עיקרי התשובה
שלשה הם עיקרי התשובה: עזיבת החטא, חרטה, והוידוי עליו. עזיבת החטא כיצד שיעזוב החוטא חטאו ויסיר ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשה עוד. החרטה כיצד. יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה', וישים אל לבו כי יש עונש ונקם ושילם על העוון ויתחרט על מעשיו הרעים. הוידוי – הוא שיתודה בפה ויאמר חטאתי, כזאת וכזאת עשיתי, והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם אינו חוזר לדבר זה.
כח התשובה
דעו שכח התשובה גדול מאד, שאפילו אם היה אדם רשע כל ימיו וחזר בו באחרונה, הקב"ה מוחל לו על הכל בתנאי שתשובתו תהיה שלמה, ויש לו עוד יתרון שכל העוונות שעשה נעשים לו כזכויות. וכן מצינו במנשה מלך יהודה, שלאחר שלא הניח עבודה זרה אחת שלא עבדה, ולא עשה כן להשקיט תאותו, אלא להכעיס בפני הקב"ה ובכל זאת כשבא מלך אשור ולקחו ושמו אותו בדוד ברזל ושמו אש מלמטה והיה הולך ונשרף והיה קורא לכל הע"ז שלו ולא ענו לו, וסוף סוף אמר זכורני מבית אבא הפסוק "בצר לך ושבת עד ה' אלקיך", אמר מנשה, עכשיו אני קורא להקב"ה, ואם יענני מוטב, ואם לא אכפור בו.
באותה שעה עמדו כל המלאכים וסגרו כל שערי התשובה שלא תתקבל תפלתו, אמרו רבנו של עולם. אדם שהעמיד צלם בהיכל תתקבל תפלתו, והקב"ה חתר חתירה מתחת לכסא הכבוד וקיבל תפלתו. שאילו לא פתח לו הקב"ה היתה דלת ננעלת לדופקים בתשובה. שהיו אומרים אם מנשה בקש ולא נענה גם אנו לא נענה. ועכשיו שקיבל הקב"ה תשובתו יאמרו, אם מנשה עשה רעות רבות כ"כ ובכל זאת נתקבלה תשובתו והחזירו למלכותו. שהשיב הקב"ה רוח חזקה והביאו למקומו. והכיר מנשה שה' הוא האלקים ומעניש כל אחד כפעלו.
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור, וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל הגוים ערלי לב. אינם כן אלא – עברתם שמרה נצח – וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו. והגבעונים לא מבני ישראל המה (שמואל ב' כ"א) החוטא לחבירו ומת חברו קודם שיבקש ממנו מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ויאמר בפניהם חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו, ואם היה חייב לו ממון יחזירו ליורשים. לא היה יודע לו יורשים יניחנו בבית דין ויתודה.
התשובה גם בצדיקים
מעשה ברב סעידה גאון שפעם אחת בא אצלו אחד מתלמידיו בלילה, ומצא אותו מתגלגל בשלג והיה התלמיד עומד ומשתומם ונחרד, אמר לו: רבי, כלום חס ושלום אתם צריכים לתשובה ביסורים וסגופים כאלה?
השיב רב סעדיה ואמר לו ידעתי בנפשי שלא עברתי עברה חמורה כזו שאצטרך לסיגופים כאלה, ואך למדתי דרך זו מבעל בית אחד שהתאכסנתי אצלו והוא לא היה מכיר בי אם אני בעל תורה, וכיבדני בערך הכבוד שעושים לכל אדם מהמוני בית ישראל.
אחר כך יצא הקול בעיר שאני באתי לשם, ונתקבצו כל בני העיר לכבדני ולשמשני, וכראות כך בעל הבית התחיל אף הוא לכבדני בכבוד גדול מאד מאד ועשה לי כל מיני יקר וגדולה כפי השגת ידו, ועוד יותר מזה. וכשעמדתי לצאת מביתו התנפל לרגלי בכה ויתחנן לאמר: ימחול נא מר על כבודו, אמרתי לו: הלא כיבדתני ככל אשר היה יכלתך, ומה היית יכול לעשות עוד ולא עשית? אמר לי אני מפייסו על השעה הראשונה שלא הייתי יודע אז במעלת כבוד רבינו ולא כיבדתי אותו בכבוד הראוי.
ואם בכבוד בשר ודם כך שנפל לפני בבכי ותחנונים שאסלח לו על מיעוט הכבוד – כל שכן בגדולת הבורא אשר בכל יום ויום אני מכיר יותר לפי שכלי בגדלותו. וגדלה עבודתי לפניו ויראתי ממנו ואהבתי אליו בכל יום יותר. כל שכן שאני צריך להתחנן ולבכות ולסגף עצמי שימחול לי הקב"ה על מיעוט עבודתי וקטנות יראתי ואהבתי בימים עברו.
מעשה מופת שבגללו זכה לחזור בתשובה
מעשה באדם שבזמן מלחמת העולם השניה עבר את כל הסבל והתלאות של מחנות הריכוז הנאצים ולאחר המלחמה זנח לחלוטין את אורח החיים של היהדות, עד כדי כך שאפילו אכל ביום כפור.
פעם אחת לאחר יום כפור, ראה את אביו בחלום, כאשר לידו נער שנראה בערך כבן שלש עשרה שנה, ואביו אומר לו: בני סטית מן הדרך עד כדי כך שאכלת ביום הכפורים, היה לא תהיה! דע לך שאתה חייב כרת, ואם לא תחזור בתשובה – לא תוציא את שנתך. בבוקר התעורר ובכלל לא התחשב בחלום, אך בליל המחרת שוב בא אליו אביו בחלום ושוב הזהירו כי באם לא יחזור בתשובה ימות בתוך השנה, וכך חזר ונשנה החלום מדי לילה.
חשב האיש, כי אלה סתם חלומות ביעותים שמקורם בעצבנות לכן אולי מוטב לו כי יחליף את חדר השינה שלו. החליט כן והלך לישון בבית חבירו, ואמנם הלילה עבר עליו ברגיעה. הוא ישן בלי אותו חלום, הוא נשאר שם שבוע ימים והחליט כי העצבנות כבר חלפה ואז חזר לביתו.
בהתקרבו לביתו. ראה מבחוץ שהאור דולק בתוכו, הוא מאד התפלא על כך, כי למוטב זכרונו לא השאיר אור דלוק בבית הוא פתח את הדלת ולתדהמתו ראה שם את אביו עם הילד. כפי שראה בחלום. אביו אמר לו, זו הפעם אחרונה שאני בא אליך, אם תחזור מוטב ואם לא תחזור דע לך שאתה מת ואז האבא נעלם. מובן מאליו שהיה מפוחד מאוד ואזי החליט שילך לחזון – איש, באותה תקופה התפרסם החזון איש מאד בקרב כל הציבור.
למחרת היום הודיע לעובדים במפעל שלו שהיה בעיר חדרה, כי עליו לנסוע וסגר את המפעל למשך יום אחד ונסע לבני ברק. בהיכנסו לחזון איש, הוא מיד אמר לו, אה, זה אתה, אביך היה אצלי אתה זה שאכלת ביום כפור?...
הוא התייפח מיד בבכי והודיע, אני חוזר בתשובה!... שאל אותו החזון איש. איזה זכות יש לך שאביך בא להזהיר אותך לחזור בתשובה?
השיב האיש אני נותן הרבה צדקה לעניים ועוזר להם... החזון איש לא הסתפק בתשובה זו וביקש אותו שינסה להיזכר באיזה מעשה טוב שעשה פעם. חשב האיש וחשב עד שאמר, אני נזכר. כאשר נכנסו הגרמנים לעירה שלנו היה כמובן פחד גדול לצאת החוצה, כי היה כרוך במוות בטוח. והנה ליד העירה שלנו היה כפר קטן שבו התגוררה אחותי ונפטר לה ילד, בכפר לא היה בית קברות ואבי רצה שהילד יבוא לקבר ישראל, למרות הסכנה, ביקש אבי, שאלך לכפר ואביא את גופת הילד, ובאותו זמן הוא יצא בעצמו לבית קברות ויחפור שם קבר. שמעתי בקול אבא, ויצאתי לדרך, אבל רעדתי כולי מפחד, כל משב רוח וכל תנועה של ענף עץ הבהילו אותי וחשבתי שאני מת, אבל המשכתי בדרכי כשאני נחוש בדעתי אני עושה מצוה, אני הולך כדי להביא את בן אחותי לקבורה ואני מקיים כבוד אב. כך המשכתי בדרכי והגעתי למקום, לקחתי את גופת הילד על כתפי והבאתי אותו עד לבית קברות, שם המתין לי אבי וקברנו אותו...
אכן אמר החזון איש: זהו הילד שבא ביחד עם אביך, וזוהי באמת הזכות שבגללה זכית שאביך יבוא אליך להזהירך שתחזור בתשובה!
סיפור זה נדפס בספר "קרית ארבע" שנכתב ע"י רב מיוצאי הונגריה שכיהן כרב בבאר שבע והוא מעיד שהאיש בעצמו היה אצלו ורשם מפיו מלה במלה מה שסיפר.
דברי התעוררות מהגר"א
בעת שמוליכין את האדם מביתו לקברו אז תפקחנה כל חושיו ורואה מה שלא היה יכול לראות בעת חיותו ומראין לו עונשי הגיהנום ותענוגי הגן עדן, ורואה איך כלה ימיו בהבל וכל כספו וזהבו אשר עמל עליהם הם לצנינים ולחוחים בעיניו, כי בעבורם קנה לנפשו עונשי הגהנם גם הפסיד תענוגי הגן עדן ויתבונן אז בשכלו הזך כמה תענוי גן עדן הפסיד בעוה"ז, כי יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וכמה שעות היה בכל ימי חייו אשר הלכו בבטלה אשר בכל שעה ושעה היה יכול להרויח גן עדן בתעונגים נפלאים אשר עין לא ראתה, ומחמת גודל התשוקה אשר הוא רוצה להתעדן שם והוא אינו יכול ליכנס שם מחמת שלוכלך בצואת עונותיו הוא מרוצה להענש בגיהנם בעונשים קשים ומרים רק לבוא אח"כ לתענוגי הגן עדן. ואין בכח אדם לצייר גודל שברת לבו וחרטתו: ואם היה לאדם בעוה"ז אחד מאלף אלפים חלק מהצער שיש לו שם בעוה"ב יהיה מוכרח למות מחמת שלא היה יכול לסבול גודל הצער רק בעוה"ב נותן לו הקב"ה כח שיכול לסבול זה הצער. ואז גודל תשוקתו שיתנו לו רשות לחזור לביתו ולעסוק בתורה ועבודה כל ימי חייו. וממרט שערות ראשו וקורע את בשרו ואומר, אוי לי איך החלפתי עולם בתענוגים נצחים על עולם חושך. והצער הזה קשה לו מכל יסורי גיהנם.
