א. תפילה, ברכות, וכדו' לא יוצאים ע"י שמיעה מרמקול. ולכך כשיש מי שאומר תפילת הדרך ברמקול, אפשר לומר ביחד איתו, אבל לא לצאת ע"י השמיעה מהרמקול. י"א שלכתחילה כשיכול ראוי לומר בעצמו ולא לצאת מאחר[1].
ב. אם אינו זוכר את תפילת הדרך בעל פה, כל שאמר תפילה להצלחת דרכו ולהצלתו וסיים בברוך אתה ה' שומע תפלה יצא.
ג. גם ביציאה למסלול הליכה ללא נסיעה ברכב מתפללים תפילת הדרך. אולם אם כבר אמרו תפילת הדרך באותו יום בנסיעה לא צריך לומר שוב במסלול הרגלי[2].
ד. בטיול שנמשך כל הלילה אינו אומר בבוקר שוב תפילת הדרך (ואי"ז דומה לברכות השחר שיש שמברכים) אלא יאמר בלי ברכה.
ה. אם ישן בלילה שינת קבע וממשיך הטיול למחרת, אומר תפילת הדרך שוב למחרת.
ו. אם ישן באמצע הדרך ואח"כ ממשיך בטיול באותו יום, אינו אומר תפילת הדרך שוב.
ז. אם הגיע ליעדו ואח"כ מסיבה שאינה צפויה יוצא לדרך שוב, יש לחזור ולומר תפילת הדרך.
[1] דכתפלה ולא ברכה בשם הגרח"ק, אבל נהג וכדו' שקשה לו לומר או לכוין עדיף שישמע. [2] וכן כשעולים ברכבלים למקומות גבוהים מאוד, צריך לומר תפלת הדרך.
