בספר "כוכב מיעקב" של המגיד מדובנא בהפטרת ויצא הביא דברי הגמרא יבמות מט. כתיב דרשו ה' בהמצאו, שפירושו שיש זמנים הראוים לתשובה, וכתיב בכל קראנו אליו, משמע שתמיד ה' מקבל תפלתנו ותשובתנו, אומרת הגמרא לא קשה, כאן ביחיד כאן בצבור, ביחיד הזמן הראוי לקבל תשובתו בעשרת ימי תשובה אבל צבור תמיד ד' מקבל תשובתם ובקשתם, והמשיל משל על כך לעיר שחטאה כלפי המלך ישתדלו בני העיר לשלוח אליו שליחים אנשים נכבדים וימחול להם, אולם יחיד שחטא קשה לו להגיע לארמון המלך וגם אם יגיע לא יסלח לו, אמנם אם המלך יעבור ויכריז כי כל מי שיש לו בקשה יבקש בעת זו יקל לו לבקש מחילה בעת זו מהמלך.
כן הנמשל בכל ימות השנה שכינת כבודו ממעל ושערי תפלה ננעלו ושומרים וכמה ממונים אין מניחים להכניס את היחיד השב ומתפלל לכן קשה לו להצליח שתפלתו תתקבל. אולם תפלת הצבור שבהם ישנם כמה החשובים לפניו יתברך בתורתם וצדקתם, אין שום מחיצה עומדת בפניהם.
אמנם בעשרת ימי תשובה אשר הוא יתברך קרוב אלינו ומשמיע לנו "שובו בנים" אין שום מחיצה מעכבת ויכול גם היחיד לשוב במהרה, וזהו המאמר, "שובה ישראל עד ה' אלקיך" מדבר אל היחיד דע כי זמנך הטוב רק עד ה' אלקיך כל עוד שהוא אצלך בעשרת ימי תשובה ורוצה בתשובתך, כי כשלת בעונך, כי אתה מלוכלך בעבירות ובשאר ימות השנה לא תתקבל, אבל לרבים אומר קחו עמכם דברים כי אין מחיצה עומדת בפניכם מפני כמה צדיקים אשר ביניהם.
רש"י בהושע יד' פירש את הפסוק שובה ישראל עד ה' אלקיך, תני בשם רבי מאיר שובה ישראל בעוד שהוא ה' במדת הרחמים ואם לאו אלקיך מדת הדין עד דלא יתעביד סניגוריא קטיגוריא.
במלבי"ם פירש את הפסוק, שובה ישראל עד, מלת עד מציין שד' עומד רחוק מהם והם צריכים ללכת אליו עד שיגיעו עדיו עד מקום אשר הוא שם.
באבן עזרא פירש את הפסוק עד ה' אלקיך מעט מעט עד ה' אלקיך נראה שהכונה בזה שאדם לא יקפוץ למדרגות גבוהות בבת אחת כי אז יכול גם לפול במהרה אלא ילך מעט מעט שלב אחר שלב עד שיהיה דבוק ה'.
בספר שיחות מוסר מאמר לט' כתב למדנו מזה שחייב הבעל תשובה להגיע עד ד' אלקיך ונאמר על זה כי כשלת בעוונך שאי אפשר לבעל תשובה להעצר באמצע הדרך כי עוונותיו מושכים אותו מטה מטה ודרך המפלט הוא על ידי שיגיע עד ה' אלקיך וכענין הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה (משלי ט"ו) שהשאול מטה מושך את האדם אליו, ודרך ההמלטות משאול מטה הוא אורח חיים למעלה למשכיל, ואם אצל כל אדם הוא כך, הרי זה שחטא כבר מסוכן גדול, והעצה היעוצה לו היא שובה ישראל עד ה' אלקיך.
הרמב"ם פ"ג ד' כתב אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושונים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכיפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.
ובלחם משנה פירש מפני ענין זה כלומר מפני שבשופר מזהירין בראש השנה לחפש במעשיו לכך באלו עשרה ימים צריך לעשות מצות ומעשים טובים.
הרמב"ם ה' תשובה (פ"ב ו') אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו. במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלקינו בכל קראנו אליו.
ומה שכתב אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם ביאר בסעיף ד', מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כוחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.
ומקור הדברים הוא מגמרא ראש השנה טז: אמר רב יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם ואלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה ויש אומרים אף שינוי מקום.
ועל זה כתב בפרק ב' סעיף ו' אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם כי בזה האדם מתקרב אל ד', ובזה נקרע גזר דינו של האדם, אבל עם זאת אין הבטחה שתתקבל מיד, מה שאין כן בעשי"ת היא יפה ביותר ומתקבלת מיד, א"כ כמה כדאי לנצל ימים קדושים אלו.
בסידור חתם סופר הביא מדרשות חת"ס בענין חיוב השמחה בראש השנה, כמו שנאמר בנחמיה ח' י' לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, ופירש החת"ס כי לכך צריך לשמוח בר"ה היות והזמן הוא זמן המעורר לתשובה מאת ה', אם כן יכול לבוא הבעל דבר ולטעון כי אין חשיבות לתשובה זו כי היא באה מה' על ידי שעורר אותנו לתשובה, לכן צריך לשמוח ולהראות את רצונינו בתשובה, ועזרא ראה שהם עצבים ולכך אמר להם שאם באמצע השנה היו עצבים היה ראוי, אבל כיון שהיום ראש השנה אל תעצבו כי חדות ה' מעוזכם כי אנו שמחים שזכינו להתעוררות הלב.
וכדברי החתם סופר כתב בספר יערות דבש דרוש א' הובאו בפירוש עץ יוסף בעין יעקב ר"ה יח. כתב שם כי עשרת ימי תשובה מסוגלים לתשובה ובאלו הימים מעורר הקב"ה אותנו בתשובה בלי התעוררות דלמטה כלל וזה דרשו ה' בהמצאו שהוא ממציא עצמו לנו טרם קראנו אליו רק אדרבה הוא נמצא מקודם לעורר לבנו לתשובה ואם האדם יתן ללבו ירגיש בלבו תמיד בי' ימים אלו רוח התעוררות לתשובה ויראת ה'.
כי י' ימים אלו מסוגלים לתשובה ובאלו הימים מעורר הקב"ה אותנו בתשובה בלי התעוררות דלמטה כלל וזה דרשו ה' בהמצאו שהוא ממציא עצמו לנו טרם קראנו אליו רק אדרבה הוא נמצא מקודם לעורר לבנו לתשובה ואם האדם יתן ללבו ירגיש בלבו תמיד בי' ימים אלו רוח התעוררות לתשובה ויראת ה' אף לדברים אחרים לבו דופק לתשובה והוא כי הקב"ה מעורר אותנו בימים אלה לתשובה בלי הכנה דלמטה.
הגמרא במסכת יומא פ"ז ר' זירא כל מי שפגע בו היה ר' זירא מזמן עצמו אל הפוגע מספר פעמים כדי שיבקש מחילה ממנו ולא יהיה לו תרעומת עליו.
ומספרת עוד הגמרא כי רב היה לו הקפדה על טבח שפגע בו. עבר שנה והטבח לא בא לבקש ממנו מחילה, כאשר הגיע ערב יום הכיפורים והטבח לא בא גם ביום זה לבקש מחילה אמר רב אלך אני לבקש ממנו מחילה, כדי שיבקש ממני. בדרכו של רב אל הטבח פגש אותו רב הונא ושאלו לאן אתה הולך, אמר לו לפייס את הטבח, אמר רב הונא בליבו הולך רב להרוג אדם דהיינו לגרום לו למות בעונו הלך רב לפתח החנות של הקצב וקרא לו אמר לו הטבח, איני רוצה לדבר אתך, באותו זמן הטבח היה מבקע בגרזנו ראש בהמה נשמט הגרזן מהידית ופגעה בראשו והוא נהרג במקום.
דרשו ה' בהמצאו קראו בהיותו קרוב
הגמרא במסכת ר"ה דף יח' וכן ביבמות דף מט' שואלת שכתוב בספר דברים ד' "מי כה' אלהינו בכל קוראינו אליו" פי' שה' שומע תמיד לתפלותינו, והרי כתוב בישעיהו נה דרשו ה' בהמצאו ומת' הגמ' שם ביחיד וכאן בצבור, ביחיד אימת, אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליהכ"פ.
וברי"ף בעין יעקב ביבמות שאל כיון שדרשו ה' וכו' מדבר ביחיד למה נקט דרשו בלשון רבים דהיה צריך לומר דרוש את ה' בהמצאו, וכתב שנקט דרשו ה' ללמד שאע"פ שרבים נענים בכל זמן כדכתיב בכל קראנו אליו אפ"ה יש להם תוספת מעלה כשידרשו הרבים את ה' בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ שגם היחיד נענה, וזה שכתב אחריו יעזוב רשע דרכו שהוא לשון יחיד וחזר וחתם בלשון רבים ואל אלהינו כי ירבה לסלוח לומר קראהו הרבים בהיותו קרוב ליחיד אשר יעזוב רשע דרכו וישוב אל ה' וירחמהו ויהיה קרוב אליו באלו הימים וגם הציבור הקוראים באותם הימים תרצה תפלתם אל אלהינו כי ירבה לסלוח סליחה מרובה על הסליחה של שאר השנה בהיותם צועקים באלו הימים בתפלת צבור.
ובפי' עץ יוסף בר"ה בעין יעקב, כ' בשם ספר יערות דבש דרוש א' כי עשרה ימים אלו מסוגלים לתשובה ובאלו הימים מעורר הקב"ה אותנו בתשובה בלי התעוררות דלמטה כלל וזה דרשו ה' בהמצאו שהוא ממציא עצמו לנו טרם קראנו אליו רק אדרבה הוא נמצא מקודם לעורר לבנו לתשובה ואם האדם יתן ללבו ירגיש בלבו תמיד בעשרה ימים אלו רוח התעוררות לתשובה ויראת ה' לבו דופק לתשובה כי הקב"ה מעורר אותנו בימים אלו לתשובה בלי הכנה דלמטה, ע"כ ולפי דבריו ברור הוא כי בימים אלו גם תפילת רבים מעולה יותר, כי ימים אלו מסוגלים לתשובה כדברי הרי"ף.
ובגמרא במסכת יומא פז' ר' זירא כל מי שפגע בו היה ר' זירא מזמן עצמו אל הפוגע מספר פעמים כדי שיבקש מחילה ממנו ולא יהיה לו תרעומת עליו, ומספרת הגמ' כי רב היה לו הקפדה על טבח שפגע בו, עבר שנה והטבח לא בא לבקש ממנו מחילה, כאשר הגיע ערב יוהכ"פ, והטבח לא בא גם ביום זה לבקש מחילה, אמר רב אלך אני לבקש ממנו מחילה כדי שיבקש ממני, בדרכו של רב אל הטבח, פגש אותו ר' הונא ושאלו לאן אתה הולך אמר לו לפייס את הטבח אמר ר' הונא בלבו הולך רב להרוג אדם דהיינו לגרום לו למות בעוונו, הלך רב לפתח החנות של הטבח וקרא לו, אמר לו הטבח איני רוצה לדבר אתך, באותו זמן הטבח היה מבקע בגרזנו ראש בהמה נשמט הגרזן מהידית ופגע בראשו והוא נהרג במקום (יתכן שבזה שהקצב אמר שאינו רוצה לדבר אתו הגדיל התביעה נגדו כי אלו רק היה שותק היו מרחמים עליו אבל היות והתחצף נגדו מיהרו משמים להענישו).
ומבאר הגר"י בלאזר מובא בספר אור ישראל שרב למד להמציא עצמו לחוטא מהנהגת הקב"ה איתנו שממציא עצמו אלינו בעשרת ימי תשובה באמצעות ההנהגה של בהמצאו ע"מ שנפייס אותו כביכול, וכמו שנכתב לעיל שבעשי"ת הקב"ה מעורר אותנו בתשובה וממציא עצמו לנו טרם קראנו אליו.
והנה ר' הונא הבין, שלמרות החטא שחטא הקצב כלפי רב והחיוב שחל עליו לפיסו, מ"מ כל זמן שרב לא המציא עצמו לקצב יש איזה צד קולא במה שהקצב לא הלך לפייסו, אך לאחר שרב המציא עצמו לקצב והקצב במקום לנצל זאת אמר לרב זיל לית לי מילתא בהדך מעתה נסתתמו כל לימודי הזכות על הקצב והיה פשוט לר' הונא שנגזר דינו למיתה, למדנו מכך כמה צריכים אנו להזהר בעשי"ת שהם ימים שבהם הקב"ה ממציא עצמו אלינו על מנת שנחזור בתשובה שלא ננהג ח"ו כאותו קצב, ולא ניכנס לכלל אמירת הקצב לית לי מילתא בהדך ע"י אי עשית תשובה.
נאמר בשו"ע תר"ג אף מי שאינו נזהר מפת של כותים בעשי"ת צריך להזהר. ושואלים מה התועלת להזהר מפת כותים בעשי"ת אם בדעתו אחרי עשי"ת לאוכלו, וראיתי תי' כי ע"י שיתחיל בעשי"ת יתכן וימשיך גם אח"כ בזה, ונראה לי לבאר כי מאחר ועל זמן זה נאמר דרשו ה' בהמצאו והקב"ה מתקרב אלינו בזמן זה אנו מראים בכך את רצונינו להתקרב אליו, ובתקופת ימי הדין מקבלים אלינו חומרות, להראות רצוננו.
בספר "כוכב מיעקב" של המגיד מדובנא בהפטרת פר' ויצא הביא דברי הגמ' יבמות מט. שהזכרנו וכ' משל על כך לעיר שחטאה כלפי המלך ישתדלו בני העיר לשלוח אליו שליחים אנשים נכבדים וימחול להם, אולם יחיד שחטא קשה לו להגיע לארמון המלך, וגם אם יגיע לא יסלח לו, אמנם אם המלך יעבור ויכריז כי כל מי שיש לו בקשה יבקש בעת זו יקל לו לבקש מחילה בעת זו מהמלך.
כך הנמשל בכל ימות השנה שכינת כבודו ממעל ושערי תפילה ננעלו ושומרים וכמה ממונים אין מניחים להכניס את היחיד השב ומתפלל לכן קשה להצליח שתפילתו תתקבל, אולם תפלת צבור שבהם ישנם כמה חשובים לפניו יתברך בתורתם וצדקתם אין שום מחיצה עומדת בפניהם.
אמנם בעשרת ימי תשובה אשר הוא יתברך קרוב אלינו ומשמיע לנו "שובו בנים" אין שום מחיצה מעכבת ויכול גם היחיד לשוב במהרה, וזהו המאמר "שובה ישראל עד ה' אלהיך" מדבר אל היחיד דע כי זמנך הטוב רק עד ה' אלוהיך כל עוד שהוא אצלך בעשרת ימי תשובה ורוצה בתשובתך כי כשלת בעונך כי אתה מלוכלך בעבירות ובשאר ימות השנה לא תתקבל אבל לרבים אמר קחו עמכם דברים כי אין מחיצה עומדת בפניכם בכל ימות השנה מפני כמה צדיקים אשר ביניהם.
רש"י בספר הושע יד' מפ' את הפסוק שובה ישראל עד ה' אלוהיך תני בשם ר' מאיר שובה ישראל בעוד שהוא במדת הרחמים ואם לאו אלוהיך מדת הדין עד דלא יתעביד סניגוריא קטיגוריא.
במלבי"ם פי' שובה ישראל עד, מלשון עדין שה' עומד מרחוק מהם והם צריכים ללכת אליו עד שיגיעו עדיו עד המקום אשר הוא שם.
ובאבן עזרא פי' עד ה' אלוהיך מעט מעט עד ה' אלוהיך, יתכן והכונה שאדם לא יקפוץ למדרגות גבוהות בבת אחת כי אז יכול ליפול במהרה אלא ילך מעט מעט שלב אחר שלב עד שיהיה דבוק בה'.
בילקוט הושע תקלב' כ' כשל"ת אמר ר' סימאי משל לסלע גבוה שהיה עומד על פרשת דרכים ובני אדם נכשלים בה אמר המלך סתתהו קימעא קימעא עד שיבוא השעה ואני מעבירו מן העולם כך אמר הקב"ה לישראל בני יצר הרע מכשול גדול הוא אלא סתתהו קימעא קימעא לסוף אני מעבירו מן העולם שנאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם". ונראה כי זה יסוד דברי האב"ע שכתב מעט מעט עד ה' אלוהיך.
בספר שיחות מוסר מאמר ל"ט כ' למדנו מזה שחייב הבעל תשובה להגיע עד ה' אלוהיך, ונאמר על זה כי כשלת בעונך שאי אפשר לבעל תשובה להעצר באמצע הדרך כי עונותיו מושכים אותו מטה מטה ודרך המפלט הוא ע"י שיגיע "עד ה' אלוהיך", וכענין הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה (משלי טו') שהשואל מטה מושך את האדם אליו ודרך ההמלטות משואל מטה הוא אורח חיים למעלה למשכיל ואם אצל כל אדם הוא כך הרי זה שחטא כבר מסוכן גדול והעצה היעוצה לו הוא שובה ישראל עד ה' אלוהיך.
הרמב"ם ה' תשובה פי"ב ה"ו אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקים בלב שלם הם נענים שנאמר כה' אלוהינו בכל קראנו אליו.
ומה שכ' אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם ביאר בס' ד' כיצד מדרכי התשובה להיות השב צועק לפני ה' בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כוחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואינו אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה, ולדרך הישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לנו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.
ומקור הדברים הוא מהגמרא ר"ה דף טז אמר ר' יצחק ארבע דברים מקרעין גזר דינו של אדם ואלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה ויש אומרים אף שינוי מקום.
ובס' ו' ביאר אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בי' ימים שבין ר"ה ליהכ"פ היא יפה ביותר ומתקבלת מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, משמע שאותו מעשה תשובה שעשה בימות השנה, ויתכן ולא התקבל, בעשי"ת תשובה מתקבלת מיד, ויתכן כי הביאור בזה חוץ מעצם הימים המסוגלים לתשובה, ההכרה של האדם כי הזמן הוא ראוי לתשובה, והוא מקיים את חיובו כלפי הזמן היא הנותנת לקבל תשובתו מיד, וכשם שאם לא עושה תשובה בימים אלו יש עליו תביעה יותר.
בסידור חת"ס הביא מדרשות חת"ס בענין חיוב השמחה בר"ה כמו שנאמר בנחמיה ח' י' לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, ופי' החת"ס כי לכן צריך לשמוח בר"ה היות והזמן הוא זמן שמעורר לתשובה מאת ה' אם כן יכול לבוא הבעל דבר ולטעון כי אין חשיבות לתשובה זו, כי היא באה מה' ע"י שמעורר אותנו לתשובה, לכן צריך לשמוח ולהראות את רצונינו בתשובה, ועזרא ראה שהם עצובים ולכן אמר להם שאם באמצע השנה הן עצובים היה ראוי אבל כיון שהיום ר"ה אל תעצבו כי חדות ה' מעוזכם כי אנו שמחים שזכינו להתעוררות הלב, וכמו שהבאנו מס' יערות דבש דרוש א'.
