א. חנות, סופרמרקט או דוכן וכל כיוצא בזה שאין להם תעודת כשרות ראויה, אין לקנות מהם פירות משום חשש איסור ערלה [גם אם הקונה מתעתד להפריש תרומות ומעשרות כדין].
הקונה פרי ממין מסויים שידוע שרוב הפירות המצויים בשוק ממין זה אינם מנטיעות ערלה, אם מיעוט הערלה המשווק בשוק הוא 'מיעוט המצוי', יש אומרים שאין לילך אחר הרוב ולהתיר אכילת הפירות[1].
הפוסקים נחלקו באלו אחוזי ערלה המצויים בשוק [מהמין המדובר] נחשב הדבר 'מיעוט המצוי' יש אומרים שאף באחוזי ערלה נמוכים, נחשב הדבר 'מיעוט המצוי', ועל כן כאמור יש אומרים שאין לאכול פירות שנקנו במקומות אלו.
בכל זמן נתון ניתן לברר על מיני הפירות השונים המשווקים ללא כשרות ראויה, האם קיים בהם חשש ערלה, בטל' 026488888 שלוחה 3.
ב. גם אם הוברר שאחוזי הערלה המצויים בשוק בפירות מהמין המדובר הם בשיעור 'מיעוט שאינו מצוי', מ"מ לא בכל אופן הולכים אחר הרוב להתיר הפירות באכילה, כדלהלן.
אם מוכר הפירות אינו יהודי, ומוכר את הפירות שלא בסמוך למטע בו גדלו, הפירות מותרים באכילה. כמו כן, היה מוכר הפירות יהודי, שאותה סחורה שמוכר הובאה אליו[2] מכמה מקורות אספקה, הפירות מותרים באכילה.
פירות הנמכרים בסמוך למטע בו גדלו, הן אם נמכרים על ידי יהודי שאינו שומר תורה ומצוות והן אם נמכרים על ידי מי שאינו יהודי, אין לאכול מפירות אלו [באופן המבואר עיין הערה[3]].
מקור אספקה מסויים - יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, המוכר פירות שלא בסמוך למטע בו גדלו, וקיים חשש שהביא את הפירות ממקור אספקה מוגדר וידוע לו מקורו, [ולא מכמה מקורות אספקה שונים], נחלקו הפוסקים האם בכך שלקח את הפירות ממקום קבוע נחשב הדבר כספק בדבר הקבוע שאין הולכים בו אחר הרוב, והפירות אסורים.
ג. המוצא פירות מחוץ למטעים ואחוזי הערלה במין פרי זה נמוך מאוד בשיעור 'מיעוט שאינו מצוי', אף אם מקום מציאתם סמוך למטעים, אין זה נחשב כספק בדבר ה'קבוע' והולכים בזה אחר הרוב והפירות מותרים באכילה.
ד. כמו כן, עצי פרי הנטועים במקומות עזובים ומופקרים שאין מטפלים בהם, וניכר לעין שהעצים נטעו לפני שנים רבות, ניתן לסמוך על כך ולאכול מפירותיהם [4]. (ועיין להלן אות ו' בענין רימונים, לימונים, סברס וענבים).
ה. מטעים המטופלים, שיש לחוש בהם לנטיעות ערלה, אין לקבוע את גיל האילן על פי מראה, אלא רק על פי מידע מדוייק המוודא כמה שנים עברו מנטיעתו[5].
ו. יש מיני אילנות שגם לאחר כמה שנים מנטיעתם, במהלך הגדילה מתפתחים ענפים חדשים [המכונים חזירים] הגדלים מחלק הגזע שתחת פני האדמה או מהשורשים. ענפים אלו אינם חלק מהאילן לענין שנות ערלה, אלא צריך למנות להם שנות ערלה מחדש, והפירות הגדלים על אותם הענפים קודם שיעברו שנות ערלה אסורים משום ערלה. ענין זה מצוי בעצי רימון, לימון וסברס.
בגידולי הגפן מצוי עוד, שמבצעים 'הברכה׳[6], וכך צומחת לה נטיעה חדשה של גפן המצריכה למנות מחדש שנות ערלה, והפירות שגדלים עליה קודם שיעברו שנות הערלה אסורים משום ערלה. יש לציין שפעמים שהיהברכה׳ אינה ניכרת.
עוד מצוי, שאחרי כמה שנים של גדילה, בכדי לרענן את הצמיחה, קוצצים הנטיעה עד סמוך לפני הקרקע באופן שנשאר מהגזע פחות מ'טפח'. כשנטיעה זו מחדשת גידולה, צריך למנות מחדש שנות ערלה, והפירות הגדלים עליה קודם שיעברו שנות ערלה שאסורים משום ערלה.
ז. ישנם מינים מסויימים שהגדרתם אינה ברורה האם דינם כפרי וחייב בערלה או ירק ואינו ערלה, כגון פאפיה ופסיפלורה, וצריך להזהר מלקנות ללא הכשר, כי משווק על סמך שאין בו ערלה.
ח. פירות ערלה אסורים גם בהנאה. ולכן מין פרי העשוי לריח מלבד האיסור לאוכלו אסור גם להריח אותו.
מין פרי שאינו עשוי לריח, נחלקו הפוסקים האם מותר להריחו.
פרחי הפרי, אין בהם איסור ערלה ומותר להריחם, ואין צריך לומר שעצי ריח שאינם עושים פירות, שאין בהם איסור ערלה ומותר להריחם.
ט. כמו כן נחלקו הפוסקים, האם מותר להנות מראיית פירות ערלה [אף שאינם עשויים במיוחד לראיה]. על כן, מטע ערלה, יש מקום להחמיר שלא לסייר בו במטרה להנות מיופי הפירות, צורתם, וכדומה[7].
[1] כיון שלדעת חלק מהפוסקים כשהספק הוא בדבר הניתן לברור, אין להסתמך על הרוב נגד 'מיעוט המצוי'. כמו כן, במקום שאפשר להשיג הפירות עם השגחה ראויה, אין להסתמך על הרוב נגד 'מיעוט המצוי' [2] ולא יודע מקור כל אחד מהם, למעט שהוא לקח אותם ויודע מהיכן מקורם. [3] שבאופן שלוקח מהמקום מוגדר הדבר כספק בדבר ה'קבוע' [ולא בדבר ה'פרוש'], שאין הרוב מכריע הספק, משום ש'כל קבוע כמחצה על מחצה'. אמנם גם כדי לאסור מצד קבוע צריך שיהיה אחוז סבירות מסויים שיש כאן ערלה בשדה עצמו או בשדות שבמרחק ואזור כזה המחשיבו לחלק מהספק. [4] ויש לדעת שבמטעים עזובים אחוזי התולעים והשרצים בהם גבוהים. [5] גם כאשר מזהים את מספר השנים, מאחר ועצים רבים נטעים במטע לאחר שנתיים במשתלה. [6] בשיטות שונות, ביניהם, מכופפים יחור וטומנים אמצעיתו תחת פני האדמה. [7] אבל להנות מהמטע עצמו, ואפילו מצורת עצי הפרי וכדו' לכו"ע אין איסור.
