יהודי הבא לעשות תשובה על עונותיו, אם לומד הוא בספרי המוסר הרי נראה כי העבודה היא כבדה מאד ואפשר להתייאש למשל אם נקרא בספר שערי תשובה נראה עד כמה הוא תובע מאתנו הוא מונה עשרים עיקרים בבאור התשובה והעול גדול, ואם נסתכל בספרים דרכי התקון על העבירות שעשה חס ושלום הרי שנראה כי תובעים ממנו צומות וסיגופים כמו שמביא בספר אורחות צדיקים ואפשר להתייאש או להדרדר לדרכים שאינם מביאים לתוצאות טובות.
לעומת זה מצינו שרבינו יונה בעצמו בספר יסוד התשובה כותב, אדם אשר חטא ובא לחסות תחת כנפי השכינה ולהכנס בדרכי התשובה אשכילך ואורך בדרך זו תלך, ביום ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה, ויעשה עצמו כאלו בו ביום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה וזה היום תחלת מעשיו, ודרך זו תביאנו לשוב בתשובה שלמה.
רואים מדבריו כי הנקודה הראשונה של תשובה אינה מחשבה על החטאים אלא התעלמות מהם.
לעקור מחשבת השפלות מלבנו לעקור את היאוש כאילו איננו יכולים להגיע למאומה.
ראיתי מהרב וולבה (שליט"א) [זללה"ה] נאמר בפרשת כי תצא וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלקים תלוי, ברש"י זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו, וישראל הם בניו.
משל לשני אחים תאומים שהיו דומים זל"ז אחד נעשה מלך ואחד נתפס ללסטיות ונתלה כל הרואה אותו אומר המלך תלוי.
הרי קבעה התורה: דוקא במצב זה שאדם נסקל ונתלה עבור אחד הפשעים החמורים ביותר הרי דמות דיוקן יוצרו עליו. והוא הוא אחיו תאומו של המלך כביכול.
מכאן בנין אב לכל החוטאים שבעולם שאין יאוש ואין דכאון כל עוד מחוברים אל החיים. והירוד והשפל שבאנשים נקודה של קדושה חיה בלבו ואין לו אלא להאמין, ועליו להחיות את כוח קדושה זו.
ראשית כל קבענו כי אין להתיאש כדברי ר' נחמן מברסלב "אין יאוש בעולם כלל".
ונביא על כך מעשה מענין בזוג אשר חסך כספו משך שנים. אחרי שהצטבר סכום נכבד נסעה האשה לעיר אחרת ע"מ לקנות בכסף סחורה, האשה איבדה את ארנק הכסף והעיר הייתה עיר של גוים ועפ"י ההלכה המאבד שם מתייאש והכסף של המוצא וכן היה מצא את האבדה יהודי עני וטען נכון הכסף שלך אבל עפ"י הדין אינני חייב להחזיר וגם אני יהודי עני, ומה שונה אני ממך. באה השאלה לפני הרבנים ונחלקו הדעות עם מי הצדק, החליטו להפנות את השאלה לאחד מגדולי הדור, הגיעה תשובה בטלגרמה כי יש להחזיר את הכסף לאשה. אחרי כן הגיע הנימוק בכתב מאחר והכסף שייך לבעל ולא לאשה א"כ הוי יאוש שלא מדעת. כן אפשר לדמות ענין היאוש מתשובה הנשמה איננה שלנו אלא של הקב"ה הוא הבעלים ולנו אין רשות להתייאש.
בעיקר ענין התשובה מצאנו הגדרה נפלאה בספר חובת הלבבות שער התשובה כי ענין התשובה היא התקנת האדם לעבודת הבורא ית"ש אחרי שהוא יצא ממנה וחטא בה והשבת העבודה שקיפח אותה, אם בגלל חוסר ידיעתו בהשי"ת ובענין עבודתו או מפני שגבר יצרו על שכלו.
אם זו היא מטרת התשובה להתקין את האדם לעבודת הבורא יתברך הרי כשם שברפואת הגוף חייב האדם לקחת את התרופות הנכונות המתאימות למחלה ושגופו לא ינזק מהתרופות כן בתקון הנפש צריכים תקון איש איש לפי ערכו ואם יחשוב על עונותיו ויהיה שקוע בעצבות הרי לא הלך בדרך הנכונה, ולכן ביאר לנו רבנו יונה כי יסוד התשובה להשליך מעליו את פשעיו אשר עשה כאלו היום נולד.
כתב בספר פלא יועץ בענין התשובה כי באמת אמרו שהעיקר הגדול ליכנס לדרכי התשובה הוא לימוד התורה שילמוד דינים הנצרכים וספרי מוסר ויראת ד' וכל הקרב אל משכן ד' בתי מדרשות ללמוד או לשמוע בלימודים הוא קרוב יותר אל ד' והולך ומתקרב מדי יום ביום הלוך וגדל ביהדות הולך ושוב בתשובה, וכל הרחוק מן התורה הוא רחוק מן השי"ת מדי יום יום הלוך וחסור עד שדש בעברות ונעשות לו כהתר או מטעם דלא ידע דיני התורה ואוסר את המותר ומתיר את האסור עי"ש וע"כ תקנו רז"ל בתפלת י"ח השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך דאי אפשר לתשובה שתתקיים בלי קדימת עסק התורה.
וכתב בספר לב אליהו וצריכים להתפלל על התשובה שתהא שלימה כמ"ש והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ונשארים עם העונות הרי הם מסך מבדיל ביניכם ביננו להשי"ת, כמ"ש עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם לכך מבקשים החזירנו בתשובה שלמה לפניך, כלומר אם תחזירנו בתשובה שלמה אז נוכל לעמוד לפניך בלא מסך מבדיל.
אמרו במדרש רבה ויקרא כה א', אם נתחייב אדם בעבירה ונתחייב מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה, אם היה למוד לקרות דף אחד יקרא שני דפים לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים, רואים שיש כפרה ברוב לימוד.
צריכים להשתדל שהלימוד יהיה בשמחה. וכתב בספר אורחות צדיקים ואל יתענה אדם עינוי נפש פן יחלש לבו ויתערבב מוחו ויהיה הפסדו מרובה משכרו, כי יבטל מן התורה שילך בטל מן החולשה, ואפילו בשעה שלומד לא יוכל לדקדק כראוי ולהבין הענינים לפי שאין תורה נקנית אלא מתוך שמחה ואל ימנע עצמו מכל שמחת מצוה ומכל הנאת מצוה כדי שיהיו עיניו פקוחות כנגד היצר הרע.
אמרו בשם האר"י ז"ל שהמעט שעושים בדורות הללו חשוב כהרבה שהיו עושים בדורות ראשונים כי גברה הקליפה וכשל בעונינו כוחינו, ואם הוא בדורו אמר כן מה נאמר בדורינו שירדה חולשה לעולם. העיקר להתחזק בלמוד ותפלה.
וכתב האורחות צדיקים בשער השמחה וכל העושה מצוה בשמחה יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוה עליו למשא.
