א. ההולך במקום שאפשר להכשל בראיות אסורות ויש לו דרך אחרת ללכת מבלי חשש זה, לפי חלק מהראשונים בביאור הגמרא, אפילו אם שמר עיניו כראוי ולא נכשל, עצם מה שהלך בדרך זו נקרא רשע. ולכן כאשר יוצאים למסלולי מים, אתר שיש בו תערובת בפריצות, וכל הדומה לו, צריך לבדוק אם איכא דרכא אחרינא להגיע לאותו מקום, או להגיע בשעות בהן לא יכשל בראיות אסורות. ויש לדון מה נקרא "דרכא אחרינא" - שעות אחרות, או מקום דומה, או אפילו כשהנסיעה בדרך שאין בה מכשול כרוכה בהוצאת ממון יותר מבדרך השניה.
ב. מקומות שיש לו חשש גמור של הסתכלות, שיתכן ויעבור באיסור דאורייתא (הסתכלות להנאה, או כשודאי יבוא להרהור), לפעמים אין כל מנוס מלהמנע להגיע, או להוציא הוצאות כדי להמנע מלהכשל.
ג. כאמור לעיל לפי חלק מהראשונים גם בהסתכלות בהעברה בעלמא וכשלא יכשל מחמת זה בהרהור, כשאיכא דרכא אחרינא ובכל זאת הלך, אפילו לא נכשל כלל נקרא רשע. והעיקר שצריך לזכור בכל הדברים האלו - הרי מוציאים הוצאות מרובות עבור הנופש, ואם כן כל שכן שצריך לחשב מראש ואפילו להוציא ממון כדי שלא להכשל בהלכות חמורות אלו, ובפרט שעיקר המקום שהיצר משקיע להפיל ולהכשיל הוא בזה, וכידוע שהנזק הוא רב ועצום גם לזמן גדול ורחוק אחר כך. ולכך צריך להשקיע מראש במחשבה ובהוצאות כיצד לצמצם מה שיותר נזקים אלו.
ד. וכן כששוכרים מקומות שיש בהם מכשירים המהווים מכשול רח"ל, לפחות מצד דרכא אחרינא צריך לדאוג שלא תהיה אפשרות שימוש בהם, ולא לסמוך רק על זה שלא מדליק. [מלבד המכשולות שכידוע נגרמו מזה כשההורים יצאו לטיול וכדו' ואכמ"ל].
ה. כשנמצאים בצוותא בני המשפחה המורחבת יש להקפיד על הנפסק בשו"ע אבה"ז סימן כ"א שאסור לשבת עם נשים באוירה של שחוק וקלות ראש, ובפרט צריך הקפדה על כך בטיולים ובבילויים, ודין גיסות ובני דודות כדין נשים זרות.
