א. מבואר בש"ך שאסור להיכנס לכנסיה וגם לצורך שירותים[1], ואפילו להיכנס לחצר של ע"ז אסור[2]. וכ"ש אם נכנס כדי להביט בצורה יפה שיש שם וכדו'[3] ולהיכנס למנזר מחלוקת [4]. כמו"כ אין להסתכל מבחוץ על דבר יפה שלהם, כגון גן הבהאים[5] בחיפה או בסמוך לטלז- סטון (מנזר השתקנים) שיש בהם גינות שנעבדו לשם ע"ז[6]. ונחלקו גבי כניסה או ראייה במקומות השייכים למוסלמים[7].
ב. לומר לגוי המשכיר, מוכר בקיוסק, בכניסה לאתר, נהג אוטובוס וכדו' "שלום", פעם אחת מותר, אך לכפול אסור. ולכן עדיף להקדים ולומר כדי שלא יצטרך לענות "שלום שלום". (האיסור לכפול הוא רק במילה "שלום" ולא במילים אחרות בעלות משמעות דומה).
ג. כשצריך לקנות מצרכים, לשכור חדר או מקום להתארח, להזמין הסעה וכדו', יש חיוב להעדיף לקנות אצל יהודי ואפילו מחלל שבת רח"ל [8], וכ"ש אם הוא שומר שבת, מאשר אצל גוי[9]. וכשאצל הגוי מעט יותר זול, אם היהודי שומר שבת ואינו אדם עשיר, גם בכה"ג יש חיוב לקנות אצל השומר שבת. ובמחלל שבת כנגד גוי, וכן שומר שבת כנגד יהודי שאינו שומרה, כשההפרש במחיר הוא מועט יש צדדים להחמיר[10].
[1] ש"ך יו"ד רמ"ט, ויש שחששו בזה לאיסור תורה, ולכן אין להתיר אפי' במקום איבה. [2] וכתב החיד"א בברית עולם [שם] שהנכנס לבית ע"ז הרי הוא בכנפי הסטרא אחרא של הטומאה ומטמאים אותו מעט מעט ולא ידע כי בנפשו הדבר. [3] אגרות משה יו"ד ג' קע"ט אות ו'. [4] עי' ציץ אליעזר ח' י"ד צ"א וע"ע חיים ביד סכ"ו. [5] לענין הגן עצמו הדבר שנוי במחלוקת, וי"א שלפחות נכלל ב'הרחק מהכיעור'. [6] יו"ד סי' קמ"ב סט"ו. [7] אמנם בכל מצב ודאי שמכוער הדבר להתפעל ולהנות מדברים אלו, ועיין בהערה לעיל בשם החיד"א. [8] כי יש אומרים שלעניין ממון מצווה להחיותו. [9] אהבת חסד. [10] דיש שס"ל דשומר תו"מ עדיף לעניין להחיותו בממון מאשר שאינו שותומ"צ.
