א. מצוי שנמצאים ליד הים בשעת השקיעה ורוצים לצלם את השמש או חציו, יש בכך שאלה של איסור דאורייתא [עיין הערה[1]].
ב. בזמני שקיעה או קריאת שמע וכדו' יש לשים לב ללוח לפי המקום, כי יתכנו שינויים של כמה דקות בין המקומות השונים.
ג. רכיבה על סוסים וכדו' ללא אוכף מבואר בשו"ע שאסור [2]. אך יש מקום להקל אם לבוש בבגדים[3], ויש מתירים למי שאינו רגיל בכך או ברכיבה למרחק קצר[4].
ד. שוכר בית עם אקווריום או שיש בחצר בעלי חיים כתרנגולים וכדו', יל"ע האם מחמת השכירות נחשב שהבע"ח שייכים לו שמחמת כך חל עליו חיוב להאכילם ואסור לו לאכול קודם שהאכילם.
ה. באופן שמוטל עליו האחריות להאכילם, גם אם אינו נחשב כשוכר, י"א שהוא בכלל החיוב להאכיל והאיסור לאכול תחלה. וכן אם יצא לטיול וכדו' ולא נתן להם לאכול, י"א דאפילו כשאינו בביתו ושכח להאכיל את הבע"ח אסור לו לאכול[5]. אך אם לחזור להאכילם כרוך בהוצאה כספית, אינו צריך להוציא ממון כדי לחזור להאכילם [6].
ו. מותר לתת לבעלי החיים אוכל בשבת, אם אין להם אוכל מבלי שיביא להם, או שהורגלו לקבל אוכל ולא יטרחו לחפש לבד ולאכול מההפקר, ואפילו בע"ח שאינם שייכים לו, אבל רק כאשר הם של ישראל. ובכלב בכל אופן מותר[7].
ז. שואל או שוכר רכב מאדם פרטי, יש להזהר שלא יחזיר אותו עם יותר דלק ממה שקיבל בשעת ההשאלה, כדי שלא יכשל בריבית[8].
ח. בימי הרחקה, ישנם אופנים המותרים והאסורים בטיול וכדו', ויש אופנים שנחלקו בזה הפוסקים, וצריך לחשב תחלה את המציאות והדין, כגון שיט בסירת מנוע, משוטים, נדנדה, נסיעה לבד ברכב זה ע"י זה, הליכה לבד לטיול.
ט. נשים הנוסעות לטיול אסור להם לשיר כשהנהג שומע[9].
י. הישן באהל או שק שינה, ומשאיר את מי נטילת שחרית בחוץ, יש להקפיד שיהיו בתוך ד' אמות [10]. ויטול לתוך כלי ולא ע"ג קרקע. וגם לא ישפכם ע"ג מקום שבני אדם עלולים לדרוך שם [11].
יא. אם התחיל לאכול בתוך האהל, יזהר שלא לצאת ממנו (משום שינוי מקום).
יב. אהלים מתקפלים וניידים פטורים ממזוזה.
יג. בנסיעה ארוכה באוטובוס, שיתכן שנוסע ירדם, ימנע מלהניח מאכלים תחת המושב, ואפילו בתוך תיק. וכן ימנע מלהניח מאכלים בסל עגלת תינוק בטיול ממושך[12].
יד. כשיושבים על הריצפה כשמשחקים וכדו', למרות שלבוש בבגדיו ראוי להניח הפסק כל שהוא בינו לבין הקרקע[13].
טו. אחרי אכילה בפארק או גינה חשוב כשעוזבים את המקום חשוב לשים לב שלא להשאיר לכלוך במקום בצורה שיגרום חילול השם.
[1] מנח"י ח"י סימן ע"ב אוסר גם חלקי, מעדני שלמה כתב על חלקי שלא ראוי, ועיין שבה"ל ח"ז קל"ד, בחוט שני [הלכות פסח] מיקל בחלקי, אמנם יתכן שבדיגטלי רק הפיתוח אסור ואינו מוכרח. [2] אבן העזר סימן כ"ג ס"ו. [3] משנה הלכות ח"ו סי' רכט. [4] אוצה"פ אעה"ז שם. [5] שע"ת. [6]. ולא גרע מעיקר צער בעלי חיים שמותר כדי להרויח ממון [מלכים אומניך]. [7] שכ"ד סעיף י"א מ"ב וביה"ל שם, ובפשטות דבריו גם של הפקר, מלבד כלב רע. [8] יור"ד ק"ס ס"ה ט"ז ש"ך גר"ז סוף ס"ז. ובשיעור מועט ממש, יש אופנים שניתן יותר להקל בזה, ואכמ"ל, וכן אם מחזיר מעט יותר מספק וכדי לא להכשל בחשש גזל. וכעצה כדי לא להכנס לחשש איסור ריבית ניתן לקבוע שאם החזיר יותר דלק התוספת תהיה כתוספת מחיר בשכירות, ואם לקח בהשאלה תהיה התוספת כתשלום עבור השימוש ולא כתוספת על הדלק שקיבל, ובפרט כששוכר מחברות השכרה אם התנאי הוא לא להחזיר כמה שלקח אלא להחזיר מיכל מלא נחשב תנאי בשכירות שאינו נחשב כריבית. [9] הליכות שלמה פ"כ סק"כ, אישי ישראל פנ"ה הערה צ"ה ועוד. [10] דבכה"ג אין היתר בשעת הדחק המבואר בס"א מ"ב סק"ב של ביתא כמאן דמליא דמי. [11] כמבואר באו"ח סימן ד' סעיפים ח-ט. [12] דיש לחשוש לכתחילה לדעות שגם שינת יום בכלל הסכנה. אמנם בדיעבד, מלבד שהרבה מהפוסקים מקילים בכל מצב [כמבואר יו"ד סי' קט"ז בפ"ת סק"ד וברע"א ויד אפרים שם], ביום יש צירוף של הסוברים שלא שייך כלל. ובמיטת תינוק יש עוד צירוף לקולא, ואכמ"ל. [13] בשע"ת סימן תקנ"ח סק"ח כתב שצריך להפסיק ובכף החיים סקל"ט כתב שהעיקר הוא רק כשהקרקע אינה מרוצפת אבל מהראוי להחמיר גם במרוצפת.
