
קטנים שהגיעו לעונת הנדרים, בנים מגיל י"ב ובנות מגיל י"א עד שנעשו בני־מצוה, יכולים להפריש תרומות ומעשרות רק לצורך אכילת עצמם[11] .
[1]א. מדיני הפרשת מעשרות, להפריש מעשר שני [בגידולי השנים א. ב. ד. ה. משנות השמיטה שהם תשע"ט תש"פ] חלק המעשר שני נשאר בין הפירות הנאכלים, ומותר באכילה לבעלים לאחר שיחלל קדושתו על מטבע [שווה פרוטה לכל הפחות]. ב. כאשר כמות הפרי שהופרשה למעשר שני מועטה ואינה שווה פרוטה, אין מועיל לחלל קדושת מעשר שני על מטבע, אלא אם כן המטבע בעל ערך כמה פרוטות, וכבר חללו על שווה פרוטה שבו פירות מעשר שני השווים פרוטה או יותר, שעל יתרת הפרוטות שבמטבע יכול לחלל פירות מעשר שני שאין בהם שווה פרוטה. מטבע כזו מכונה 'פרוטה חמורה'. [שחובתם בהפרשת מעשרות שווה בחומרתה לחובת ההפרשה בפירות שכבר חוללו על מטבע זה, או פחותה ממנה. אך אם חובת ההפרשה בפירות שמפריש עתה חמורה יותר מחובת ההפרשה בפירות שכבר חוללו על מטבע זה, לא יועיל חילול הקדושה על מטבע זה]. ולכן מי שאין ברשותו 'פרוטה חמורה', ושווי המע"ש פחות משו"פ, אינו יכול להפריש תרומות ומעשרות בנוסח ובאופן ההפרשה המצוי. ג. יכול גם לבקש מאחר שיש לו פרוטה חמורה לחלל על שלו. ד. המנויים בקרן המעשרות, רשאים לחלל פירות מעשר שני שלהם [או כשהם אמורים לאכול מהפירות, אף שאינם שלהם], על 'פרוטה חמורה' שברשות קרן המעשרות. ה. על פי בקשתנו, גם מי שאין ברשותו 'פרוטה חמורה' ואינו מנוי בקרן המעשרות, ונקלע למצב בו צריך לחלל מעשר שני על 'פרוטה חמורה', יכול להצטרף חינם כמנוי חד פעמי ב'משמרת המעשרות' [יש להתקשר למס' 073-7507575 שלוחה 4 ולהשאיר שם ותאריך ולפעול על פי ההוראות]. למשך מספר ימים [מיום ההצטרפות עד לשבת הקרובה] ולחלל על 'פרוטה חמורה' שברשותם. ו. מי שאינו בקי בנוסח ההפרשה המלא, לאחר שנרשם במספר טלפון הנ"ל, יפריש [מכל מין בפני עצמו] כמות שיש בה יותר מ1/100 ויניחנה בתוך שקית, ויאמר: כל ההפרשות וחילולי מעשר שני ורבעי יחולו כמו שכתוב בנוסח של משמרת המעשרות כדת. ז. מדיני הפרשת מעשרות, להפריש מעשר עני [בגידולי השנים ג. ו. משנות השמיטה תשפ"א]. ח. כאשר מפריש המעשרות על פירות שחובת ההפרשה בהם מוטלת בספק, חלק המעשר עני נשאר מעורב בפירות הנאכלים, ונאכל לבעלים, ודי במה שקרא על חלק מהפירות שם מעשר עני [ואינו חייב ליתנם לעני, שכיון שהדבר מוטל בספק, המוציא מחבירו עליו הראיה] אולם כאשר מפריש מעשרות על טבל וודאי - פירות שחובת ההפרשה בהם וודאית, צריך להוציא את חלק המעשר עני מהפירות, ולתתו לעני. להדרכה מפורטת אפשר להתקשר למס' 073-7507575 שלוחה 9 [2] על כן גידולי שנת השמיטה, שהם הפקר, פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות. מלבד אופנים מסויימים ואכמ"ל. - ויש לדעת שבפירות הללו מצויים אחוזי הנגיעות יותר מהרגיל. [3] דרך מגדלי הדגן, לאסוף את גרעיני הדגן לערימה [כרי], ולהחליק את הערימה עם הרחת. החלקת הערימה [מירוח הכרי] היא 'גמר מלאכה' של מיני דגן. גידולים שהדרך להכניסם לכלים, 'גמר מלאכתם' הוא גמר הכנסתם לכלי. גידולים שהדרך לאוגדם באגודות, 'גמר מלאכתם' הוא באיגודם. [4] עיין שו"ת ישועות משה חלק סימן ז'. [5] רמב"ם פ"ג מהלכות מעשר הלכה י"א שגמר מילוי כלים שבשדה הוא גמר מלאכה, וי"א שהגמר מלאכה הוא בגמר המיון והאריזה וכן דעת מרן הגריש"א זצ"ל. [6] כן מבואר בחזו"א דמאי סימן ד' סקכ"ד, וביותר במעשרות סימן ד' סקי"ד. [7] כנ"ל הערה קודמת, ומדרבנן לכו"ע נתחייב. [8] יש אופנים שלמרות שעכשיו אינו חייב מאחר ומועיל לאכילת קבע וכדו', יתכן שמברך. [9] ואף אם עדיין לא חל חיוב הפרשה, כל שהפריש בתלוש, מועילה הפרשתו לתקן היבול גם אם לאחר מכן יעשו בו פעולות המביאות לידי חיוב. [10] ואפילו אם האב מינהו מתחילה לכך, לא יועיל, אלא אם כן האב נתן את רשותו לאחר שהקטנים קטפו הפירות. ולעשר מהקטיפה שלו על הקטיפה של הקטנים, יש אופנים שמועיל ומשתנה לפי פרטי הענין, וישאל את היודע היטב הלכות אלו. [11] בקטיפה של מבוגרים צריך לשים לב שאם שנים שקטפו כל אחד לעצמו, ואחד אינו מעונין בפרי ונותנו לחבירו א"א לעשר מהפרי שקיבל על הפרי שקטף בעצמו, ומהפרי של עצמו על של מה שנתן לו צריך לדעת פרטי הדין כיצד לעשר.
